בריז'יט בארדו ל"ליידי גלובס": "אני מתביישת להיות צרפתייה"

אלילת המין שהסעירה גברים בכל העולם, שהורשעה בשבוע שעבר בגזענות, נלחמת כבר שנים באובססיביות למען זכויות בעלי-החיים ; מביתה שבסן טרופז היא משגרת מכתבים לנשיא ניקולא סרקוזי, תוקפת את הצרפתים שלא עוזרים לה ומחלקת עצות לנשותיהם ; ראיון

בריז'יט בארדו, הכוכבת הרותחת של שנות ה-50, שוב מלהיטה את צרפת. הפעם לא מדובר בסרט חדש של הבלונדינית המפורסמת ביותר בתולדות הקולנוע הצרפתי, אלא בסדרת תביעות סנסציוניות נגד בארדו, שמואשמת בהסתה לשנאה קיצונית. המשימה המיסיונרית שבארדו לקחה על עצמה לפני מספר שנים - להציל חיות - הגיעה עד לבית המשפט בפריז.

מאז שפרשה מעולם הבידור בשיא התהילה שלה, כשנחשבה לכוכבת חמה אף יותר ממרילין מונרו, בארדו מתבודדת ונמנעת מלדבר עם התקשורת - ועם זאת לא מפסיקה לעלות לכותרות בעקבות התבטאויות קיצוניות. לפני שנה פרסמה כוכבת העבר בעיתון "קרן בריז'יט בארדו", מאמר מערכת שבו כתבה "לפעמים אני מתביישת להיות צרפתייה, אני, שכל חיי הייתי אחת מדמויות הדגל!". במקביל, היא שלחה לנשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מכתב שמגנה את חג הקורבן המוסלמי "עיד אל אדחא", כיוון שעורפים בו ראשי כבשים ושוחטים אותן. בסוג של תמימות דון קישוטית, בארדו החליטה לפרסם את המכתב הזה - וחטפה על הראש.

עברה לך הבושה?

"אני עדיין מתביישת להיות צרפתייה. אני יכולה לספר לך שגם בתי המשפט בגדו בי עכשיו בעקבות המכתב שכתבתי לסרקוזי. פסקו נגדי חודשיים מאסר על תנאי וקנס של 15 אלף אירו. ויו לה פראנס!".

הקשר של בארדו וסרקוזי החל עוד בימים שהוא היה שר הפנים, אז נהג להזמין אותה לפגישות וצילומים משותפים. "האמנתי בו. בואי נחכה ונראה מה יקרה...", היא אומרת היום, ומודה שהיא "נפגשת, כותבת, מתקשרת, מתחננת וממש מטרידה את סרקוזי".

ראיתי הרבה תמונות שלכם יחד, לוחצים ידיים ומחייכים. זה אומר שהוא משתף פעולה, לא?

"תירגעי, תירגעי... סרקוזי הבטיח לי הבטחות שהוא לא קיים. אני עדיין ממתינה, אבל לא צריך לרתום את העגלה לפני הסוסים".

בארה"ב מאוד מקובל שהנשיא מאמץ חיית בית, זה כמעט חלק מקמפיין הנשיאות. הכרנו את הכלבים והחתולים של קנדי, קלינטון ובוש. למה בצרפת זה לא מקובל?

"זה מאוד מקובל. לכל הנשיאים הצרפתים היו תמיד כלבים, בעיקר מסוג לברדור. רק לסרקוזי אין".

"הפוליטיקה מגעילה אותי"

בארדו, שהוכתרה באופן רשמי כחתולת המין של הפלנטה, היא היום אישה מבוגרת בת 74, ועדיין אפשר למצוא אותה ברשימת כוכבות הקולנוע הסקסיות ביותר. אלוהים ברא את האישה האולטימטיבית והחליט לקרוא לה בריז'יט בארדו. זאת אולי הסיבה שאין אפילו פוליטיקאי אחד שיוותר על פגישה איתה, וכמובן, על הנצחה מצולמת. "אני מדברת ישירות עם הפוליטיקאים", היא מספרת, "וכמו שאת יכולה לתאר לעצמך הם מאוד שמחים לפגוש אותי... ואני, לפעמים אני בכלל לא מבינה מה הסיפור שלהם. מבחינתי הפגישות האלה הן לרוב כאב ראש אחד גדול".

