תופעת ה"פולו-אפ" בתקשורת - עצלות עיתונאית או הכרח?

תעשיית פולו-אפ שלמה מתפתחת בתוכניות הטלוויזיה החדשותיות, סביב אייטמים שפורסמו בעיתונות המודפסת. עצלות עיתונאית או הכרח עקב כוח-אדם מצומצם? העיתונאים גורסים שפולו-אפ טוב לציבור - אבל מודים, בלי להתבלבל, שהוא טוב גם להם

כל תעשייה עמלנית מושתתת על רעיון קטן. תעשיית תוכניות לא קטנה התפתחה במדיום הטלוויזיוני סביב רעיון הפולו-אפ. הדהוד מוצדק או שלא לאייטם תקשורתי שנחשף באמצעי תקשורת אחר. תוכניות הבוקר מתפרנסות מעיתוני הבוקר, וגם כך תוכניות סיכום היום דוגמת "השורה התחתונה" בערוץ 2 ו"היום שהיה" בערוץ 10. כולם נוגסים באייטמים הבולטים של היום. האם לא הגדשנו את הסאה? והאם יש כללים למשחק השרשור הבלתי נדלה?

"אני רואה את זה כתופעה הכרחית שנהוגה בכל העולם", אומר עורך "מעריב" היוצא, אמנון דנקנר, "היות שיש המון תוכניות טלוויזיה, והן לא יכולות להעסיק תחקירנים מסביב לשעון, אז הפתרון הוא פשוט לטפל בדברים שנכתבו בעיתונות. אני לא רואה בזה ניצול. להיפך, הרבה פעמים יש תופעות של קידום מכירות. אחד הדברים שאנחנו שואלים את עצמנו זה אם היה פולו-אפ על ידיעות שהבאנו, וזה סוג של מדד עבורנו לבדוק האם הצלחנו לפרסם דברים חדשים ומעניינים".

* זה לא נעשה באופן מוגזם בתקשורת הישראלית?

"אם לא נותנים קרדיט לעיתון שחשף את האייטם, זו גניבה, אבל בדרך-כלל נותנים קרדיט ולפעמים אפילו מראיינים את הכתב. הרבה פעמים נרקמות עסקאות בין סוגים שונים של כלי תקשורת. לא רק העיתונות המודפסת היא מקור לפולו-אפ. לדוגמה, לפני כשבועיים פרסמנו את הדברים שעמדו להתפרסם בתחקיר 'עובדה' על פרשיות אולמרט. קשת קיבלו קידום מכירות ואנחנו כעיתון קיבלנו מידע חדש בראשוניות. נכון שהטלוויזיה ניזונה מהעיתונות הכתובה הרבה יותר, אבל זה קורה גם להיפך".

* מתי זה מהווה בעיה?

"אני לא רואה בזה שום בעיה כי כל עיתון מחפש תהודה ציבורית, ועצם טיפול נוסף של פולו-אפ בטלוויזיה שנושא שהועלה בעיתון, מעצים אותו ונותן לו רוח גבית ומשקל נוסף. הדבר הכי חשוב הוא שתהיה תפוצה ציבורית, כי אנחנו כותבים כדי להתריע, להצביע על פתרונות, ואם לא נקבל תהודה מכלי תקשורת אחרים, אז לא מיצינו את מאמצינו".

פולו-אפ הוא פרס לקורא

תוכניתו של עמנואל רוזן, "השורה התחתונה", מורכבת בעיקר כותרות העיתונים היומיים ומאייטמים תקשורתיים שפומפמו בכלי התקשורת.

* אתה לא רואה בזה טעם לפגם?

רוזן: "זו מהות התוכנית. זו תוכנית ללא כתבות וצוותי צילום, זו תוכנית שכול כולה מושתת על הפולו-אפ. גם 'היום שהיה' המקבילה היא תוכנית פולו-אפים שמסכמת את מאורעות וכותרות היום. אם כבר, הבעיה הגדולה של התקשורת הישראלית היא היעדר תרבות פולו-אפים. כי לעשות פולו-אפ, זה אומר שאתה מספיק בוגר ולא קטנוני כדי לקחת סיפור שמישהו אחר חשף ולפתח אותו ולתת - שומו שמים - קרדיט. אני אתן לך דוגמה: גל הירש, שיצא עם האני מאשים שלו על מלחמת לבנון השנייה, קיבל ב'מעריב' הוא קיבל עמודים ראשיים, וב'ידיעות' ידיעת חצי עמוד בתוך העיתון, כי הוא אמר את דבריו בכנס של 'מעריב'. ואם זה היה הפוך, 'מעריב' גם היה מחביא את הידיעה החשובה הזו. זה קורה כי התקשורת מפגרת וילדותית ומתקשה לפרגן.

