ממציאים את הגלגל: סגווי פרארי לעשירים, סקטבורד חשמלי ואופניים היברידיים

המציאות, נו, עולה על כל דמיון. הזינוק ברמת החיים של מאות מיליוני תושבים באסיה הגדיל במאות אחוזים את מספר המכוניות הצמאות על כבישי העולם, כמו גם את תפוקת המפעלים הרעבים לאנרגיה. הביקוש פגש היצע מצומצם שנבע ממאגרי נפט וגז לא-מתחדשים, שנשלטים על-ידי קרטל שאינו יודע שובע. יש אמנם אנליסטים, שמגדירים את מחירי הדלק הנוכחיים כבועה, אבל כרגע נראה שהבועה הזו עשויה מטיטניום.

עם מחירי אנרגיה כאלה, לא פלא שמגמות בעולם התחבורה, שנחשבו עד לא מזמן, במקרה הטוב, לאזוטריות, עולות כפורחות. אחת מהן היא "התחבורה העירונית האישית", שמנסה להציע פתרונות חליפיים ואישיים לניידות ממונעת נטולת דלק, ידידותית-לסביבה, ושאינה מצריכה חניה.

קהל היעד הפוטנציאלי של אמצעי התחבורה האלה כולל מאות מיליוני תושבים עירוניים, בעיקר צעירים, שגרים במרחק שנע בין קילומטרים ספורים לכמה עשרות קילומטרים מהעבודה וממקומות הצריכה והבילוי. מדובר במרחק גדול מדי להליכה ברגל או לרכיבה על אופניים, אך עדיין לא מצדיק את הטרחה והמחיר של אחזקת רכב.

פתרונות התחבורה האישיים נמצאים איתנו כבר כמה שנים טובות - הסגוויי הוא דוגמה בולטת - אך בעבר הם זכו ליחס מזלזל. כיום, בעידן ה-2 דולרים לליטר בנזין והתמוססות הקרחונים, הם זוכים להתעניינות ולבחינה מחודשת, וכן להשקעות גדולות של יזמים ושל חברות היי-טק, שמשלבים בהם את טכנולוגיות ההנעה והכוח העדכניות שבנמצא. וככה הם נראים.**

סגוויי פרארי: עדיין לעשירים

אמצעי תחבורה אישי מתוחכם, הזוכה כעת לקאמבק, הוא הסגוויי הוותיק. אמצעי התחבורה העתידני הוצג בדצמבר 2001, והקדים את זמנו בכמה שנים טובות. למרות ההייפ האדיר שנוצר סביבו, הוא היה יקר ומורכב מכדי להפוך להצלחה מסחרית, ומכירותיו מעולם לא עמדו בציפיות הראשוניות. מאז הנמיכה החברה את האש התקשורתית, ועסקה בפיתוח טכנולוגי עקבי של הכלים ובהרחבה הדרגתית של המגוון. כיום הוא זוכה שוב לביקוש ער, בעיקר מצד גופי ציבור, מוסדות וגורמים מסחריים, המעוניינים להעניק גוון ירקרק לתדמיתם הציבורית. המוצר האחרון של החברה הוא גרסת הפרארי של דגם ה-I2, שהושקה בסוף השנה שעברה. הדגם עוצב בשיתוף פרארי, ומופיע בצבע האדום המסורתי של החברה האיטלקית, כולל הלוגו של הסוס הצוהל. מתחת לכסות היוקרתית מסתתרים סוללת ליתיום-איון ומנוע 1,500 ואט, המסוגלים להניע רוכב יחיד לטווח של 25 עד ארבעים קילומטר על טעינה אחת, במהירות של עד עשרים קמ"ש. הסוללה נטענת מרשת החשמל הביתית במשך כשמונה שעות, ומחזירה לעצמה חלק מהאנרגיה בעת גלישה במדרון. גרסת הפרארי מוצעת באירופה תמורת כ-7,500 אירו. הסגוויי I2 הרגיל עולה בארצות הברית כ-6,200 דולר. בארץ נרשמה לאחרונה ירידה משמעותי ת במחירי היבואן, בשל היחלשות הדולר. המחיר, נכון להיום, ל-I2 הבסיסי הוא 28,850 שקל.

סקטבורד חשמלי: יש גם שלט

הסקטבורד הוותיק משמש בשנים האחרונות כפלטפורמה לשלל המצאות ממונעות, החל בכלים עם מנועי בנזין צווחניים למתאבדים-חובבים וכלה בצעצועים לא מזיקים לילדים. בו בזמן, לא מעט חברות מתייחסות אליו כאל פתרון תחבורה לגיטימי וידידותי לסביבה העירונית. כזו היא חברת סקייט אלקטריק, שמציעה קו של דגמים חשמליים. הדגם הבכיר, שיגיע לשוק בקיץ, מצויד בסוללת ליתיום מדור חדש, שמשקלה וממדיה נמוכים משמעותית ביחס לסוללות הדור הקודם. היא מאפשרת לרוכבים לנוע ללא רעש או זיהום במהירות של עד ארבעים קמ"ש ולטווח של שלושים עד ארבעים קילומטר. הכלי נשלט באמצעות שלט אלחוטי המוחזק על-ידי הרוכב ושולט על האצה, על בלימה ועוד. עם הסוללה החדשה הכלי שוקל כ-12 קילוגרם, וניתן לשאת אותו לכל מקום במזוודה קומפקטית. החברה מציעה דגמים אחדים בהתאם למידת המיומנות והמשקל של ה"רוכבים", כולל דגם אחד עם גלגלים גדולים שמיועד לנסיעת "שטח" על דרכי עפר, דשא וכדומה. המחירים באירופה מתחילים בכ-500 אירו.

