חלוקת הרווח - תשובה לריכוזיות

בשנתיים האחרונות מתנהל לו מאבק מתוקשר ומפומפם היטב, מהול בלא מעט סיסמאות ופופוליזם, לצמצום הריכוזיות במשק. מנהלי המאבק משכנעים את הציבור כי אילו יפורקו ויבוזרו החברות המצויות כיום בידי אלה המכונים טייקונים, תבוא איזו רווחה גדולה שתעשיר לכולנו את הכיס. בפועל, אף שהדרישה והכמיהה הבסיסית להגברת התחרות נכונה וצודקת, הכיס היחיד שצפוי להתעשר הוא זה של קומץ אנשים עשירים ממילא. רמי לוי לצורך העניין, טייקונים וואנבי.

המאבק הגדול והצודק בהרבה שצריך להתנהל הוא לא על חלוקת כמה חברות לכמה חברים, אלא על חלוקת הרווח של אותן חברות, יהיו הבעלים אשר יהיו. ההסכם שנחתם הלילה באלישרא, כמו ההסכם שנחתם בשבוע שעבר בחברת הבת שלה, תדיראן מערכות, הוא צעד אחד בכיוון הנכון. ההסכמים האלה קובעים כי אם החברה רווחית, העובדים יקבלו נתח מהרווח. בתדיראן מערכות נקבע כי יהיה זה נתח של 13.5% מהרווח הנקי לפני מס, ובאלישרא סכום שנתי קבוע של 1,000-2,000 דולר לעובד. זהו סכום צנוע שיכול וצריך להיות גבוה יותר, שהרי הוא מותנה ברווח נקי שעולה על 5% ממחזור המכירות, ובמידה רבה, הדבר מזכיר שהדרך עוד ארוכה. הסקטור העסקי בישראל התרגל לשלם משכורות עתק לשכבה צרה של מנהלים גם כשהחברות שלהם מפסידות מיליונים, כך שאין להתפלא שחלוקה מינורית של הרווח לידי העובדים מהשורה מתקבלת בחשדנות, שלא לומר קמצנות.

המודל של חלוקת הרווח לעובדים קיים היום במסגרת ההסכמים הקיבוציים בבנקים ובמספר מצומצם מדי של חברות, בהן כימיקלים לישראל. בכיר בהסתדרות מודה בשיחה עם "גלובס" כי אין שום סיבה אמיתית שהמודל הזה לא ייושם בחברות רבות נוספות, בין היתר, בענפי המזון והקמעונאות. ההסכמים הקיבוציים בחברות האלה מאופיינים בשכר נמוך, בצד מערכת רווחה ראויה הכוללת סבסוד ארוחות, קרן השתלמות, משכורת 13, מימון נופש או סיוע לילדים בבית ספר. במשך שנים העובדים וההסתדרות התרגלו לכך שזה מספק, בעוד שבבנקים זה תמיד בסדר לדרוש גם שכר גבוה וגם בונוסים בגין התשואה להון. הם התרגלו לכך שאין קשר בין דו"ח פנטסטי שמפרסמת חברת מזון, לבין השורה התחתונה בתלוש של אחרון העובדים במשמרת.

את מודל חלוקת הרווח צריכים לחבק בשתי ידיים קודם כל המעסיקים במשק. הוא מאפשר גיבוש הסכמים עם מרכיב צנוע של תוספות שכר קבועות, בצד מרכיב שמבוסס על הצלחה. כשהעובדים יודעים שההצלחה של העסק תשפיע להם ישירות על הכיס, ככה זה גם יראה. באותה מידה, יהיה עליהם להבין שלא ניתן לקבל יותר מדי, אם בכלל, כשהעסק מפסיד. אימוץ המודל הזה עשוי להוכיח עוד דבר חשוב: הסכם קיבוצי לא חייב לעודד בינוניות כמו שמספר המיתוס.