לבארדו יש פה מלא, לא רק על נשיא צרפת, אלא גם על פוליטיקאים אחרים בעולם. בשנת 1999 היא כתבה מכתב לנשיא סין, ובו האשימה את הסינים בעינוי דובים ובהריגת נמרים. לראש הממשלה הקנדי היא כתבה עשרה מכתבים, תוך גיוס 200 אלף חתימות על עצומה שקוראת להפסיק את הרג גורי כלבי הים לתעשיית הפרוות. היא גם הגישה את העצומה הזו לקופי ענאן, אבל הוא לא הגיב.

לפני שנתיים בארדו הגיעה לקנדה, אחרי 30 שנה שבהן לא ביקרה שם, כשהיא מדדה על זוג קביים ובקושי מסוגלת לעמוד. היא נסעה ישירות למשרדו של ראש הממשלה, שלא הסכים להיפגש איתה. במסיבת עיתונאים שארגנה, ביקשה בבכי קורע לב שיסייעו לה לחשוף את האמת בפני הקנדים בנוגע להרג כלבי הים. "אני כבר לא צעירה", אמרה, "וכנראה לא אחזור לכאן עוד, כי אין לי מספיק שנים. אבל לפני מותי, אני רוצה לראות את הרצח מפסיק. אני מבקשת את זה מכם בכל לבי".

יש תחושה שהממשלות לא מקשיבות, ולא מבינות את חשיבות הקרן שלך. מה את עושה כדי לשנות את זה?

"אין לי שום כוח. אני תלויה בכוחם של אחרים, ואלה שיש להם את היכולת לקדם דברים לא עושים את זה. כל דבר לוקח המון זמן, בעוד שהיה יכול להיות כל כך פשוט לקבל החלטה וליישם אותה באופן מיידי. הפוליטיקה מאכזבת אותי, מגעילה אותי - לא שמים עלינו, ומטרידים אותנו על שטויות. מונעים מאיתנו לעשן במסעדות, מטרידים אותנו בנוגע למהירות בכביש, אבל מקבלים מסוממים ומשחררים מהכלא אונסי ורוצחי ילדים".

ובכל זאת, את ממשיכה לפעול.

"לא הפסקתי להיפגש עם כל הנשיאים, עם שרים, דיברתי ללא הפסקה עם נבחרי ציבור ואפילו עם סנטורים. היית מאמינה שאני עושה את זה כבר 30 שנה, ואין שום תוצאה? הם הביאו אותי לבכי, ואני יכולה לספר לך שגם היום אני בוכה בגללם. הבטיחו לי הבטחות ומבטיחים לי גם היום, אבל את ההבטחות האלה אף אחד לא מקיים. אני מודה שאני עייפה כבר".

איפה הקושי הכי גדול?

"לגרום לפוליטיקאים להבין שהחיות סובלות ללא סיבה, ושיהיה מאוד פשוט למנוע מהן סבל מיותר. בינינו, זה מעניין להם את התחת".

"הצרפתים קצת פחדנים"

כמו שניתן להבין, החתלתולה הפרועה הפכה לנמרה שמנסה להגן על גוריה. לוחמנית וצודקת, מסעירה את הרוחות, ומודעת לחלוטין לכוח של שמה ושל תדמיתה. עם זאת, לא בטוח שבארדו מודעת לאופן שבו צרפתים רבים מתייחסים אליה: כוכבת בלונדינית וקלת דעת, שהפכה למתבודדת עם התבטאויות קיצוניות.

בארדו הפכה לצרפתייה המפורסמת בעולם, כשרקדה ברגליים יחפות על השולחן בסרט "ואלוהים ברא את האישה". בשנים האחרונות היא רוקדת יחפה בעיקר כשהיא מאכילה את הכלבים והחתולים שלה - וגם את זה היא כבר כמעט לא עושה. בארדו, הבלונדינית האולטימטיבית, שכל גבר היה מוכן לעזוב הכול וללכת שבי אחריה, היא היום אישה עייפה וחולה, שמתבודדת בביתה שבסן טרופז, חולה בדלקת ניוונית של הירך ומתקדמת על זוג קביים. היא מיואשת מבני אדם, ומקדישה את ימיה האחרונים לקידום מטרות הקרן להגנה על חיות העולם.

