"בשלב מסוים, תודה לאל, היא נגמלה מקריאת הטוקבקים"

מיד בתום הקראת גזר הדין ששלח את ענת קם לארבע שנים וחצי בכלא, עזבה משפחת קם את האולם. "לא דיברתי איתם אחרי הקראת גזר הדין", משחזר עו"ד איתן להמן, שייצג את קם מאז הארכת המעצר הראשונה שלה ועד סיום ההליך במחוזי. "הם יצאו משם מהר, ולא היו מסוגלים נפשית לשבת ולנהל שיחה אמיתית על מה שקרה. אחר כך שוחחנו".

כשאתה אומר שוחחנו, אתה מתכוון אתה וענת, או אתה והוריה?

"עזבי, לא נכנס לזה".

קם שידרה הרבה עוצמה לאורך כל ההליך. אפשר להבין מדבריך שבסוף היא נשברה וההורים הם אלה שמנווטים כעת את המערכה המשפטית?

"אפשר להכניס לראיון הזה דבר תורה?".

קדימה, לך על זה.

"בפרשת בוא שואלים, איך ייתכן שאחרי שהברד הרס את כל הצמחייה, עדיין בא הארבה? מה עוד נשאר לארבה לאכול? מסתבר שמי שהייתה לו הגמישות להתכופף עד שהברד יחלוף - שרד; ומי שלא הוריד את הראש, אלא נשאר לעמוד קשה וזקוף - נשבר ראשון".

אני יכולה להסיק מזה שקם שהפגינה, לפחות מול המצלמות, הרבה חוסן וקור רוח, נשברה כשהיא הבינה שהיא באמת הולכת לכלא.

"לא אמרתי שהיא נשברה. אמרתי שיש מחיר לכל אדם שמציג פסון של אני לא אשבר, כי כשהוא כן נשבר, זה יותר קשה. אני מודה שהפתיע אותי כמה היא הייתה חזקה לאורך השנתיים האלה. היא לא התמוטטה, שמעה את הדברים שלנו, קיבלה ביקורת כשהיה צריך. כשאביגדור פלדמן (הסנגור הנוסף שייצג את קם במהלך ההליך המחוזי) אמר בבית המשפט, הלקוחה שלי הייתה ילדה מטומטמת, זה בטח לא היה לה נעים".

כל אחד היה מוכן להיקרא מטומטם, אם בזכות קו ההגנה הזה הייתה נמנעת ישיבתו בכלא.

"אז קחי את הדברים שאמרו עליה בתקשורת; איך שהפכו אותה לבוגדת, לנבל הגדול של האומה. בשלב מסוים, תודה לאל, היא נגמלה מקריאת הטוקבקים. כיף גדול זה לא היה".

בסרט ששודר עליה בערוץ 10 היא דווקא מספרת איך נהנתה לחפש פרסומים חדשים עליה מדי כמה שעות.

"רוב הצילומים שמופיעים בסרט מתארים את חוסר הבנת המצב שהיה לה בהתחלה. בחודשים שבהם היה בישראל צו איסור פרסום על הפרשה, היא הוטרדה מהשאלה איך יאייתו את השם שלה בחו"ל; האם יכתבו קם עם שני M או עם אחד. לקח זמן עד שנפל לה האסימון והיא הבינה שכל מה שקורה לא ממש מגניב.

"ואז, לא רק שהרבה פרסומים היא הפסיקה לקרוא. יש בתיק חומרים שרציתי שהיא תקרא, כהכנה לעדות שלה בבית המשפט, והיא סירבה. היה לי חשוב שהיא תקרא את העדות שלה בשב"כ; שתיזכר מה אמרה שם, תגיד מה נכון ומה לא. אבל היא לא יכלה נפשית לחזור למצב שבו הייתה בשב"כ".

אז מאחורי הקלעים היא לא הייתה כזאת חסינה.

"עדיין היא גילתה חוזק רב, ויכול להיות שזה גם פגע בה. בחורה מאוד חכמה, שהתחילה להצליח מקצועית וחברתית, מוצאת את עצמה בבור עמוק. היית מצפה שתעלה על דוכן העדים ותזיל דמעה. שתפגין איזו מצוקה בפני בית המשפט. ולא. הכול אצלה היה קורקטי, חד, שכלתני".

