פרשת הרצת מניית מנופים: מה טען ג'קי בן-זקן בחקירתו?

ג'קי בן-זקן, איתן אלדר ואיש עסקים רוסי-גרוזיני הריצו לפי החשד את מניית מנופים ■ בן-זקן, שגירסתו נחשפת לראשונה ע"י מגזין G, מאשר חלק מממצאי החקירה - אך מתעקש שהכול חוקי

עומס החדשות שיצרה המחאה החברתית הצליח להעלים במהירות מהכותרות סיפור שבכל זמן אחר היה מכה לא מעט גלים: החשדות להרצת מניות נגד שניים מבכירי שוק ההון ומעצר הבית שאליו נשלחו.

מדובר כמובן באיתן אלדר, מהשועלים הוותיקים בשוק ההון ובעל שליטה במספר חברות ציבוריות, ובג'קי בן-זקן, בעל השליטה בחברת מנופים פיננסיים הבורסאית. G חושף כי האדם השלישי החשוד במעורבות בפרשה הוא מיליונר רוסי ממוצא גרוזיני בעל שם ישראלי: טימור בן-יהודה.

כותרות גדולות במיוחד אולי לא היו בעיתונים, וגם החשדות עדיין רחוקים מלהתברר, אבל זה לא הפריע להגשתה במהירות הבזק של תביעה ייצוגית נגד השניים. מחזיק במניית מנופים מיהר לבית המשפט בטענה כי כתוצאה מהתנהלותם קרסה המניה. חשיבותה של התביעה הזאת היא בראיות לכאורה שיש בה לפעילות חריגה במניה: בתקופה האמורה, לפי כתב התביעה, בוצעו במניה כ-420 עסקות ביום בממוצע; זאת לעומת ממוצע של כ-80 עסקות בימים "רגילים".

ועדיין, ניתוח של החשדות, כמו גם תשובותיו של בן-זקן בחקירה שנחשפות כאן, בכל זאת מעלים שורה של סימני שאלה ותהיות. בן-זקן, למשל, אינו מכחיש את הקשר האינטנסיבי עם אלדר או את החיבור שיזם בין אלדר למיליונר הרוסי-גרוזיני. מה לא חוקי בכך, הוא תהה באוזני חוקריו. שאלה עקרונית או היתממות? נראה שרק בית המשפט יוכל להכריע.

גיבורי הפרשה

איתן אלדר הוא מוותיקי שוק ההון. יחד עם שותפו רועי גיל הוא ידע עליות ומורדות, אך תמיד נפל על הרגליים. שני הפיננסיירים היו כוכבי הבורסה בסוף שנות ה-90, עם רשימה ארוכה של חברות שנרכשו ובהשקעות בהיקף של מיליארד שקל בתחומי הטקסטיל, הנדל"ן, האלקטרוניקה והמסחר. בתחילת שנות האלפיים קרסו עסקיהם בשל חובות עתק שהגיעו ל-800 מיליון שקל, ורק ב-5-6 השנים האחרונות השתקמו לאיטם, הפעם בפרופיל נמוך הרבה יותר.

בן-זקן הוא שחקן הרבה פחות ותיק בשוק ההון. את בסיס הונו הוא עשה בעסקות בעיר מגוריו אשדוד, וכיום, באמצעות מנופים פיננסיים שבשליטתו, הוא מחזיק בקניון ארנה בהרצליה, במרכז מסחרי באשדוד, במרכז מסחרי בדאלאס, בזיכיון לחיפוש נפט בין פלמחים לאשדוד ובעסקים רבים נוספים. ההיכרות שלו ושל שותפו המסתורי משהו, אברהם נניקשווילי, עם אלדר הייתה לפני כ-4 שנים, כשרכשו מאלדר ומגיל את השליטה במאקפל.

מעצר הבית תפס את אלדר ימים ספורים לפני נסיעה לארצות-הברית לטיול בת-מצווה עם בתו. על אף שדרכונו נלקח ממנו עם המעצר הוא קיבל לבסוף היתר מיוחד לנסוע. גם בן-זקן קיבל היתר לצאת לחו"ל, למשחק של קבוצת הכדורגל שבבעלותו, מ.ס אשדוד.

ואלה החשדות

על-פי החשד של רשות ניירות ערך, המיוצגת בידי עו"ד ערן שחם-שביט מפרקליטות מיסוי וכלכלה, מטרתו של בן-זקן בהרצת מניית מנופים הייתה להכניס את החברה לרשימת תל-אביב 100. קבלני הביצוע, לפי החשד, היו אלדר ופעיל בשוק ההון בשם צביקה קולנברנר, המיוצג על-ידי עו"ד ארז הראל.

