המחוזי: לא ניתן לטעון להתיישנות לאחר ההזדמנות החוקית הראשונה

טענת ההתיישנות מציבה למעשה מחסום דיוני (ולא מהותי) בפני בירור תביעה. סעיף 3 לחוק ההתיישנות קובע, ש"אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". לפי הפסיקה המקובלת כיום, "ההזדמנות הראשונה" היא מועד הגשת כתב ההגנה, אולם אם התקיימו בין הצדדים הליכים מקדמיים דוגמת הליכי אגרה ועירבון, סילוק על הסף מטעמים שונים, הליכי צד ג' ועוד, יש להעלות את הטענה כבר אז.

סולל בונה הגישה, באמצעות עוה"ד רפי יולזרי ודוד חמו ממשרד מ. פירון, תביעת שיפוי נגד אליהו בגין הוצאותיה ונזקיה מכוח ביטוח אחריות מקצועית. באמצעות עו"ד מהמחלקה המשפטית שלה הגישה אליהו כתב הגנה וכן בקשות לסילוק על הסף בשל היעדר עילה (היעדר כיסוי ביטוחי) ולהארכת מועד להגשת הודעת צד ג'. בקשת הסילוק נדחתה והתקיימה ישיבת קדם משפט בפני השופט מאיר שנהב. בא-כוחה של אליהו ביקש בדיון שיותר לו לתקן את כתב ההגנה, משום שנשמטה ממנו טענת ההתיישנות.

השופט שנהב קיבל את הבקשה, ונימק כי "אמנם המבקשת השתהתה בהעלאת טענת ההתיישנות אותה היתה צריכה לטעון בהזדמנות הראשונה, אולם בנסיבות העניין נראה כי אין להחמיר עימה, כיוון שמיקדה את טיעוניה ראשית בבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת חוסר כיסוי ביטוחי". סולל בונה ביקשה רשות ערעור מהמחוזי וזו התקבלה.

רלוונטיות תום-הלב

השופטת יהודית שטופמן דחתה את ההנמקה של השופט שנהב. "ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות כמובן שאיננה בטילה מהטעם שאליהו התייחסה בבקשה לסילוק על הסף לנושאים אחרים. דבר לא מנע מאליהו להתייחס בד בבד, למספר נושאים, לרבות טענת ההתיישנות", קבעה.

השופטת שטופמן לא קיבלה גם את קביעתו של השופט שנהב, לפיה אין לנצל שגיאה בתום-לב של באי-כוחה של אליהו, וכן שאליהו לא זנחה את בקשתה לדחות התביעה מחמת התיישנות והעלתה אותה בקדם המשפט. "זניחת הטענה או אי-זניחתה איננה רלוונטית לעניין. גם אינני סבורה, כי סוגיית תום-הלב רלוונטית לענייננו. יש לשקול אך ורק האם אמנם הועלתה טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, אם לאו. ברור לחלוטין שישיבת קדם המשפט לא היתה ההזדמנות הראשונה", פסקה. אליהו יוצגה בערעור על-ידי עו"ד עזריאל רוטמן מנשיץ-ברנדס. (בר"ע 1500/05).