לא הצעת לה להראות קצת יותר רגש?

"אני לא נותן הנחיות כאלה. זה לא מקצועי, וזה גם היה נראה מזויף. זה הבן אדם. גם בסימולציה היא הייתה ככה. ועכשיו היא תזדקק מאוד לחוזק הזה. שכלית, היא הבינה שיש אפשרות ממשית שתישלח לכלא. נפשית? אני מקווה".

המלצת לה ללכת לטיפול?

"כל עורך דין הוא חצי פסיכולוג, אבל לא פסיכולוג באמת. חשבתי שראוי שהיא תחשוב על טיפול פסיכולוגי במהלך תקופת מעצר הבית, אבל היא חשבה שהיא לא צריכה את זה. ואני לא יכול לכפות כמובן".

אז איך הגיעו לקם?

קשה להפתיע בכל הקשור לתיק קם, שהעבירה קרוב לאלפיים מסמכים מתקופת שירותה הצבאי לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. התיק אמנם התנהל בדלתיים סגורות, אבל זכה לאין-ספור ניתוחים ופרשנויות. ועדיין, כמה מהפרטים שמספק להמן גורמים לאוזניים להזדקף. "יש דברים שנשארו עדיין בגדר תעלומה", הוא אומר. "עד היום, המדינה שומרת על חיסיון לגבי האופן שבו הגיעו לקם".

זה לא ברור? יום למחרת פרסום כתבתו של בלאו על הסיכולים הממוקדים, כבר הצביע העיתונאי יהונתן דחוח הלוי, כי מקור המסמכים הוא בלשכת אלוף פיקוד מרכז. קם עצמה סיפרה בערוץ 10 שהורתה לחיילת לצרוב לה מסמכים מתיקייה לדיסק-און-קי. זה מצמצם את מעגל החשודים באופן ניכר.

"בואי נלך עם מה שאת אומרת. החיילת הזאת מעולם לא אותרה, אבל לא זה מה שחשוב. יותר מעניין שלקח להם 13 חודשים להגיע אליה, מאז פורסמה הכתבה במוסף הארץ. למה רק בדצמבר 2009 מתקשרים להזמין אותה לחקירה? או שבשב"כ יש חוקרים מאוד גרועים, מה שצריך להפחיד אותנו כאזרחים, או שהיה עוד משהו באמצע".

אולי חיכו לעוד פרסומים, כדי להבין אם מדובר בהדלפה נקודתית או בשיטה?

"זה נכון שהיו עוד כמה כתבות שבלאו פרסם בזכות החומרים של קם. אחת על כך שגלעד שליט הוא בתחתית סדר העדיפויות והשנייה על מעקב שמתבצע אחרי פעילי שמאל בשטחים; אבל כולם פורסמו בהפרש זמנים קצר".

אז למה אתה מתכוון?

"העליון כבר אישר בפנינו, אחרי שהגשנו בקשה לגילוי חומר הראיות, שפריצת הדרך בחקירה הייתה אחרי שבלאו מסר 51 מסמכים (שנה אחר כך העביר את היתר). ועדיין, הוא מסר את המסמכים בספטמבר וקם נחקרה בדצמבר. מה קרה בשלושת החודשים האלה? התובעת עו"ד הדס פורר-גפני חשפה לראשונה, במסגרת הטיעונים לעונש, שהם חיכו שבלאו יצא מהארץ כדי לחקור את קם".

למה?

"לא יודע. היא סירבה לפרט. אולי כדי שלא ידברו, אבל זה מוזר, כי הרי היא לא בבית מעצר, ואפשר לתקשר גם מחו"ל".

אתה רומז שהוא הסגיר אותה ונעלם?

"אני לא חושב שהוא שדיבר עליה. אני באמת לא מבין את זה. מה שעוד מעניין זה שכשהפרקליטות דרשה צו איסור פרסום על התיק, היא נימקה את זה בטענה שאסור שבלאו ידע שיש חקירה כזו. הם כנראה הניחו שהוא יוצא לשבוע-שבועיים וחוזר. הם לא העריכו שיחליט להישאר בחו"ל".