לפי החשדות, מאמצע נובמבר ועד אמצע דצמבר 2010 ביצעו אלדר וקולנברנר פעילות שהביאה לעליית שער המניה. אלדר, לפי הרשות, הזרים ביקושים אדירים למניית מנופים בסינכרון עם קולנברנר. כך, לפי החשד, חלק מהוראות הרכישה של אלדר הועברו לקראת תום יום המסחר והתבצעו מול הוראות מכירה שהעביר קולנברנר, ומול הוראות מכירה שהעביר אלדר בעצמו מחשבונות אחרים שבהם הוא מיופה-כוח. שער מניית מנופים, טוענים ברשות, עלה במהלך התקופה הזאת ב-5%, והיא קיבלה את כרטיס הכניסה המיוחל לרשימת תל-אביב 100.

התרגיל, חושדים ברשות, לא נגמר בזאת: אלדר נזקק ל"חילוץ" פיננסי, או במילים אחרות, למישהו שיממן את הרכישות. את המחלץ, שקלט את המניות שרכש אלדר, סידר, לפי החשד, לא אחר מאשר בן-זקן. מדובר כאמור באיש עסקים רוסי ממוצא גרוזיני ששמו טימור בן-יהודה שככל הידוע אין לו עסקים בישראל. מקורות המקורבים לחקירה טוענים כי מדובר בחבר של אברהם נניקשווילי, שותפו של בן-זקן.

לפחות לחלק מטענות רשות ניירות ערך יש לכאורה בסיס עובדתי; למשל הסימטריה הרבה בין ההוראות של אלדר וקולנברנר, העובדה שאלדר רכש כמות גדולה של מניות, ואז מכר אותן, וגם העובדה שאת הקשר בין טימור לאלדר יזם בן-זקן.

ככל הידוע, נעזרו החוקרים בהאזנות סתר שביצעו לשיחות בין אלדר ובין בן-זקן. השיחות האלה הוצגו בפני החשודים במהלך החקירה. אגב, מצעד הנחקרים והעדים בפרשה כלל גם את נניקשווילי, המיוצג בידי עו"ד נתי שמחוני, ואת מנכ"ל מנופים דני וקנין המיוצג בידי עו"ד דן שינמן; ונחקרה גם יד ימינו של אלדר, גלי ליברמן, המיוצגת בידי עו"ד ז'ק חן.

ומה אומר בן-זקן?

כלפי חוץ ג'קי בן-זקן, המיוצג בידי עורכי הדין נבות תל-צור, ירון ליפשס ויוסי אשכנזי, מציג חזות רגועה ביחס לחקירה. ודאי שדיברתי עם איתן בכל יום, הוא אמר בחקירתו, שפרטיה הגיעו ל-G, ובהתייחס להאזנות. הוא האיש שלי בשוק ההון, הוסיף בן-זקן, ואין טבעי מזה שנדבר בתדירות גבוהה.

לו עצמו, המשיך בן-זקן, אין הרבה מושג בשוק ההון; אין לו תיק ניירות ערך, והוא מעולם לא רכש מניות בבורסה. אלדר היה יועץ להנפקת מנופים, הנפקה שבה גויסו 120 מיליון שקל, ומבחינתו "איתן הוא האורים והתומים שלי בבורסה". יצויין כי לאחרונה ייעץ אלדר לבן-זקן בכל הנוגע לעסקה לרכישת ZBI של צביקה בארינבוים. על רקע זה, הוסיף בן-זקן, הוא נוהג להתייעץ איתו על בסיס קבוע.

בן-זקן גם לא הכחיש שהוא זה שיצר את הקשר בין אלדר, המיוצג בחקירה על-ידי עו"ד דורי קלגסבלד, לטימור. יותר מזה: בן-זקן אישר בחקירתו כי אפילו שלח את אלדר לעורך הדין של טימור בן-יהודה, אודי ברזלי, (שאף מסר עדות במסגרת החקירה) ביודעו שהוא מעוניין לרכוש מניות של מנופים. חיבורים כאלה, טען בן-זקן, נעשים כדבר שבשגרה בשוק ההון. הוא, כבעל שליטה, לא רצה שכמות גדולה של מניות, כמו שהחזיק אלדר, תיזרק בבת אחת לשוק - זה היה גורם לירידת השער - ולכן חיבר בין השניים. מה לא לגיטימי בזה, הוא תהה בחקירתו.

