"אין ספק שנחזור לרחובות"

כששואלים את פעילי המחאה מהקיץ האחרון, האם לדעתם תפרוץ המחאה מחדש בקיץ 2012, הם לא תמיד מבינים למה הכוונה. מבחינתם, לא רק שהמחאה מעולם לא הופסקה, היא חיה ובועטת חזק. יש פעילויות, אירועים, יוזמות חדשות. והרבה עבודה שנעשית בפריפריה, עם אוכלוסיות מעט פחות סקסיות מאלה שהנהיגו את המאהל ברוטשילד. כלומר, קורה הרבה, רק שהכול נעשה מתחת לרדאר של התקשורת, ולכן רק נדמה כאילו אינו קיים. מה שמזכיר את השאלה הפילוסופית על עץ שנפל ביער מבלי שאף אחד שמע. האם הוא השמיע קול? ובמילים אחרות, האם מחאה יכולה להתקיים ולהיות אפקטיבית מבלי שהציבור הרחב, שאינו מנוי על עדכוני הפייסבוק של הפעילים, באמת מבחין בה?

במובן הזה, מסכימים כולם, הקיץ אמור להוות עליית מדרגה ולהוציא אנשים לרחובות. יש גם הערכות שהוא יהיה אלים וזועם יותר מזה שקדם לו. מי יתחיל, ומה יהיה האירוע שיצית את האש, את זה אפשר בינתיים רק לנחש. אבל ההערכה היא כי הדמות המובילה במאבק הבא תהיה סתיו שפיר, שהחלה כשחקנית המשנה של דפני ליף, אבל נחשבת כיום לדמות הממוקדת והמחושבת יותר מבין השתיים. מאחורי הקלעים יש גם ניסיונות להביא לשיתוף פעולה מחודש ביניהן, מתוך הנחה שבמקרה שלהן, השלם גדול מסך חלקיו.

נכון לעכשיו, מרבית הפעילים שומרים את הקלפים קרוב לחזה, ולא רק מחשש שמישהו בשלטון או בגזרת הטייקונים ידאג להרוס להם את ההפתעה. "אני מכיר פעילים מהרבה התארגנויות", אומר אייל עופר מ"ישראל יקרה לנו", שפועלת נגד יוקר המחיה. "ומי שיש לו תוכנית רצינית, לא מדבר עליה, כדי שלא יטרפדו לו או יגנבו לו את ההצגה. כל אחד חושב שהוא זה שיעשה את יריית הפתיחה של הקיץ".

האם מתוכנן לנו שוב מאבק אגואים כמו זה שהביא בסופו של דבר לפיצול שבין דפני ליף, סתיו שפיר ואיציק שמולי? האם המשקעים שנוצרו בקרב פעילי הפריפריה כלפי אנשי רוטשילד באמת יצליחו להיעלם? רשמית, מדברים כולם על כבוד הדדי, ועל ההכרה בכך שלא חייבים לעבוד כמקשה אחת כדי להצליח. יהיה מעניין לראות לאן יתפתחו העניינים הפעם, ועד כמה יקבלו כולם בהכנעה את גיבורי המחאה שתכתיר התקשורת בקיץ 2012, בהנחה, כמובן, שהאיום האיראני לא ישאיר את כולם במקלטים. מה תהיה ההשפעה של בחירות על המחאה בקיץ הקרוב? זו כבר שאלה אחרת.

אז מה צפוי לנו בקיץ? "זה יתחיל מטעות של מישהו בהון-שלטון, גזירה איומה במיוחד שתטיל הממשלה או מהלך הזוי במיוחד של אחד הטייקונים", מנבאת מאיה רימר, מפעילות המחאה בקיץ האחרון, שמקדישה מאז את חייה לפעילות חברתית. "הטעות הזו תתפוס בצורה מאוד ויראלית. היא תהפוך לשיח ציבורי שיוציא אנשים החוצה, ואולי גם יצמיח מנהיגים אחרים מאלה שהכרנו במחאה האחרונה. אבל אין ספק שאנחנו עוד נחזור לרחובות".

גם הקולנוען רגב קונטס, שנמנה עם ראשי המחאה, מאמין שהשטח חם ושההתפרצות קרובה. "לא תהיה בעיה להוציא אנשים לרחובות. הם ייצאו לבד. לפני חודשיים, בשיא החורף, הקימו שלושה סטודנטים לקולנוע אוהל ברוטשילד, כדי לצלם תרגיל לבית הספר. תוך כמה שעות הקטע שבין הרחובות מאז"ה לנחמני המה אנשים ואוהלים, וזה נמשך יומיים. אנשים רק חיפשו סיבה לצאת".