ככה התביעה ניסחה את הבקשה? למה לפרקליטות בכלל לחשוש שבלאו ידע שתפסו את קם?

"אולי הם לא האמינו לו שאין ברשותו עוד מסמכים, מה שהתגלה כנכון. אולי הם פחדו שמישהו ינסה לחטוף אותו בחו"ל בהנחה שהמסמכים איתו. הם לא אמרו במפורש שאסור שבלאו ידע מהחקירה, אלא סיפקו נימוק כללי יותר - צורכי החקירה מחייבים חשאיות. אבל אנחנו יודעים שפעולת החקירה היחידה שהתבצעה מהגשת הבקשה לאיסור פרסום ועד שבלאו חזר לארץ הייתה חקירתו של בלאו".

מה לגבי החקירה של קם?

"לא הייתה כאן חקירה ממושכת. רוב התיק בנוי על ההודעה שלה בשב"כ שהייתה מאוד מפורטת. לפני שהיא בכלל התייעצה עם מישהו, היא מסרה הודעה מלאה וכנה; כנה חלקית, בואי נאמר, בגלל עניין המניע. לא הזהירו אותה, לא הציעו לה להתייעץ עם עורך דין. אחד הדברים שסייעו לנו להגיע להסדר הטיעון היה העובדה שהחקירה התנהלה בצורה פגומה, וגם המדינה הבינה את זה. קם לא הבינה בכלל שהיא בבעיה, ושהיא במעמד של חשודה, והייתה מאוד משועשעת מהסיפור".

במה זה התבטא?

"דיברה איתם על קבוצות ספורט, על מה היא עשתה בתיכון, אילו כתבות היא אוהבת לכתוב, מה היא חושבת על ההתחרדות של ירושלים. היא מספרת להם בגאווה על כך שהופיעה בטלוויזיה כבר בגיל 17 כדי להסביר כמה טוב לקיים יחסי מין בגיל צעיר, הייתה בעמדת הטיזינג. נורא מתרברבת ומנסה לשים עצמה בשורה אחת עם החוקרים. ואז היא גם אמרה, תסלחי לי, את הקשקושים השמאלניים שלה, שאני לא יודע כמה היא עצמה האמינה בהם באותו זמן. אנחנו יודעים שלא זה מה שהניע אותה בזמן אמת".

קו ההגנה שמציג אותה כבחורה מבולבלת, במקום כאידיאולוגית מחושבת, לא ממש הוכיח את עצמו בהמשך הדרך.

"אני לא טוען טיעונים שאני לא מאמין בהם, ואני באמת מאמין שהיא פעלה מטמטום ומחוסר בשלות. אפילו שמניע אידיאולוגי זה דבר יפה ונאצל, לא קניתי את הקשקושים האלה. הבאנו מספיק הוכחות שהראו שלא רק שלא זה מה שהניע אותה, היא גם כתבה באותן שנים מאמרים בגנות הסרבנות ובעד סיכולים ממוקדים. חבל שבית המשפט נתן פסק דין קצת מעליב, ולא ניתח את הראיות הרבות שהראו שלא באמת היה לה מניע. הרי היא צרבה עוד דיסק של מצגות, שבסופו של דבר שכחה לקחת, היא לא באמת איזו מאטה הארי מתוחכמת".

"המדינה ניפחה את הסיפור"

ארבעה חודשים הוטל צו איסור פרסום על כל פרט בפרשת קם. השמועות התרוצצו, פה ושם הופיעו רמיזות ברשת שהוסרו מחשש לסנקציות המדינה או בגלל תחנוניה של קם, שחששה מנקמתה של מערכת הביטחון. התקשורת הממוסדת נאלצה להתאפק עד אפריל 2010, אז הותרה לפרסום הפרשה. למרבה ההפתעה, זה לא תסכל את ההגנה.

"לא רק שלא ביקשנו את הסרתו של הצו, עשינו הכול כדי שהסיפור לא יצא לתקשורת", כך להמן. "לא הפריע לי שיש איפול כבד. מצדי הוא יכול היה להימשך עד ההגעה להסדר טיעון. זה היה עושה לקם רק טוב אילו הייתה נחשפת לאחר שכבר ירדה העבירה של פגיעה בביטחון המדינה. החשיפה התקשורתית הזו לא שירתה את עניינה, בטח לא עם הדמוניזציה שעשה לה ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין, במסיבת העיתונאים שכינס".