את הקרן היא הקימה לפני כ-35 שנה, כשהחליטה לפרוש מעולם הקולנוע ולהשתמש בתהילה כדי לקדם את זכויות בעלי החיים. כדי לממן את הקרן היא מכרה את כל תכשיטיה תמורת 3 מיליון פרנקים צרפתים.

למה בכלל עזבת את עולם הקולנוע?

"כי זה עולם שקרי ופיקטיבי, בעוד שכאב וסבל החיות הוא מציאות נוראית".

תעשיית מוצרי היופי עדיין מבצעת ניסויים בבעלי חיים, ואת, שנחשבת לסמל היופי האולטימטיבי, היית חלק מהתעשייה הזאת.

"היופי לא מגיע ממוצרים שמורחים על הפנים והגוף. היופי הוא מתנה של הטבע ושיקוף נפשה של האישה. כל המוצרים שאנחנו משמנים את עצמנו איתם, והיו מקור הסבל של כל כך הרבה חיות, לא יוכלו אף פעם לעשות קסמים. זו עוד דרך עבור החברות הגדולות להתעשר על גבן של חיות, שסובלות סבל אכזרי ולא מכובד. אחרי הכול, בואי ניכנס לפרופורציות, לא מדובר בהצלת האנושות דרך הקרמים האלה. ותדעי לך שחברות הקוסמטיקה מאוד כוחניות. קשה לתבוע אותן, כמו שקשה להילחם נגד חברות פרווה ובשר".

בארדו עצמה נתבעה חמש פעמים לאחר שהתבטאה בחריפות כלפי מהגרים, מוסלמים והומוסקסואלים. אבל בראיון הזה היא לא חוסכת את הביקורת דווקא מהצרפתים, ומכריזה עד כמה היא מרגישה שבגדו בה.

לצרפתים דווקא יש סטריאוטיפ של אוהבי חיות יותר מאוהבי אדם.

"הצרפתים אוהבים רק את עצמם. את הנוחות שלהם, את שבוע העבודה בן 35 השעות שלהם, את החופשות שלהם. ברור שיש יוצאים מהכלל, אבל באופן כללי הצרפתים עצלנים וקוטרים. את רק צריכה להסתכל על מספר השביתות וההפגנות שהם עושים, כדי להבין את זה".

בכל זאת, אני בטוחה שלעמותה שלך יש "שגרירים" צרפתים מפורסמים, כמו שפמלה אנדרסון היא "שגרירה" אמריקנית, שמשתפת איתך פעולה.

"הצרפתים קצת פחדנים במוטיבציה שלהם לעזור לחיות. מבחינה פוליטית, 'מומלץ' פה להתגייס לטובת ילדים או איידס. אני מרגישה שהאמריקנים והבריטים נותנים תמיכה חשובה יותר ומורגשת".

טוב, את פחות או יותר מאשימה את המין האנושי בהכחדת חיות.

"זה ההרס השיטתי של המין האנושי, שמוחק כל דבר על הפלנטה בלי לחשוב אפילו. כל מה שלא שייך לטובת האדם נהרס על ידו".

באיזה שלב בחייך התחילה האהבה העמוקה לחיות?

"מגיל מאוד רך בשנים. זה היה במהלך המלחמה. אסור היה אז להחזיק חיות בדירות בפריז, ואני זוכרת שמאוד סבלתי מזה. מהשנייה שיכולתי אימצתי קוקר שחור וקראתי לו 'ליצן'".

כמה בעלי חיים יש לך היום?

"יותר מ-50, את כולם הצלתי ממוות. כמובן שיש לי כלבים וחתולים, אבל גם סוסים, חמורים, כבשים, חזירים, אווזים, תרנגולות, ברווזים ועוד הרבה. אני אוהבת את כולם, אבל אני מודה שיש לי חולשה לשועלים, פילים, דולפינים וכלבי ים".