אופני הרים חשמליים: מצבר מוסווה

חובבי אופניים רציניים רואים באופניים החשמליים נוסח יפן, כאלה עם סל קניות בחזית, פתרון תחבורתי לבני גיל הזהב. הם עשויים להיות מופתעים מהאופניים שמציעה חברת Optibike מקולורדו. מדובר באופני הרים בעלי עיצוב עדכני, שמצליחים להסוות היטב את היותם חשמליים. סוללת הליתיום הנטענת מוחבאת בשלדה, וכך גם התמסורת הייחודית, שמסייעת להנעה. המנוע החשמלי של הדגם הבכיר מייצר הספק של עד 850 ואט, והוא מקורר בשמן ממאגר פנימי בתוך השלדה. הוא יכול להניע את הכלי עצמאית בשתי מהירויות שונות, או לחלופין לסייע בדיווש וכך להשיג מהירויות תנועה של עד חמישים קמ"ש.

כדי לחסוך משקל, יצוקה שלדת האופניים מאלומיניום וכוללת רכיבים מסיבי פחמן; הגלגלים מתוצרת TAG עשויים מפלסטיק. את חוויית ההיי-טק משלימה יחידת מידע אלחוטית על הכידון, שכוללת מערכת ניווט לוויינית. החברה מציעה דגמים אחדים עם טווחי נסיעה של עד 75 קילומטרים. המחירים נעים בין 4,500 ל-13 אלף דולר בהתאם לדגם.

אופניים היברידיים: טוקיו אקספרס

בטוקיו חיים יותר מ-8 מיליון בני אדם, ומדי יום נכנסים אליה 2.5 מיליון איש נוספים. העיר פקוקה דרך קבע, וגם מערכת התחבורה הציבורית התת-קרקעית שלה, מהיעילות בעולם, מתקשה לעמוד בעומס. המצב העגום הזה, בשילוב מחירי הדלק הגואים והמודעות הגוברת לזיהום האוויר, הפך את טוקיו לבירה העולמית של האופניים החשמליים. אלה נתפסים ביפן כמוצר בעל חשיבות, מה שמסביר מדוע יצרני אלקטרוניקה גדולים, דוגמת סניו ופנסוניק, מפתחים בשבילם טכנולוגיות מתקדמות.

דוגמה בולטת לז'אנר הם אופני התיור החדשים מבית סניו, השואבים השראה מכלי הרכב ההיברידיים (שגם הם הומצאו ביפן). ההנעה נעשית באמצעות סוללת ליתיום-איון קלת משקל, שאותה ניתן לשלוף לצורך טעינה ברשת החשמל הביתית. בשונה מדגמים אחרים, לסוללה יש גם מקור טעינה עצמי: כשהרוכב לוחץ על הבלם, מופעל מנוע שמותקן על הגלגל הקדמי ומנצל את האנרגיה הקינטית כדי לטעון את הסוללה ולהאריך את טווח הנסיעה. היצרן טוען שלאופניים יש טווח נסיעה של כחמישים קילומטר בין טעינות. המחיר ביפן, למתעניינים, נע סביב 1,200 דולר.

קטנוע חשמלי: הדבר האמיתי

קטנועים חשמליים הם להיט במדינות דרום מזרח אסיה. יצרנים רבים ביבשת מייצרים אותם במאות אלפים, וגם מייצאים אותם לשאר העולם. גם בישראל נחתו בשנה האחרונה לא מעט אקזמפלרים מטייוואן ומסין, אבל ברוב המקרים מדובר בפתרונות תחבורה זולים ובסיסיים מאוד, המציעים ביצועים דלים וטווח נסיעה מצומצם. בכיוון שונה לגמרי הלכה חברת Vectrix, שהשיקה בשנה שעברה קטנוע מנהלים מפואר, חזק ומאובזר, המונע בכוח חשמלי. מתחת לעיצוב העדכני מסתתרים מנוע בהספק שבעה קילוואטים וסוללת ניקל-מטאל הנטענת מרשת החשמל הביתית ומכוח הבלימה של הכלי. על-פי נתוני החברה מסוגל הווקטריקס להגיע למהירות של 100 קמ"ש ולהאיץ מאפס לחמישים קמ"ש ב-3.6 שניות בלבד. טווח הנסיעה מגיע ל-110 קילומטר רצופים לפני טעינה, הנמשכת כשעתיים בלבד. לביצועים ולעיצוב יש מחיר גבוה בסעיף המשקל - כמעט 210 קילו - אבל החברה עובדת כיום על אימוץ סוללת ליתיום, שתקטין את המשקל ותגדיל את הטווח. תג המחיר בהחלט לא נמוך - 11 אלף דולר לפני מס.