"אני חושב שהבעיה הגדולה היא מתי, סוף סוף, התקשורת תתבגר ותבין שלעשות פולו-אפ, זה לא פרס לגורם התקשורת החושף, אלא לקורא, כי לסיפור יש חיים מעבר לידיעה הראשונית. ופה אנחנו מפגרים, שאני פשוט לא יודע אם לצחוק או לבכות. השאלה איפה נחשפה הידיעה בפעם הראשונה מעניינת חמישה טוקבקיסטים מהברנז'ה ולא את אלפי האנשים שצורכים אותה. לפולו-אפ יש גם חשיבות כי לפעמים הוא שם סימן שאלה על עצם הסיפור. כאמור, הבעיה בארץ הוא מיעוט פולו-אפ, גם מחוסר פרגון וגם מחוסר אורך רוח נשימה. אחת הסיבות להצלחת הקמפיין לגיוס כספים לניצולי השואה, הייתה הטיפול האינטנסיבי בתוכניתנו ובתוכנית של גיא מרוז ואורלי וילנאי-פדרבוש".

"הסכנה הגדולה בפולו-אפים מגיעה דווקא מכיוון העורכים", אומר אבי אלקלעי, העורך האחראי על תוכניות הבוקר של ערוץ 10 והמפיק של לונדון וקירשנבאום. "זה קורה כשעורכים עושים פולו-אפ על כל מיני כותרות הפחדה שמתפרסמות בצהובונים, שאין הצדקה לעשות עליהן פולו-אפ. זה קורה כי העורכים לא בדקו מספיק אם המידע שהתפרסם היה נכון".

* תוכניות הבוקר חיות על הפולו-אפים.

"ברור שאנחנו חיים מזה כי המהדורות האלה הן הראשונות שקורות אחרי המהדורות הראשיות, מה עוד שהן מתקשות לייצר כותרות משל עצמן כי אין להן תחקירנים. זה רק טבעי שזה מה שיקרה. זו תופעה שמוכרת גם בארה"ב, ובתוכניות מרכזיות. פולו-אפ הוא לא בעיה, אלא חלק מסדרי העבודה של התקשורת".

* יש כללים למשחק?

"השאיפה של כל גוף תקשורת היא שיעשו על ידיעות שלו כמה שיותר פולו-אפים. רפי רשף, למשל, מצטיין בלעשות פולו-אפ ולהביא ערך מוסף, כמו זה כשהביא את האוהד שגידף את רבין במגרש. זה פולו-אפ חשוב שלא קיבלת בכותרות המרכזיות. הוא הביא את האדם שזרק את החזיז במשחק הכדורסל, כך שהבנו שמדובר בפסיכופת ששונא עיתונאים ולא מתחרט על מעשיו. לכן פולו-אפ פה הוא חיוני ובעל ערך מוסף בעל ישוער כשהוא מוצדק".

מיחזור שאינו מפרה

"מה שמעניין הוא מה שעשה האינטרנט לתרבות הפולו-אפ", אומר פרופ' גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. "היתרוןשל האינטרנט הוא במהירות התגובה, שבפולו-אפ היא קריטית. פוליטיקאי שמתראיין יכול לראות שבמהדורות החדשות באינטרנט יש פולו-אפים ותגובות על דבריו כבר אחרי דקות".

* מה זה עושה לתקשורת?

"יש כמה היבטים שליליים. כמה מהמעגלים התקשורתיים הופכים למעגלים סגורים. אם יש מגוון של אמצעי תקשורת שכל אחד מציע אג'נדה אז יש מגוון, אבל כשכלי תקשורת אחד דולה חומרים מהשני, אנחנו נידונים למעגלים סגורים ולגלי תקשורת קצרים יותר".

* איזה אמצעי תקשורת דומיננטיים בקביעת האג'נדה?

"בארץ זה בעיקר יומני הבוקר והחדשות של גלי צה"ל. גם 'מעריב' ו'ידיעות' מאוד דומיננטיים, כי הרי בתוכניות הבוקר יושבים וקוראים מה היה כתוב בהם. זה לא בדיוק מיחזור מפרה".

* וזה הולך ופושט?

"אני חושב שכן. מה עוד שהגלים נהיים יותר קצרים, אמצעי תקשורת עולה על סיפור טוב והוא שוכך די מהר לטובת סיפור אחר. הגלים הופכים לקצרים יותר וסגורים יותר".