החופש והדמוקרטיה טמונים במעמד הנשים

התאריך 8 במארס החל את דרכו במדינות סוציאליסטיות כמחווה לציון הישגיהן של נשים ולפמיניזם. אך כפי שקורה לעיתים תכופות, המשמעות הפוליטית שלו נעלמה, והוא הפך ל"יום האישה". המיתוג נתפס כטריק של יחסי-ציבור, בדומה למוצרים שממותגים מחדש כדי להיות אטרקטיביים יותר לצרכנים בכוח. "יום האישה" נתפס כחגיגה ביתית מתוקה למעלות הנשים.

חג של קניות

במדינות רבות במערב, הפך יום האישה למה שהמערב יודע לעשות הכי טוב - חג של קניות שבו מעסיקים, בעלים, מאהבים וצאצאים קונים מתנות נאות לנשים, כדי להזכיר להן ולאחרים, שהן יצורי אנוש יקרות ואהובות. אילו כתבתי את הטור הזה במדינה אירופית, הייתי אולי מציעה לוותר על יום כזה. כי מי צריך עוד חג של קניות, שבו רגשותינו כלפי אחרים הם תירוץ נוסף לשופינג? אבל בישראל חיוני שנזכיר לעצמנו את משמעות היום הזה.

בישראל קיימות לפחות שתי מפלגות פוליטיות - אגודת ישראל (יהדות התורה) וש"ס - שאוסרות רשמית על השתתפות נשים בפוליטיקה. נשים אינן יכולות לכאורה לדבר בפומבי, להתמודד על משרה או להיבחר לה. רובנו הפנמנו את העובדה הזו והפכנו אותה לחלק רגיל מהנוף הפוליטי שלנו, אולי מפני שהמפלגות הללו יהודיות, והיהדות שלהן הופכת את הכחשת זכויות האדם הבסיסיות של הנשים לפחות מקוממת.

או שאולי בעינינו זה נסבל, כי אנחנו חושבים שהסובלנות הדתית שלנו צריכה לגבור על המחויבות לשוויון בין גברים לנשים, לזכויות אדם ולדמוקרטיה. או אולי אנחנו אדישים לנושא זה, כי אנחנו מקבלים את המצב שבישראל חיות שתי חברות, שאחת מהן עדיין נאבקת על הצטרפות לדמוקרטיות הגדולות בעולם, והשנייה הייתה רוצה להחזיר אותנו אל חשכת המשיחיות.

משפילים ומרחיקים נשים

כאשר אנחנו משתמשים במילה "בינלאומי", אנחנו מזכירים לעצמנו מה מהפכני בפמיניזם: פמיניזם הוא פרויקט עולמי להשוואת מעמד הנשים והגברים בכל העולם. ה"בינלאומיות" של יום האישה חשובה כמו העובדה שהוא נוגע לנשים, כי היא מציינת שמטרת הפמיניזם היא ליצור סולידריות בין כל נשות העולם, ועם זאת יש לה משמעות מעניינת עוד יותר: הפמיניזם הוא אכן בינלאומי מפני שהוא אינו עולה בקלות בקנה אחד עם מנהגי דת ומסורת מקומיים שמדירים, משפילים ומרחיקים נשים. אנחנו נוטים לשכוח זאת, אך חייבים לחזור על זה אפילו אם האמת קשה לשמיעה: דתות רבות שולטות בנשים באמצעות איסור קפדני על פעילות בזירה הציבורית.

הדתות (בייחוד האסלאם והיהדות) מבינות את מה שגם הסוציולוגים והפמיניסטיות מבינים, שמהות החופש והדמוקרטיה טמונה במעמד הנשים בזירה הציבורית. אידיאלים של "צניעות", כמו "שירה בציבור, קול אישה", הם דרכים לשלוט ולשלול כוח מנשים, לאסור עליהן גישה לדעת ציבורית ולהשפעה. השליטה בנשים היא הקו המפריד בין דמוקרטיות מודרניות ובין יתר המשטרים.

מעמד הנשים מהותי לחיינו

פיוטר הגדול - אבי המודרניזציה החשוב ביותר של רוסיה - היה הראשון שהבין במאה ה-17 שרוסיה מפגרת אחרי יתר אירופה. בשובו ממסע ממושך ביבשת, הוא החליט להנהיג מודרניזציה בחצרו, והאמצעי הראשון שהוא נקט היה הכנסת נשים לעולם הציבורי. כאשר נשים הופיעו בציבור הן היו מכוסות מכף רגל עד ראש. הנשים הרוסיות מהמעמד הגבוה אפילו חיו בחלקים נפרדים של בתי המשפחה. הן שוחחו זו עם זו, אך לא עם גברים.

פיוטר ייסד אקדמיה לנשים, עודד אופנה מערבית, והביא נשים לחברה באמצעות נשפים ואירועים חברתיים, ובעיקר עודד שיחות פנים-אל-פנים בין נשים לגברים. מעמד הנשים בחיי הציבור, כך הוא חשב והאמין, חיוני כדי להפוך את רוסיה למודרנית ולתרבותית.

מדוע מעמד הנשים הוא כה מהותי לחיינו? כי נשים הן המפתח לרוב ההיבטים החשובים ביותר של חברות אנושיות: מיניות, נישואים ורבייה, שהם בעצמם היבטי-מפתח של ארגון כלכלי ומבנה פוליטי. התא היסודי, הדנ"א של חברה שמקבלת את עקרונות זכויות האזרח, החומר הגנטי שמביא לאוטונומיה ולשוויון, מצוי במעמד הנשים בחברה.

כאשר אנחנו חושבים על יום האישה הבינלאומי בישראל, אנחנו חייבים, אם כן, לחשוב לאיזה חלק מהעולם מדינתנו הקטנה קרובה יותר: לאפגניסטן או לסקנדינביה. אני מתוודה, שבאחרונה אני מתבלבלת כשאני מנסה להשיב על השאלה הזו.

פרופ' אוה אילוז היא חברה במרכז לחקר הרציונליות וחברה במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית