מה האינטרס של ח"כ וילף?

1. ראשית, הן מתעלמות ממצבו ההתחלתי והבסיסי. אם אכן התקשורת המקומית היא כלי משחק כה נחשק בעיני בעלי הון, מדוע היא ענייה ודואבת? גופי התקשורת במדינה, כמו מקביליהם בעולם כולו, סובלים מאיום משמעותי על קיומם ונלחמים על חייהם. מצד אחד, ההתפתחות הטכנולוגית שגוזרת לכאורה מיתה על הפרינט ומצד שני שינויים דרמטיים בשוק הפרסום - ישראליים ייחודיים ואוניברסליים - שפוגעים ללא רחם בגופים העיתונאיים ובעובדים בהם.

בעלי הון המחזיקים בחלקים נרחבים אחרים במשק, נרצה או לא, הם חבל ההצלה היחיד שקיים לעיתונות בישראל. הם שמזרימים מיליוני שקלים כדי לקיים את הגופים - בטלוויזיה, בעיתונות המודפסת וגם באינטרנט.

נכון, אסור להיתמם. אף אחד מהם לא עושה זאת, כנראה, מזולתנות יתר, וכנראה שלכל אחד מהם יש תפיסות עולם משלו, שמובילות אותו להשקעה בנכס הבעייתי הזה. אבל האם כלי התקשורת במצבם הנוכחי הם הבוכנה החשובה ביותר במנוע עסקיהם? האם נוחי דנקנר, על כל נכסיו העצומים וקשרי השלטון שלו, באמת צריך את העיתון השלישי בכוחו במדינה, שהשפעתו הולכת ונעלמת, כדי לבסס את מעמדו? הלא כבר כאחד המפרסמים הגדולים במשק, השפעתו בתקשורת חזקה יותר.

2. מה שלא מציב המחקר הוא אלטרנטיבה לאותם משקיעים שכה מאיימים לשיטתו על חופש העיתונות. הלא מדינת ישראל, במו חקיקתה, יצרה אינספור כללים המגבילים כל מי שרוצה להתפתח ולהתבסס בעולם עסקי התקשורת בלבד.

כשחוקקו את חוקי הבעלויות הצולבות הישראלים, מהמחמירים בעולם, טורפדו ניסיונות לחוקק במסגרתם סעיפים המגבילים אחזקה בכלי תקשורת על-ידי גורמים משמעותיים במשק הרחב. כך, נותרנו עם שורה ארוכה של החמרות המגבילות בעלי עיתונים, בעלי ערוצי טלוויזיה ובעלי פלטפורמות שידור, אבל מתעלמות מכל גורם חיצוני שמגיע לתחום.

המחוקק הישראלי הוא זה שייצר מציאות שלפיה בעלי ההון הם החמצן היחיד של המדיה הישראלית. כעת, ממליצה מחלקת המחקר של הכנסת להדיר גם את רגליהם.

למרות כל הנכתב כאן למעלה, בעיתונות הישראלית יש כיום שתי דוגמאות חיות לכך שלדוח המחקר הנ"ל יש היתכנות. האחת היא "ישראל היום" של שלדון אדלסון, והשנייה היא "הארץ-דה מרקר" של עמוס שוקן ושותפו החדש ליאוניד נבזלין. אדלסון ונבזלין הם בדיוק האנשים שרוצה כנראה ח"כ עינת וילף, שהזמינה את הדוח, לראות מחזיקים בכלי תקשורת. הם, לשיטתה, דוגמה ומופת לבעלי שליטה חפים מאינטרסים ונקיים מניסיונות השפעה.

הם אמנם מיליארדרים ועסקיהם עצומים, אבל וילף יודעת היטב כי לא הצורך להניע את עסקיהם הוא שהביא אותם לקנות עיתון ישראלי. לחברת הכנסת וילף ("עצמאות") ולעמיתיה במכון המחקר, אין בעיה עם השפעה פוליטית, חברתית, או סתם כזו שמגיעה לטובת הלבנת שם ועבר. הרי שני אלה בדיוק הם שמממנים את העיתון היחיד במדינה שנותן לה שוב ושוב במה להציף את משנתה. העיקר שקברניטי המשק הישראלים יישארו בחוץ.

3. זו אחת התקופות הקשות למשק התקשורת הישראלי. לא רק קושי כלכלי רודף אותו, אלא גם הממשל הנוכחי. השלטון הישראלי הנוכחי הוא מהמתערבים והקשים ביותר לחופש הביטוי זה שנים. הוא מקים עיתון שמשרת את מטרותיו, מחסל את ערוץ 10, עוקץ את ערוץ 2, וכובש את גלי צה"ל ואת רשות השידור. נראה, כי וילף מיישרת קו עם תפיסת העולם של ממשלת ביבי-ליברמן-ברק, לה היא שייכת, ומבקשת לייבש עכשיו גם את המעוז האחרון של העיתונות החופשית ולגדוע את עורקה הראשי. אין לדוח הזה כעת כל משמעות אחרת.