ולעשות מה?

"יש המון תרחישים, והרבה קבוצות עובדות על זה. אנחנו נעקוב אחר ההתפתחויות ונחליט אם להוציא את תוכנית המגירה המתוכננת שלנו או לפעול לפי תוכנית של מישהו אחר. זה לא ממש משנה, ברגע שזה יוצת, זה יוצת".

גם בועז נול, מראשי "המחנה המשותף", שפעל לביטול חוק טל, מאמין ש"המחאה נטועה הרבה יותר עמוק ממה שנדמה. ומי שחשב שכולם נתקעו בחורף מול 'האח הגדול' יבין הקיץ שהוא טועה. עשינו קבוצת מיקוד ושאלנו אנשים מה הדבר שנתן לכם קצת אופטימיות השנה? והרבה השיבו שזו הייתה המחאה החברתית".

דווקא חשבתי שיהיו פסימיים - עברה שנה ולא הרבה השתנה.

"נכון, רק שזה לא מייצר ייאוש אלא זעם. אני בכלל לא בטוח שהפגנות ההמונים יחזרו, אבל תהיינה פעולות, והן יהיו ממוקדות יותר בהשוואה לשנה שעברה ויישאו מסרים הרבה יותר ברורים מאשר 'העם דורש צדק חברתי', שבואי נודה על האמת, אף אחד לא ממש הבין מה זה אומר".

"מאות מנסים ללבות את האש"

מי שמשדר מעט סקפטיות הוא יואב הנדל, מראשי התארגנות עשר המכות שפועלת בעיקר בגזרת הטייקונים. "נכון שיש התעוררות רצינית לקראת הקיץ, אבל זה שיש בתל אביב כמה מאות עד אלף פעילים שמאוד מסורים לעניין, לא יכול לנבא מה יקרה לגבי עם ישראל כולו. כולנו בקהילת המחאה עוקבים אחרי מה שקורה ברחוב. הדיבור הפנימי הוא שלא אנחנו נוציא את האוהל הראשון - ואני מדבר כאן על האוהל כסמל, כי זה גם יכול להיות משהו אחר - אלא שהטריגר יתחיל ממשהו אחר, ואנחנו נצטרף".

אבי דבוש, מנהל התוכניות בתנועת שתיל (שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי), מלווה חלק ניכר מהקבוצות שהשתתפו במחאת הקיץ או שהוקמו בעקבותיה. היכולת שלו להתבונן על הדברים מהצד, מאפשרת ניתוח קצת יותר ריאלי של החודשים הקרובים, והוא מרחיק לכת אפילו יותר מהנדל.

"אם היית שואלת אותי לפני חודשיים-שלושה, הייתי אומר שהרבה מהפעילים עדיין חיים על שאריות האדרנלין מהקיץ, אבל עכשיו המצב שונה. אנשים התבגרו והבינו שהרומנטיקה היא מלכודת מסוכנת. יש עדיין הרבה נוסטלגיה למה שהיה בקיץ, אבל גם הבנה ברורה שהוא לא יחזור על עצמו. יכול להיות שהקיץ הנוכחי יהיה אפילו יותר דרמטי ומשפיע, אבל עדיין יהיה שונה, בשפה ובכמויות האנשים. אנשים הבינו שהביחד הזה הוא מאוד נחמד, אבל לא בהכרח יותר אפקטיבי מפעולות קטנות וממוקדות יותר. אחד הפעילים הגדיר את מה שקרה בקיץ כהתאהבות, כשעכשיו מגיע השלב שיכול להסתיים באהבה ובהתמסדות או בפרידה".

ולאן להערכתך זה יוביל?

"אף אחד לא באמת יודע. מאות אנשים מנסים ללבות את האש, אבל הפעם זה יהיה קשה יותר. חזר הסטטוס-קוו ויהיה קשה לפרוץ אותו. אם בתחילת המחאה, היית מסתובב בכנסת ורואה פוליטיקאים חיוורים מרוב לחץ, בהמשך הקיץ הם הבינו שהכיסאות שלהם לא באמת מאוימים ונרגעו. לנער את הכול שוב, אחרי שכולם כבר מחופרים היטב, יהיה קשה. מצד שני, גם הפעילים היום מנוסים יותר, ומבינים איך לחתור לשורה התחתונה מבלי שכל מיני טייקונים יחבקו אותם בדרך".

