פורטפוליו / שוקי מדנס

גיל: 55 " תפקיד: בעלים של קבוצת מדנס

אני: יזם. אופטימי. גרוש. אומרים שהלב שלי יותר גדול מהמשקל.

ילדות: נולדתי פה, ליד המשרד, בשכונת יד-אליהו, על גבול שכונת התקווה. ילדות של שכונה, עם תזמורת אקורדיונים בבית-הספר, כדורגל וצופים. אבא היה פקיד בבנק, ואמי נפטרה כשהייתי צעיר.

אקורדיון: התחלתי ללמוד בגיל חמש. הייתי המלווה של ג'טה לוקה ז"ל, וקניתי את האוטו והדירה הראשונה בזכותה. אחרי שנים, כשחלתה והייתה גלמודה, החזקתי אותה במוסד סיעודי. אני יכול להיות עצבני מעסקים, אבל בצליל החמישי אני בעולם אחר.

בוסתנאים: הלהקה שלי. זה התחיל לפני 30 שנה, כשחבר ואני התחלנו לנגן יחד כל שישי אחר-הצהריים. לאט לאט הצטרפו עוד נגנים, והיום יש לנו 30 אקורדיונים ועוד עשרה נשפנים. אנחנו נפגשים כל יום ראשון ב-20:30 כתזמורת עם מנצח, ואחר-כך נשארים לנגן עד השעות הקטנות של הלילה. אצל כולנו האקורדיון בבגאז' של האוטו.

הופעות: הבוקר שאלו אותי כמה אנחנו לוקחים להופעה. אמרתי שאני מוכן לשלם להם כדי להופיע.

עדי: הבן שלי. מוזיקאי בחסד שמבטא במילים ובצלילים את מה שהוא חושב ומרגיש, בלי לעשות חשבון לרייטינג. הוא הוציא תקליט שקיבל ביקורות מעולות, והוא בכלל עורך-דין בהכשרה.

טעם מוזיקלי: אוהב את כל הזמרים המזרחיים וחופני בראשם, מקהלות וחבורות זמר. כל שנה אנחנו מפיקים דיסק של זמר או חבורה לא ידועים ב-100 אלף עותקים, שנשלחים במתנה ללקוחות שלנו, ואת המאסטר נותנים להם במתנה. אחד מהם היה גבי ברלין.

אמנות: אני אוסף בעיקר תמונות של תל-אביב מלפני 50 שנה ויותר, ועיקר האוסף מבוסס על העבודות של רחל טימור.

דמעות: שוברות אותי. גם אקסטזה של שירה.

חופשה: לא אוהב.

בריאות: אני עומד להפסיק לעשן.

דיאטה: בסך-הכול הורדתי 3 טון. אני הולך כל יום שעה ברגל, ונמנה עם נאמני בריכת גורדון זה שנים.

רופאים: מבוטחים שלי. הם חשופים לביקורות, ועומדים במצב בלתי אפשרי. מצד אחד, נותנים את המקסימום, ומצד שני, המערכת כולה כפוית טובה אליהם.

אריאל שרון: לא רוצה להתייחס לשאלה אם קיבל את הטיפול הנכון. הוא ידיד אישי שלי, ועצוב לי עליו.

סילבן שלום: חבר. כואב לי לראות מה עשו לו ולג'ודי ב"ארץ נהדרת". הם כל-כך שונים.

מונופול: במקום לטפח אותנו ולשתף פעולה ברמת הממסד, מנסים להטיל בנו דופי. לא זכור לי מקרה שיריתי במישהו על-מנת שנעשה לו ביטוח, ולא התניתי מוצר אחד במוצר אחר, ועדיין, המערכת לא מפרגנת.

שפי: ארגון המהנדסים והארכיטקטים, שחבריו מבוטחים כאן כבר 20 שנה. הם קיבלו הצעה יותר זולה, כביכול, מחברה מתחרה. אין לי שום בעיה שיעברו לשם. כל מה שביקשנו היה להודיע לחברים שבעצם המעבר מחברה אחת לאחרת הם מאבדים את הרצף הביטוחי. כשרצינו לפנות במכתב הבהרה אישי, הארגון פנה לבית-המשפט והוציא נגדנו צו מניעה.

לוידס: אנחנו הנציגים שלהם בארץ. בפעם הראשונה שנסעתי לשם הייתי אמור להיפגש עם בן קלרקסון. בשדה-התעופה חיכה לי אדם עם מדים. לתומי חשבתי שקלרקסון מחכה לי. נכנסתי לרולס-רויס המפוארת, וכשהגענו למבנה של לוידס פניתי אליו ואמרתי, "תודה מר קלרקסון". הוא הסביר לי שקלרקסון נפטר לפני 400 שנה.

חולצת צווארון קצרה: כשהגעתי לשיחה הראשונה בלוידס, הורדתי את החליפה שהציקה לי ונשארתי עם חולצה קצרה. לא הבנתי למה האנגלים באו להסתכל בפלא. עד היום, כשאני מגיע לשם, אנשים באים להסתכל על הטיפוס עם הבגד המשונה.

תפיסת עתיד: אני רואה את עצמי ממשיך לשרת נאמנה את הרופאים, מעביר את העסק לדור השני, מוצא בת-זוג ראויה ומוצא יותר זמן לשחות.