בהמשך הוא הוסיף כי מכאן ועד לטענה שמדובר ב"תוכנית" שנרקמה מראש, ובמרמה - המרחק גדול. עוד השגה שהעלה הייתה ביחס למעורבותו של אלדר: לו באמת הייתי רוקם את התוכנית הזאת מראש, אמר לחוקרים, אז למה עירבתי את אלדר? הרי יכולתי לבקש מטימור לרכוש את המניות בעצמו, ולהשיג את אותו אפקט של עליית השער.

של מי האינטרס הזה?

לשאלה הזו באמת אין מענה חד-משמעי. אחת הספקולציות שעלו ברשות ביחס למעורבותו של אלדר גורסת כי היא יוצרת מראית-עין של תהליך שגרתי בשוק ההון, בעוד כניסתו של שחקן זר ולא מוכר הייתה מעוררת חשד. לאלדר, אמרו החוקרים לבן-זקן, אין אינטרס עצמאי, אלא רק האינטרס שלך; לכן, לכאורה, ברור שרכישה כל-כך מסיבית היא לא אמיתית.

מה פתאום, ענה בן-זקן. אלדר החזיק כמות נכבדה של מניות מנופים עוד הרבה לפני נובמבר 2010. בהנפקה של החברה הוא ושותפיו רכשו מניות מנופים בהיקף של 30 מיליון שקל. כבעל מניות בסדר גודל כזה, טען בן-זקן, יש לו אינטרס מובהק משלו שהמניה תיכנס לרשימת ה-100.

בן-זקן עצמו, אגב, היה מנוע מלרכוש המניות בעצמו, בהיותו בעל השליטה. כדי להיכנס לרשימת תל-אביב 100 יש צורך באחזקה של 20% לפחות בידי הציבור, ולו היה בן-זקן מגדיל את אחזקותיו, המגבלה הזו לא הייתה נשמרת. אלדר, לעומת זאת, הוא בעל מניות, אך לא בעל עניין, ולכן לא היה מנוע לרכוש מניות נוספות.

בן-זקן גם לא הכחיש שרצה שמנופים תיכנס לתל-אביב 100. איזה איש עסקים, הוא אמר, לא רוצה שהחברה שלו תיכנס לרשימה הזו? נכון, רציתי כמו שכל איש עסקים רוצה, והייתי עושה הכול במסגרת החוק כדי שזה יקרה.

בן-זקן דרבן את החוקרים לחקור ולבדוק לא רק איך המניה נכנסה לרשימת ה-100 ומי עמד מאחורי זה, אלא גם מי ניסה למנוע את זה ממנה, בשבוע שקדם לכך, שבו צללה המניה ב-17%. אם אתם חוקרים עלייה של 5%, הוא אמר, למה לא תפצחו ירידה של 17%?".

איך תסתיים החקירה הזאת? גורמים בשוק ההון אומרים כי חקירה נגד שחקנים מהליגה הזאת, ובוודאי שליחתם למעצר-בית, היא סוג של הצהרה מחייבת. היו"ר החדש של רשות ניירות ערך שמוליק האוזר, הם אומרים, יהיה חייב להראות תוצאות. זה מקרה מובהק של צל"ש או טר"ש.

את תגובתם של אלדר וברזילי, השוהים בחו"ל, לא היה ניתן להשיג. המעורבים האחרים בחרו שלא להגיב מאחר שהנושא מצוי בחקירה

חשדות והסברים: חשדות הרשות והסבריו של בן-זקן

החשד: בן-זקן רוצה להכניס את מנופים לתל-אביב 100. ההרצה נעשית באמצעות אלדר ופעיל בשוק ההון.

בן-זקן בחקירה: ברור שרציתי שהמניה תיכנס לרשימה, אבל רק בדרכים חוקיות.

החשד: אלדר רכש כמות גדולה של מניות מנופים. הרכישה נעשתה בסינכרון עם מנהל תיקים שמכר במקביל להצעות הקנייה.

תביעה ייצוגית: בתקופה המדוברת מספר העסקות במניה עולה מ-80 ביום ל-420.

החשד: המניות שרוכש אלדר נמכרות למיליונר רוסי-גרוזיני. את ההיכרות בין השניים עשה בן-זקן.

בן-זקן בחקירה: אכן עשיתי ביניהם את ההיכרות. לא רציתי שהמניות י.ימכרו בבורסה כי זה היה מוריד את המחיר. אין בכך שום עבירה על החוק

החשד: בעקבות ההרצה מחיר המניה עולה והחברה נכנסת לתל-אביב 100.

בן-זקן: כדאי שהרשות תחקור ירידה קודמת של 17% במחיר המניה.