ועדיין, קם הורשעה בעבירות של ריגול חמור, שכללו איסוף של מידע סודי, החזקתו ומסירתו ללא היתר. הדברים נופחו עד כדי כך?

"פרקליט המדינה משה לדור הודה בראיון להארץ שמלכתחילה לא האמין שקם רצתה לפגוע בביטחון במדינה. אז למה האשמת אותה בזה, אם לא כדי לנפח את הסיפור? זה מסוג הטריקים שמתאימים לעורכי דין פרטיים ולא לפרקליטות שאמורה לייצג את האינטרס הציבורי. המדינה הייתה חייבת להעצים את הסיפור כדי לתרץ את הארכת צו איסור הפרסום ואת הפיכת קם לסוג של מיסטר איקס. אפשר לראות בזה עבירה גוררת עבירה".

חזקה על השופטים שהם אנשים אינטליגנטיים וביקורתיים. איך הם נתנו לזה יד?

"כשאומרים לשופט או לפרקליט 'ביטחון המדינה' הוא נעמד ומצדיע. ראיתי את זה קורה בבית המשפט. מגיע המומחה של התביעה, רס"ן ממחב"ם (מחלקת ביטחון מידע), חתיך, שרירי וגבוה, מדיו מגוהצים לעילא ולעילא, והוא מספר כמה זה היה איום ונורא אם המידע שקם לקחה היה מגיע לאויבינו, כי מדובר במסמכים שחלקם סודי ביותר. ואני דווקא שירתי במודיעין, וזוכר איך גם הסכם אוסלו ב' עם חתימתו של ערפאת הוגדר במצגות כסודי ביותר. אבל זה כבר לא משנה אילו דוגמאות אביא. בית המשפט כבר שבוי בקונספציה".

כאיש מודיעין, נוח לך עם המעשים של קם? חיילים יכלו להיהרג אילו תוכניות מבצעיות שהיו בדיסק היו נופלות לידיים הלא נכונות.

"אל תשכחי שהיא העבירה את החומר לעיתונאי שמחויב לצנזורה, לא לוויקיליקס. קראתי את כל 1,800 המסמכים שלקחה, מה שכנראה לא עשו השופטים, ולא שי ניצן מפרקליטות המדינה שניזון מכל ההגזמות של שירות הביטחון. אני מסכים שזה לא היה בסדר, והיו שם דברים, שאילו הם היו יוצאים, זה לא היה טוב. אבל גם לא נורא. את יודעת מה, גם אם תהיה עוד ענת קם, צה"ל לא יתמוטט".

הומור של דוסים

איתן להמן, הפרקליט הפחות מוכר של קם, לא שיער ששיחת הטלפון מאמה של קם, עדה גרשט, תביא לפתחו את אחד התיקים היותר מתוקשרים בקריירה שלו. כשסיפרה לו את הפרטים החלקיים שידעה בשלב שבו הגיעו חוקרי השב"כ להחרים את המחשבים מביתם, וציינה שקם נשלחה למעצר בית, אמר לה שזה לא נשמע רציני. "אפילו גנב של טרנזיסטור מרכב זוכה ללילה במעצר".

להמן, 42, חובש הכיפה, מתגורר בכפר אדומים - התנחלות לייט שמאגדת דתיים וחילוניים יחד. כשאני שואלת אותו אם נבחר לתפקיד כדי לתת משקל נגד לשמאלנות שדבקה בקם, הוא מתקומם: "הם בכלל לא ידעו שאני דתי ומתנחל כשפנו אליי. עדה חיפשה פליליסט ירושלמי וקיבלה עליי המלצה מקציני מבחן שעובדים איתה במשרד הרווחה. זה גם לא נראה לי רלבנטי. ואם כבר לנקוט אסטרטגיה כזו, אז למה צירפו אליי, אחרי שהוגש כתב האישום, את אביגדור פלדמן, שהוא איש שמאל קיצוני?".

