כשגוגל משתפת פעולה עם השלטון

המרחב האינטרנטי בעידן הווב 2.0 מספק פלטפורמה חסרת גבולות עבור גולשים המעלים לרשת פוסטים או קטעי וידיאו, ולעיתים מביעים במדיום המקוון את כל אשר על ליבם. במסווה של תחושת חוסר הגבולות והיעדר הרגולציה שמעניקה הרשת, גולשים יכולים לעטות על עצמם זהויות בדויות ולכתוב דברי ביקורת ולעיתים קרובות אף משפטי נאצה.

התחושה המרכזית שאופפת את הגולש היא שהכול הולך. אולם, גם בהיעדר גבולות נראה כי הגולשים לא צריכים לקחת את האנונימיות שמספק האינטרנט כמובנת מאליה. יד החוק או זרועות הממשל מסוגלים, מסתבר, להגיע אל האדם שעומד מאחורי ה-IP, וגם חברות האינטרנט הגדולות משתפות פעולה. לכך קיימות מספר דוגמאות, חלקן ידועות וחלקן פחות.

לפני כשבועיים, התופעה קיבלה ביטוי גם ברשת בישראל, כאשר אתר הספורט one הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב, כנגד הבלוגר "ייגרמייסטר", לאחר שבמערכת האתר הצליחו לחשוף את זהותו הבדויה בדרכים שעדיין אינן מספיק ברורות. על-פי כתב התביעה, הבלוגר הואשם בהוצאת דיבה בשל פוסטים שכתב כנגד התכנים שמעלה אתר one, בעוד שהבלוגר מצידו ביסס את הפוסטים שלו על עיקרון "חופש הביטוי", כדבריו.

אז מי צודק? את זה יקבע כנראה בית המשפט. בינתיים, איבד שלמה מן, העיתונאי שמאחורי הבלוג, את מקום עבודתו ב"מעריב", ואילו הבלוגר "תמיס", שהחליף את מן, צפוי אף הוא להגיע לכותלי בית המשפט. מכך עולה תהיה מרכזית ומדאיגה: עד כמה אנחנו מוגנים ברשת? האם באמת מדובר במרחב חופשי ומלא באפשרויות?

לא הכול חופשי בהודו

בהודו, מדינה דמוקרטית בימים כתיקונם, שמאדירה את עיקרון חופש הביטוי כיאה לחברה חופשית, יש גם גבולות, ואם אתה גולש באינטרנט בהודו - מומלץ כי תהיה מודע אליהם ותנקוט בזהירות. זה במידה שאין ברצונך לבלות תקופה מסוימת מאחורי סורג ובריח. זה מה שחווה על בשרו השבוע ראהול קרישנקומאר ואיד, גולש בן 22 מדרום הודו, שנעצר על-ידי המשטרה המקומית לאחר שהעלה פוסט "מבזה", כלשון העיתונות ההודית, בפורום ברשת החברתית Orkut של גוגל.

הפוסט האמור כלל תוכן "משפיל" על סוניה גנדי, ראש מפלגת הקונגרס ההודית, ומהאטמה גנדי, המנהיג הרוחני של הודו, שפורסם באחת הקהילות שברשת החברתית של גוגל, תחת הכותרת: "אני שונא את סוניה גנדי". ואיד נאשם במסגרת תקנה 292 בחוק העונשין של הודו, על יצירת פרופיל אישי בו הועלה תוכן וולגרי, ובדצמבר 2007 הוגשה נגד הגולש האנונימי, נכון לאז, תלונה במשטרה.

עד פה, הכול טוב ויפה. אולם, על מנת לחשוף את זהותו האמיתית של הגולש יצרה המשטרה קשר עם ענקית החיפוש גוגל במטרה להשיג את האינפורמציה הדרושה - מי הקים את הפורום בו פורסם הפוסט. לאחר שנודעה כתובתו של הגולש, אותר ואיד והובא לבית המשפט. אם יימצא אשם, עשוי ואיד להיכנס למאסר לתקופה של עד חמש שנים, לצד קנס כספי גבוה.