מאחר שכולם אוחזים בתוכניות מגירה או לפחות ברעיונות (יצירתיים, כמובן), נותר רק להבין מה הם כוללים. דבוש מבדיל בין שתי גישות שרווחות בשטח. האחת מעדיפה את הספונטני ואת היצירתי, מתוך הנחה שאם זה עבד קיץ אחד, זה ודאי יעבוד שוב. ואילו השנייה מבקשת לתכנן מראש ולדבר במונחים של מהלכים אסטרטגיים. האם יגדירו כיעד להחזיר שוב את צעדת המיליון או להתמקד בקידום חקיקה חברתית? אין לדעת.

הכי פוליטי שאפשר

בקיץ שעבר, עשתה המחאה לנתניהו כאב ראש לא קטן. קונטס חושף לראשונה כי "נציג מטעמו של נתניהו פנה אל דפני ואליי בקיץ ואמר ש'ביבי רוצה לפגוש אתכם בחצות בבניין ממשלתי ללא חלונות שנמצא ביד אליהו. ואם צריך, הוא מוכן להישאר שם עד הבוקר'. זה היה כביכול לטובתנו, כדי שלא יראו שאנחנו נפגשים איתו. סירבנו מיד ואמרנו 'מה ייצא למחאה מזה? מה הוא יגיד לנו שהוא לא יכול להגיד לעם ישראל?". דובר ראש הממשלה מסר כי האירוע אינו מוכר לו.

נתניהו כבר הכחיש השבוע את ההערכות שרווחו במערכת הפוליטית, שלפיהן יבקש להקדים את הבחירות, ומסר במסגרת ישיבת שרי הליכוד, כי בכוונתו לקיימן במועד, בנובמבר 2013. בימים שקדמו להצהרתו, התקיים דיון בין הפרשנים סביב קיומה של המחאה בצל הבחירות. לפי התרחיש הראשון, בחירות בקיץ יביאו לדעיכת המחאה, כיוון שהאזרח לא יצטרך לצאת מהמזגן ויוכל להסתפק בהבעת מחאתו באמצעות הקלפי. ואילו התרחיש השני, התייחס לאפשרות שהבחירות רק ישלהבו ויזינו את המחאה, שתקרא לסלק את נתניהו מהשלטון ותגובה בסיוע כלכלי ולוגיסטי של מפלגות האופוזיציה, לצד פרטנר חדש ומסקרן בדמות ראשי השלטון המקומי.

עם בחירות ובלעדיהן, אחד ההבדלים הבולטים בין הקיץ הזה לקיץ שקדם לו יתבטא במעורבות המפלגתית. אם בשנה שעברה, התעקשו ראשי המחאה לשוות לה דימוי א-מפלגתי, הרי שהשנה צפויים הפוליטיקאים והפעילים החברתיים לאחד כוחות. שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד ינסו ודאי להתחבר לסנטימנטים. ובקדימה מנסים כבר תקופה ארוכה לרכוב על הגל.

העיתון "מקור ראשון" פרסם לפני שבוע כי ציפי לבני נפגשה עם סתיו שפיר ועם חבריה ודנה איתם באפשרות שמפלגות השמאל והמרכז יתלכדו לגוף אחד בבחירות הבאות, כמו גם בשיתוף פעולה אפשרי בין הצדדים במסגרת מחאת הקיץ. לליבני, שניצבה כמה ימים לפני הפריימריז בקדימה, פרסום ידיעה כזו ודאי לא הזיק. בימים שבהם שאול מופז מדקלם מסרים של המחאה כדי לבדל את עצמו מהדימוי של תואם נתניהו, לבני מצטיירת כאן כמהפכנית אפילו יותר.

במחנה שפיר ניסו לשוות לפגישה הזו דימוי של עסקים כרגיל, וציינו כי זו לא הפעם הראשונה שפעילי מחאה נפגשים עם פוליטיקאים כדי לקדם אג'נדה חברתית, ואין בכך שום חדש. ל-G אמרה שפיר, יום לפני הפרסום במקור ראשון: "אנחנו לא מפחדים משיתופי פעולה עם כל המערכות ומקדמים בברכה כל אדם או גוף שיכולים לעזור לנו לייצר הצלחות ולקדם את החזון שלנו". ובכל זאת, קשה להתעלם ממשמעות הדברים שנאמרו בפגישה על המשך דרכה של המחאה. נותר רק לברר מי רודף היום אחרי מי.

"אחד ההישגים הגדולים של המחאה הוא שאנחנו לא צריכים לרדוף אחרי הפוליטיקאים, הם רודפים אחרינו", אומר בועז נול. "יחסי הכוחות השתנו. גם אם הפוליטיקאים ינסו לתפוס טרמפ על המחאה, עדיין אנחנו נהיה אלה שנקבע את סדר היום והם יצטרכו לרצות אותנו. סוף-סוף הפוליטיקאים באמת יעבדו בשבילנו".