קשה להסתובב ביישוב כמו שלך כשקם מצטיירת כמי שמונעת אידיאולוגית להדליף את פשעי המלחמה של ישראל לבית הדין של האג?

"הבת של אריה אלדד אמנם שכנה שלי, אבל כפר אדומים הוא אחת ההתנחלויות היותר ליברליות. זה הפתיע אנשים, ללא ספק. חבר טוב שלח לי ריכוז של טוקבקים שנכתבו על עורך הדין הדתי שמכר את נשמתו לשטן ועל דתיי המחמד האלה, שרוקדים מה יפית לפני הפריץ; והיו קללות יותר גסות. הוא כמובן עשה את זה לשם השעשוע".

ולך זה נתקע כמו עצם בגרון.

"לא אגיד שצחקתי, אבל גם לא לקחתי קשה. אני מודה שאם ביישוב היו מתקיפים אותי על זה, היה לי קשה. היו אנשים שרצו לדעת למה אני עושה את זה. הסברתי להם שלמרות מה שהיא אמרה בחקירה, היא לא עשתה את זה מטעמים שמאלניים. וגם אם כן, גם לשמאל הקיצוני, כמו לכל אדם, מגיע ייצוג בבית המשפט. מי שהותקף יותר היה אבא שלי, שבא מקהילה קצת יותר שמרנית. אמרו לו, 'איך אתה מרשה שהבן שלך ייצג את הבוגדת הזאת'. והוא ענה - אם איתן ייצג רק אנשים שחושבים כמוהו ועוד יחכה שהם יבצעו עבירות, הוא יגווע ברעב. נו, חוש הומור של דוסים".

ולך נשאר חוש ההומור אחרי שהוחלט להחליף אותך ואת פלדמן בעו"ד אילן בומבך, שערער בשם קם לבית המשפט העליון?

"לגיטימי להאמין שמשנה מקום משנה מזל. במקרים אחרים, כמו הערעור של אימא טליבן, אני הייתי זה שהחליף את הסנגור שפעל במחוזי. לא הרגשתי שכבודי נפגע. ולפי מה שהבנתי מהמשפחה - אין להם טענות כלפיי".

להמן מסרב בתוקף להביע את דעתו על נימוקי הערעור ועל עצם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש עד למתן פסק הדין בעליון, כדי לכבד את מהלכיו של בומבך. מי ששוחחו איתו, בשלב שבו עדיין לא היה ברור אם ימשיך עם קם לעליון, התרשמו שלא היה מגיש בקשה כזו. "אנחנו הרי לא מערערים על הכרעת הדין שנבעה מהסדר טיעון, אלא רק על העונש", אמר אז להמן בפורום משפטי סגור. "במצב כזה, מה הסיכוי שבית המשפט יוריד מארבע שנים וחצי לאפס? אם קם ממילא תשב תקופה מסוימת, עדיף שהשעון יתחיל לתקתק עכשיו, ושלא תבזבז עוד זמן במעצר בית, שממילא לא נחשב לה".

כשבאותו הפורום ציינו כי אולי היה ראוי שקם תערער על העונש לאחר התחלת המאסר, הסכים להמן עם הדברים. "היה נראה יותר רציני וצנוע, אילו קם הייתה נכנסת לכלא בראש כפוף ומערערת משם. קחו את משה קצב, שמנסה לעשות הכול כדי לא להיכנס לכלא. זה לא נראה טוב". להמן, כאמור, סירב להתייחס לדברים בראיון.

העיתון של המיליה

אז מה יקרה ביום שאחרי - לקם האסירה המשוחררת ולנו כחברה דמוקרטית? "ענת הרסה לעצמה את החיים", אומר להמן, "לא משנה מה היא תעשה. כל החיים היא תיחשב בעיני ציבור מסוים לבוגדת או למרגלת. כל מעסיק שהיא תפנה אליו ידע מיהי ויתלבט אם לסמוך עליה, כי היא מדליפה".

היא הייתה צריכה לחשוב על זה קודם.

