מי מריבה בקיבוץ רגבים

קיבוץ "רגבים" חויב בארנונה רטרואקטיבית בגלל ששילם רק על חלק משטח מאגר מי הקולחין שלו. אלא שהסתבר שמקור התשלום החלקי בכך שהמאגר משתרע על פני שתי מועצות אזוריות, והקיבוץ שילם רק לאחת. בית המשפט העליון אסר את החיוב הרטוראקטיבי, כעיקרון

באפריל 2011 קיבל קיבוץ רגבים דרישת תשלום ארנונה רטרואקטיבית משנת 2006 עבור חלק ממאגר מי קולחין שבו מחזיק הקיבוץ ונמצא בתחום שיפוט המועצה המקומית בנימינה. חלקו האחר של המאגר נמצא בשטח שיפוט מועצה אזורית מנשה.

רגבים טען כי לא ידע על אי חיובו בארנונה לבנימינה, כיוון ששילם ארנונה בגין המאגר למועצת מנשה (ולמעשה, בגין חלק ממנו). הגם שטענה כזו עשויה בדרך-כלל לשמש הסבר סביר לאי ידיעת נישום על חובתו לשלם ארנונה לשתי רשויות מקומיות, דחה בית המשפט את טענות הקיבוץ, בטענה שתוך כדי ההליך המשפטי "עירפל" הקיבוץ את התשתית העובדתית לגבי תשלומי ארנונה על כל המאגר למועצה אזורית מנשה ונמנע מלצרף אותה כמשיבה לעתירה.

בית המשפט פירש את אי-הצגת הקיבוץ מסמכים לחיזוק טענותיו, כתרומה מצדו לטעותה שעשתה בנימינה, ודחה את העתירה תוך שאישר, באופן חריג למדי, את חיובו של הקיבוץ בהפרשי הצמדה וריבית בגין כל התקופה.

בית המשפט קבע כי "לא מדובר ב...בהטלת ארנונה באופן רטרואקטיבי אלא תיקון טעות מותר המתאים את החיוב למצב בשטח...".

זמן קצר לאחר פסיקה זו, פורסם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין חברת חשמל (עע"מ 4551/08). בפסק-דין זה נסתם הגולל על האפשרות לראות בדרישת תשלום ארנונה רטורואקטיבית, "תיקון טעות מותר", נקבע כי "חיוב המושת על הנישום לאחר תום שנת הכספים הוא חיוב רטרואקטיבי" וחשוב מכל כי חיוב לאחור מותר רק כשהוא מתייחס לתקופה מוקדמת באותה שנה (מראשיתה).

יחד עם זאת, בית המשפט העליון לא שלל אפשרות להכשיר חיוב רטרואקטיבי במקרים נדירים, ובדרך כלל תישקל, כשיקול מרכזי, "התנהלותו של הנישום, ולשאלה אם רובץ לפתחו 'אשם' כלשהו".

הפסיקה דחתה עתירה לביטול חיוב רטרואקטיבי בנסיבות שבהן לא נדרש כל השנים תשלום עקב טעות של הרשות המקומית לאחר שנקבע כי למחזיק יש חלק ביצירת הטעות או בהתמשכותה.

את קיבוץ רגבים ייצג עו"ג ארז מילנר.

הכותבת שותפה במשרד עורכי דין רחל בן ארי אדם פיש ושות'