רגב קונטס, שמזוהה עם מחנה ליף, מציג עמדה סקפטית יותר. "נפגשתי בשנה האחרונה עם פוליטיקאים מהאופוזיציה, אבל גם מהקואליציה, בעיקר מהליכוד. בתקופה שבה כל אחד רוצה להיצבע בצבעים חברתיים, זה התאים להם. חשבנו שהח"כים מהקואליציה יהוו אופוזיציה לביבי בתוך הליכוד, אבל הם לא ממש העזו. רק רצו להצטלם איתנו ולהגיד לכולם - גם אנחנו מהפכנים. באופוזיציה המצב בעיקר מבולבל. אני מנוע מלהגיד מי, אבל הייתה מפלגה שמאוד התאמצה לשכנע אותנו להצטרף אליה, ולא הלכנו. אנחנו מאמינים שלקול שאנחנו מייצגים אסור להיות מפלגתי".

מה יעשו הליכודניקים?

אף אחד לא מוכן להתחייב שפורמט הפגנות הענק יישמר, וגם לא שייראו שוב אוהלים. למרות שאוהל אחד, שאמור לקום כבר בסוף השבוע בכיכר רבין ביוזמת שני נערים בני 14, מבקש להעיר את השטח. רוי פלח ואור אקטע (שכיכב בתקשורת בקיץ האחרון) הקימו את קבוצת "חוזרים לרחובות", בתקווה שזו תהיה הסנונית הראשונה בהתחדשות המחאה. הם אומנם עדכנו את העירייה בנושא, אבל נראה שהפקידים שם לא התרגשו במיוחד משני הנערים שלפניהם, שהסלולרי של אחד מהם עדיין משמיע את מנגינת בוב הבנאי. אלא שההתחברות המתוכננת של מחנה שפיר אליהם, עשויה לעשות את ההבדל. ואת הרעש.

חלק מהכנסים ומהפעילויות מזכירים שיעורי אזרחות למתקדמים או פעילויות בתנועת נוער, כמו מבצע איסוף הבקבוקים למחזור שיתקיים במוצ"ש באוהל שבכיכר רבין במטרה לאסוף כסף שיממן את תחזוק האוהל, וגם ימשוך אליו אנשים. אבל יש התארגנויות שכבר הכניסו כמה אנשים ללחץ. אחד המאבקים שאמור לצאת לדרך כבר היום, מבקש להוריד את גובה הריבית המקסימלית שגובים הבנקים ממשקי בית. עידן מילר מ"המחנה המשותף" עומד מאחורי מה שהוא מכנה "יום הזעם של הבנקים", אשר יתקיים מול הנהלות הבנקים של הפועלים והבינלאומי ברוטשילד פינת רחוב יבנה, בדיוק בזמן שבו מתכנסים הדירקטוריונים לאישור הדוחות הכספיים.

"הכתובת שלנו היא למעשה הרגולטור", מסביר מילר, "וההפגנה מול הבנקים נועדה לגרום לכך שהבנקים ילחצו על המדינה בנושא. יהיה דוכן של 'בנק אימפריה' כמו שיש בפרסומת של אסי כהן לבינלאומי, ובו יהיו שתי כניסות. אחת ל-99% מהעם, שתציע ריבית קצוצה ויחס מזלזל. ואחרת לאלפיון העליון, שיקבל ריביות אפסיות וספר שיעשה תספורת למי שיבקש".

יצירתי מצדכם.

"מה שחשוב זה שהמפקח על הבנקים כבר ביקש איתנו פגישה דחופה. אנחנו מאמינים שלא חייבים לגייס המונים. מספיקה עבודה קונקרטית כדי להגיע להישגים איכותיים".

מי שבאמת יאלץ להתמודד עם הטרמפ שתתפוס האופוזיציה על המחאה, הוא יואב קיש, חבר ליכוד, מראשי "המחנה המשותף", שנמנה עם מי שנקראים "הליכודניקים החדשים" - 500 איש שהתפקדו לליכוד כדי לקדם דרכו את עקרונות המחאה. "אנחנו לא הפייגלינים של השמאל, אלא אנשי ליכוד, שמבקשים לקדם בליכוד את ערכי הצדק והשוויון שבגין הטיף להם", מסביר קיש. "בבחירות הבאות כולם יאמצו את האג'נדה החברתית, ואני באמת מאמין שהליכוד הוא זה שיוכל לקדם אותה".