מתאבלת על כלבים

בארדו כיכבה ביותר מ-50 סרטים והקליטה מספר אלבומי מוזיקה, את רובם עם סרג' גינסבורג. בין היתר השתתפה בסרטים של ז'אן לוק גודאר, ושיחקה לצד כוכבים כמו אלאן דלון, שון קונרי, ז'אן מורו וג'יין בירקין. רשימת המאהבים שלה כוללת את בעלה הראשון, הקולנוען רוז'ה ואדים, את "הילד הרע" של המוזיקה הצרפתית, סרג' גינסבורג, את השחקן ז'אק שארייר, שתפקד כבעל השני ואבי בנה היחיד, וגם מיליונר גרמני, שחקנים, מוזיקאים, פסלים, סופרים והשמועות מספרות גם על ג'ימי הנדריקס.

היום, למודת ניסיון על גברים פתיינים, נשים יפות, אהבות ובגידות, בארדו היא מומחית שמתעלת את הידע שצברה כדי להגן על חיות. אל הנשים היא פונה באופן אישי, כשהיא כותבת בעיתון הקרן שלה "הפרוות הן מתנות שגברים בוגדניים נותנים לנשים שלהם כדי להוכיח להן נאמנות. אני קוראת לכל הנשים להיזהר. פרוות הן סימן לבגידה".

אולי בגלל אותה אכזבה מבני אדם, שסחטו ממנה כל שביב של פרטיות, האהבה והחברות שלה מתועלות לבעלי חיים. לפני כשנה מתה פרינסס, כלבתה האהובה, שאותה מצאה זרוקה בצדי אחת הדרכים בצרפת. בארדו מודה היום, כי נקטה במנהגי אבלות שזהים לאלה של בני אדם. "פרינסס היא כלבתי האהובה כמו שאר 50 הכלבים והכלבות שהכרתי והצלתי במהלך חיי. בכל מוות של חיה אני קוברת בקבר שלה קצת מלבי. בעקבות זה החלטתי לעקוב אחר מנהגי אבל כל חיי, וללבוש רק שחורים".

בינואר כתבת בעיתונך שאת רוצה להשיג חמישה ניצחונות לפני מותך, אחד מהם הוא הפסקת הכאת החיות והקזת דמן על ידי מוסלמים ויהודים. מכיוון שמדובר בטקסים דתיים, איזה פתרון אחר את יכולה להציע לאלה שרוצים להמשיך לאכול בשר כשר או חלאל?

"אני חושבת שבמאה ה-21 אנחנו לא יכולים להתנהג כמו שהתנהגנו לפני מאות שנים. הכול צריך להתקדם, גם כמה מסורות דתיות שכוללות עינוי חיות שנועדו למאכל תוך סבל מיותר. יש היום תהליך שנקרא אלקטרו נרקוזה, שמטשטש את החיה לפני הרצח שלה ומונע דימום וכאבים. נראה לי אנושי ודחוף להשתמש בפתרונות כמו אלה שמציעה השיטה הזאת, כי אף אלוהים לא דרש מעולם סבל או עינוי של בעלי חיים, שיירצחו בשמו. להפך. אני מודה אישית לעם היהודי שמנע מאיתנו עיד אל אדחה, אבל אני אודה ליהודים הרבה יותר אם יחשבו על החיות המסכנות שעומדות לפגוש את הסכין".

את כל כך יסודית במאבק שלך להצלת חיות, שקשה להימנע מהמחשבה מה היה קורה אילו היית מפנה את כל האנרגיה, המאמצים וההשפעה שלך כדי לקדם מטרות הומאניות שנוגעות לאנשים.

"את לא מבינה שאני לא מצליחה להשיג שום מטרה באמת חיובית גם עכשיו? יש לי ניצחונות קטנים פה ושם, אבל צריך כל כך הרבה זמן כדי לשנות דברים. אולי פתחתי כמה דלתות, אולי שיניתי כמה דעות והסבתי תשומת לב... זה כבר משהו. אבל יש כל כך הרבה אנשים בעולם, והדמוגרפיה העצומה מביאה אותנו לגרום לאבדות בעצמנו. האדם חושב שהפלנטה שייכת לו, והופך כל דבר לצריכה אישית, הוא פשוט מסובב את הטבע לטובתו. אני מקווה שנתעורר יום אחד, ושזה לא יהיה מאוחר מדי".