2012 תביא קץ לשלטון אסד

נאומו של בשאר אל-אסד באוניברסיטת דמשק, לא נשא בכנפיו בשורה חדשה, אלא רק חידד את ניתוקו של בשאר מהמציאות הסובבת אותו, וחידד את מפלס העוינות בין המשטר בסוריה ליריביו מבית ומחוץ. בזחיחות דעת אופיינית, הבטיח אסד כי נצחונו קרוב, וכי מזימתם של "גורמי הטרור, המבקשים לזרוע כאוס בסוריה", לא תצלח. גם בנאום זה לא נפקד מקומן של ההבטחות - רפורמות חדשות וחוקה, הנמצאת בשלבים האחרונים של הניסוח - אך דומה, שמלבד בשאר אל-אסד לכולם נהיר, כי מדובר בהבטחות סרק, שאינן שוות אף את הנייר עליו נכתבו.

היה זה נאום פומבי ראשון מאז הגיעו פקחי הליגה הערבית לסוריה, ואסד ניצל אותו כדי לבוא חשבון עם מדינות הליגה הערבית הפועלות כנגדו. קיתונות הבוז והלעג, שהמטיר אסד על הליגה הערבית ועל ביצועיה הכושלים ("לא מנעה עד עתה אפילו עקירת עץ זית אחד בפלסטין"), ולגלוגיו על מדינות הליגה התומכות בהדחתו, המדברות על דמוקרטיה בעוד שהן רוחצות בדם הנטבחים בעולם הערבי, למעגל הקונספירציה הרחב שפועל כנגדו.

בשאר ממשיך, אפוא, לבנות את חזון "העולם כולו נגדנו", מתוך אמונה כי בכך יעלה בידו להסיט מעט מתשומת הלב הממוקדת בטבח שהוא מבצע בבני עמו. מכונת ההרג השיטתי של המשטר בסוריה, המשיכה גם אתמול לגבות את מחיר הדמים שלה, ובשעה שנשא אסד את נאומו, נוספו עוד עשרות סורים לאלפים שאיבדו חייהם בסוריה במהלך החודשים האחרונים. אסד ניצל את הנאום גם כדי להזים שמועות, בדבר עזיבה אפשרית שלו את מעוזי השלטון בסוריה ועל אף זחיחותו, מלמד הדבר על מצוקתו ההולכת וגדלה.

מלחמת להיות או לחדול

שנת 2012 תביא, קרוב לוודאי, לקצה את תקופת השלטון של משפחת אסד בסוריה. בשאר אל-אסד ונאמניו, מנהלים מלחמת הישרדות עיקשת, בבחינת "להיות או לחדול", ועבורו המטרה מקדשת את האמצעים. המשטר בסוריה מוכיח, כי יש לו עדיין אחיזה במוקדי הכוח בסוריה. אכזריותו של המשטר והיצמדות נאמניו לדפנות הספינה הטובעת, יוצרים תמונה של משטר חסין יותר בהשוואה למדינות ערביות אחרות, שחזו בנפילת הרודנים שלהן בשדות האביב הערבי. אך אין לטעות, משטרו של אסד מחליק במדרון והשאלה היא, עד כמה יצליחו בלמיו להאט את נפילתו, או שמא תהיה זו קריסה מהירה.

ובינתיים, נערכת המערכת המזרח תיכונית ליום שאחרי. על דבר אחד אין חולק, סוריה היא מדינה חשובה בתשבץ הגיאופוליטי של המזרח התיכון, ושינוי דרמטי בתוכה, הינו בעל משמעות מכרעת בעבור מרבית המדינות שמסביבה. הגישושים שעורכות מדינות האזור, עם קבוצות אופוזיציה בסוריה ומחוצה לה; מעצרן של משאיות נשק איראניות בדרכן לסוריה, על-ידי הטורקים; ההתנהלות האיראנית, הכורכת את הקורה בסוריה בסל תגובות הנגד שהיא מתכננת - מוכיחים זאת בעליל.

הדברים שנשא אמש הרמטכ"ל, בני גנץ, בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מעידים, כי גם ישראל נערכת לסוריה שלאחר בשאר. קשת התסריטים האפשריים שהעלו בהקשר זה - החל ממתקפה נואשת של אסד על ישראל, וכלה בתמונה הסוריאליסטית-משהו של פליטי העדה העלאווית, שבמנוסתם מחרבם של מבקשי נפשם בסוריה, ייצמדו לגבולותיה של ישראל בבקשת מקלט - מוכיחים עד כמה נזילים מערכי הכוח בזירה האזורית, ומה טיבו של הסדר החדש שעלול להיווצר במזרח התיכון.

הכותב הוא ראש מרכז דיין לחקר המזה"ת וראש החוג להיסטוריה של המזה"ת באוניברסיטת תל אביב