יחי מלך מרוקו

בפברואר השנה נכנסה גם הרשת החברתית פייסבוק לסטטיסטיקה העגומה, כאשר הרשת, בעלת מדיניות פרטיות מחמירה לטענת מארק צוקרברג (מייסד פייסבוק, נ.פ), מצאה עצמה בלב פרשיה מביכה, שבמסגרתה נעצר מהנדס בן 26 מקזבלנקה, לאחר שהואשם בגניבת זהותו של אחיו של מלך מרוקו, מוחמד ה-6.

המהנדס פתח עמוד פרופיל אישי בפייסבוק בו הציג את עצמו כאחיו של המלך כמעשה "תמים" כלשונו, אולם נאשם בגין "התנהגות נפשעת", ונעצר לאחר שפייסבוק נעתרה לבקשות הממשל והעבירה את פרטי זהותו.

למרות שנגזר עליו מאסר של שלוש שנים, לצד קנס כספי בסך של 1,300 דולר, שוחרר המהנדס לאחר כחודש, על רקע לחץ רב שהופעל מצדם של ארגוני זכויות אדם ומשתמשי אינטרנט בעולם. בלוגרים במרוקו אף חסמו את הכניסה לבלוג שלהם, למשך 24 שעות, כאקט של מחאה.

הממלכה הצפון אפריקנית אומנם צועדת לקראת מודרניזציה, אך גם בחברה כזו, מתברר, משפחת המלך היא מחוץ לתחום. גם מחוץ לתחומי הרשת.

יאהו נכנעה לסין

ענקית האינטרנט יאהו לא עמדה בלחץ של ממשלת סין, כאשר בפברואר 2006 הואשמה כי היא העבירה לשלטונות מידע על זהותו של גולש, שכתב באינטרנט דברי ביקורת שלא החמיאו לממשל שעסקו בשחיתות ששוררת במדינה. הגולש הסיני, לי זהי, הורשע ב-2003 ונאסר לתקופה של שמונה שנים.

התנהגותה של יאהו במקרה הזה לא שיקפה את היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. ב-2005 הואשמה החברה כי הסניף של יאהו בהונג-קונג העביר מידע לשלטונות הסיניים, שסייע להרשעתו של העיתונאי שי טאו.

טאו מתח ביקורת כנגד ההגבלות שהוטלו על חופש העיתונות בסין, ואילו השלטונות טענו כי הדברים שנכתבו פגעו בביטחון המדינה. הסיוע של יאהו הוביל לכך שטאו נאסר לתקופה של עשר שנים.

בראיון שהעניק ל"גלובס" טרי סמל, מנכ"ל יאהו לשעבר, הוא הגיב על האירוע: "זה אף פעם לא נעים להיות מעורב בסיפור שבו מישהו נכנס לכלא. אבל יש לי רקורד לא רע בעולם, ויאהו פועלת בהצלחה במדינות רבות.

"אני חושב שלאינטרנט יש תפקיד מאוד חשוב דווקא במדינות כמו סין, שכן ביכולתו להפיל מחסומים ולקדם את הדמוקרטיה, ולכן חשוב שתהיה לנו נוכחות שם".

יאהו טענה בזמנו כי החברה צריכה להשלים עם החוקים של המדינות בהן היא נוכחת, ועל כן היא פעלה כפי שהיא פעלה.

אז גולשים יקרים! בפעם הבאה שאתם קוראים לאולמרט 'מושחת', על גבי הרשת, דורשים ממזוז להתפטר או מאשימים את המשטרה ברפיון ידיים, היזהרו. יש מי שקורא אתכם, עוקב אחריכם ויודע איך אפשר לזהות מי אתם. זה קרה כבר במדינות רבות, וישראל, מתברר, היא לא שונה. בתחום הזה לפחות היא כנראה גם לא אור לגויים.