"זה גם מה שהשופטים חשבו. היא בחורה מאוד חכמה, וזה אולי אחת הצרות שלה. השופטים לא יכלו להפריד בין האינטליגנציה למעשה. הם אמרו לה, אם את כל-כך חכמה, איך עשית דבר כזה טיפשי. שזו שאלה תמוהה, כי צריך להפריד בין אינטליגנציה לבין מצב נפשי בגיל 20. אני מחבב אותה ומרחם עליה ומקווה שהעליון יפחית בעונשה".

היא עדיין כועסת על בלאו?

"לא דיברנו על זה לאחרונה, אבל אני יודע שזה תסכל אותה. מבחינתה, לא רק שהוא גרם לחשיפתה, עיתון הארץ והוא לא סייעו לה בשום דבר בדרך".

למה היא ציפתה? שיממנו לה את ההגנה?

"למשל. בסופו של דבר, כשהיא הייתה במעצר בית שנתיים, הוא הסתובב חופשי ברחובות".

הוא היה תקוע בלונדון, בלי אפשרות לחזור לארץ מחשש שייעצר.

"אבל עכשיו הוא פה, ומאז השימוע שנעשה לו כבר עברה חצי שנה. וזה בסדר - אם ליברמן חיכה 12 שנה גם בלאו יכול לחכות. אני לא יודע אם חייו של בלאו טובים, אבל הם ודאי טובים משלה. הוא ממשיך לכתוב ולעבוד, החיים שלה נעצרו לגמרי. בנווה תרצה יש סוחרות סמים ואסירות ביטחוניות שאולי לא יהיו איתה באותו תא, אבל גם מי שכן תהיה רחוקה מדמות השותפה שיכלה להיות לה בדירה בתל אביב".

היית ממליץ לה לתבוע את הארץ? עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', שטענה שהארץ התרשל והביא לחשיפתה כמקור, הפסידה בשבוע שעבר בתביעה שהגישה נגד העיתון.

"לפני פסק הדין של גלאט-ברקוביץ' היה יותר קל, אפילו שבטח יוגש ערעור לעליון והדברים עוד יכולים להשתנות. משפחת קם מתמקדת כרגע בהליך הפלילי, אני משער שבהמשך הם יחשבו גם בכיוון הזה. לא יודע אם ישאלו אותי, אבל הייתי בהחלט שוקל להגיש תביעה כזו".

אתה מוצא דמיון בין גלאט-ברקוביץ' לקם?

"גלאט-ברקוביץ' פגעה במדינה הרבה יותר מקם. היא הרסה חקירת משטרה נגד ראש הממשלה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. אבל היא פרקליטה בכירה בפרקליטות, ואילו קם היא סמלת. ולכן גלאט-ברקוביץ' לא ישבה אפילו יום אחד בכלא, וקם קיבלה ארבע שנים וחצי. פסק הדין הזה נראה כניצחון להארץ, אבל הוא בעצם הפסד לעיתונות; משום שהמקור סומך על העיתון שיגן עליו, גם אם הוא לא אומר את זה במפורש, ואם בית המשפט מסיר מהעיתונאי את האחריות הזו, יהיו פחות הדלפות".

כמי שמרצה על אתיקה עיתונאית, איך זה להיות מסוקר על-ידי עיתון שהוא חלק מהפרשה?

"לא התפרסם שם שום דבר שיכול היה לרמז שלהארץ יש אחריות לעניין הזה, ואני לא בטוח אם מי שהיה רוצה לפרסם מאמר כזה היה יכול למצוא שם במה".

אתה יודע מי ניסה?

"כן, אבל הבטחתי לא לספר. לזכותו של הארץ ייאמר שהפרסום לא היה מתלהם כמו במקומות אחרים. ובכל מקרה, לא זה מה שהשפיע על התוצאה. מה שכן, המשפחה הייתה רגישה מאוד לדברים שנכתבו דווקא שם, בגלל מעורבות העיתון בפרשה ובגלל שזה העיתון שהם והמיליה שלהם קוראים".

קצב קיבל חודש התארגנות לפני הכניסה לכלא, ואילו קם - ימים ספורים. שוב הפלו אותה?

"דווקא לא. אני לא מקנא בקצב ובמשפחה שלו. דווקא אצל אנשים שבאים מסביבה נורמטיבית, כל יום של המתנה הוא גיהינום".