ההנהגה האיראנית בלחץ אימתני

מסע הפיגועים האיראני נגד מטרות ישראליות ברחבי העולם התאפיין בביצוע כושל, ועורר סימני שאלה באשר לדרכה ולהתנהלותה של הרפובליקה האסלאמית בפתח שנת 2012. רשלנות, היעדר נתיבי מילוט ואקדח מעשן בדמות דרכונים איראניים בבנגקוק, חשפו דפוס פעולה שונה מזה שאפיין את איראן עד כה. גם *מופע הגרעין* של אחמדינג'אד וההודעות הסותרות בדבר חרם נפט איראני על שש חברות האיחוד האירופי, מלמדים על בלבול ועלייה במפלס הדאגה בצמרת האיראנית.

המשטר האיראני נתון בלחץ אימתני ותמונת המציאות הנשקפת לנגד עיניו בפתחה של שנת 2012 מדאיגה במיוחד. המערב נראה נחוש מאי פעם להפעיל סנקציות משתקות כנגד איראן, כאלה המכוונות לשני מנועי הלב של הכלכלה האיראנית - סקטור הנפט והסקטור הבנקאי. בתווך נשמעות הכרזותיה של ישראל בדבר תקיפה צבאית והערכתו של שר ההגנה האמריקני, ליאון פאנטה, כי מתקפה ישראלית הינה בגדר אפשרות סבירה. ואם לא די בכך, סופגת איראן את מכותיה של *מלחמת הצללים*, שבמסגרתה קוטלת היד הנעלמה מדעני גרעין בזה אחר זה.

הלחץ בהנהגה

מתוך תחושת פגיעות הולכת וגדלה, הסלימה איראן את הצהרותיה. על רקע זה ניתן להבין את איומיה בדבר סגירת מצר הורמוז, אף כי סביר להניח שגם איראן יודעת כי סגירת המצר תפגע במשק האנרגיה העולמי ותיצור עימות כולל שבו ידה תהיה על התחתונה. נאומו של הנשיא אחמדינג'אד וההבטחות בדבר פריצות מדעיות נוספות בשטח הגרעין, נועדו לשגר למערב מסר ברור, ולפיו אין באיום הסנקציות החדש, ואף לא באיום המתקפה הצבאית, כדי להניא את המשטר מכוונתו לפתח יכולת גרעינית. גם הניסיון החפוז והלא מאורגן להכות במטרות ישראליות ברחבי העולם נועד להראות כי כוחה של איראן במותניה, וכי היא מסוגלת להשיב מלחמה שערה. דפוס פעולה זה אינו אופייני לדרך קבלת ההחלטות באיראן, ומלמד כי קברניטיה עלולים לפעול ממניעים יצריים ולאו דווקא על-פי שיקולים רציונליים.

הכרזותיו של המשטר בדבר התקדמות נחרצת במסלול הגרעין, מיועדים לא רק לקהילה הבינלאומית, אלא גם - ואולי בעיקר - לציבור האיראני. ביום השנה ה-33 לציון המהפכה האסלאמית נמצא המשטר באיראן בנקודת שפל עמוקה, כמותה לא חווה בעבר. אינפלציה מהירה ופיחות מהיר בערך הריאל האיראני, שיעורי אבטלה גבוהים במיוחד והאפקט המצטבר של הסנקציות שנערמות לפתחה של איראן, שחקו במידה רבה את בסיס הלגיטימציה של השלטון. חיכוכים בצמרת השלטון וכוחם העולה של מפקדי משמרות המהפכה, ומערכת הבחירות לפרלמנט בחודש הקרוב, יכולים גם הם לשמש הסבר לרמת הלחץ בו נתונה ההנהגה האיראנית.

הפרדוקס האיראני

המשטר באיראן ידע אתגרים לאורך שנות קיומו, אך הוא תמיד השכיל לאזן בין הצהרות למעשים והפעיל שיקול פרגמטי לעת מצוא. דרך התנהלותו של המשטר בשבועות האחרונים מלמדת, כי בניגוד לעבר פועל המשטר מתוך תחושה חריפה של סכנה לקיומו. המשטר באיראן מזהה בפתחה של שנת 2012 מציאות העלולה להוביל לקריסתו, ולפיכך מנהל מאבק הישרדות. הפרדוקס האיראני מקבל ביטוי נאמן בהתייחסותה של איראן לתוכנית הגרעין. דווקא בשעה זו נתפס הגרעין כקלף מיקוח רב ערך במאבק הישרדותו. יכולת גרעינית תשמש מגן למשטר בפני לחצים שונים מחוץ ותעצים את מעמדה של איראן בשדות המשתנים של המזרח התיכון. מבית מוצג הגרעין בפני הציבור האיראני כהוכחה לקדמה טכנולוגית ומקור לגאווה לאומית.

המלחמה הרטורית שמנהלות איראן, ישראל וארה*ב עלולה על נקלה להידרדר במדרון שנת 2012 לעימות מעשי. הממשל האמריקני מודאג מאוד מהאפשרות שישראל תתקוף כבר בחודשים הקרובים את מתקני הגרעין של איראן. הערכתו של הרמטכ*ל האמריקני, מרטין דמפסי, כי *לא יהיה חכם מצד ישראל לתקוף את איראן בנקודה זו* וכי "איראן היא שחקנית רציונלית" - מעידה על הרגישות הגבוהה במשולש איראן-ישראל-מערב. הנחת העבודה האמריקנית היא שיש בכוחן של הסנקציות להסיג את איראן לאחור ולהפיס את דעתה של ישראל. המחצית השנייה של שנת 2012 תספק תשובות לשאלות אלו.

הכותב הוא ראש מרכז דיין לחקר המזה"ת וראש החוג להיסטוריה של המזה"ת באוניברסיטת תל אביב