אתה לא חושש למצוא את עצמך כחייל של האופוזיציה בקיץ?

"נכון שמה שקורה עכשיו, הופך את המאבק ליותר פוליטי-מפלגתי, אבל אני לא מעוניין להחליף את השלטון ולהדיח את ביבי. אם המחאה תתבסס על דרישה להפיל את הממשלה, לא אשתתף בה. מי שינסה להפוך את המחאה לקמפיין אנטי-ביבי, כמו שכבר ניסו בקיץ שעבר, פשוט יהרוג את המחאה".

"מי שמאמין לא מוותר"

במה ישתנה הקיץ הזה מהקיץ שעבר? אולי ההבטחה המשובבת ביותר מצד הפעילים היא ההימנעות מהקלישאות ומהאמירות העמומות שאפיינו את הקיץ שעבר והתמקדות ביעדים מוגדרים. "אנחנו הרבה יותר מפוקסים", מבטיחה רימר. "אם בקיץ הקודם איתמר בן גביר ישב איתנו ברוטשילד כי אמרנו כולם עם כולם, עכשיו זה יהיה אחרת. למדנו הרבה דברים בשנה הזו".

ליאור מנצ'ר, מראשי המשמר החברתי שפועל בכנסת, אפילו מעז להניח ש"לא יצטרכו הופעה של שלמה ארצי כדי להוביל את המחאה. היא עובדת כל הזמן בשטח, כמו שצריך, ובלי שאף אחד יתפוס עליה בעלות ויקבע בשביל כולם איך תירא המדינה".

גם אייל עופר מאמין ש"היה חשוב לשמור על הגחלת גם בחורף. ומי שעזר לנו לשמור על התודעה הציבורית היה הבחור מניו ג'רזי שגילה את הבדלי המחיר של הפסק זמן. זה לא מאבק פשוט, שטראוס יצרה תחושה שאי אפשר לנצח אותה בזה שהורידה מחיר של מוצר אחד והעלתה מחירים של האחרים. היא חשבה שככה תישחק המחאה, אבל זה רק בנה את הזעם".

אחד הקשיים שעומדים בפני פעילי המחאה נגד יוקר המחיה נוגע ליכולת להשפיע על גל ההתייקרויות האחרון, שהתייחס למחירי החשמל והדלק. לא מסוג הדברים שקל להחרים, בהשוואה לקוטג' ולפסק זמן.

זאב גראובר, שכבר ארגן בעבר "יום ללא תדלוק", לא מתכוון לוותר: "אנחנו שוקלים להחרים כל שבועיים חברה גדולה אחת מתחום הדלק, כשבמקביל אליה יוחרמו גם כל שאר הנכסים של אותו טייקון. בתקווה שהטייקונים יפעילו לחץ על הממשלה להוריד מחירים. זה לא יהיה קל, אבל יש שיר כזה של אייל גולן, שאומר 'מי שמאמין לא מוותר'".

לא מפחד, אתה מתכוון.

"שיניתי את זה ללא מוותר. להגיד שבשנה שעברה כבר ניסינו וזה לא הצליח, ולכן כדאי מראש לוותר, זו מחשבה של יהודי גלותי. אני באמת מתכוון לא לוותר".

chen-s@globes.co.il

מה בתוכנית?

כמה אירועים שכבר מתגבשים ברחובות

f היום מתקיים דוכן מחאה נגד הריביות שגובים הבנקים מול הנהלות בנק הפועלים ובנק לאומי בשדרות רוטשילד

f כנס פעילים ארצי יתקיים בסוף השבוע בבאר שבע ויכלול הייד פארק, ערב גיבוש, הרצאות ושולחנות עגולים. באמצע מאי יתקיים כנס ההמשך בתל אביב

f צעדת מחאה נגד עליית מחירי הדלק מתוכננת להתקיים במוצאי שבת בתל אביב. ככל הנראה מכיכר רבין לרחבת מוזיאון תל אביב

f בכיכר רבין ימתין האוהל של רוי פלח ואור אקטע. הציבור מוזמן להגיע למקום עם בקבוקים למחזור, שפיקדונם יממן את השהות באוהל. או לפחות את השילוט

f עשר המכות מארגנים סדר פסח אלטרנטיבי בשדרות רוטשילד בערב החג לתוך הלילה: מדברים על העבדות ומתכוננים לצאת לחירות

f עשר המכות מארגנים גם קמפיין בשם הטיה, שיקרא לציבור לצמצם את הקניות ברשתות הגדולות לטובת העסקים הקטנים