כשאנשי היי-טק מוצאים עבודה חדשה: לחתום בלשכה

אני מת כבר לחזור ל-200 שעות בחודש, 2 טיסות בחודש, שיחות ועידה אל תוך הלילה, מיילים אינסופיים וימים מטורפים שבהם אין זמן אפילו לארוחת צהריים

אחרי זמן מה שידידי הטוב ב' ואני לא נפגשנו, קבענו מועד לפגישת עדכונים ורכילות מוגבלת, בבית הקפה השכונתי. "ומה נשמע בבנייני הזכוכית?" אני פותח. "אז זהו, שאני כבר לא שם כמעט חודשיים", אומר ב', "אחרי 7 שנים החלטתי לעבור הלאה. אני עכשיו בין עבודות".

"ויש משהו באופק?" אני שואל. "לא תאמין", הוא עונה. "מצאתי עבודה חדשה זמנית - 5,300 שקל לשעה אחת בחודש!" הוא מספר בהתלהבות. "למקום העבודה החדש שלי קוראים לשכת התעסוקה והעבודה שם באמת פשוטה".

"מה... כאילו, דמי אבטלה וכל זה", אני מתפלא. "כן. מה יש? גם לי מגיע", הוא אומר. "כל השנים תרמתי מיסים בכמויות מסחריות, ועכשיו הגיע גם תורי לקחת משהו בחזרה. זה מאוד פשוט: אתה פותח תיק שם ובביטוח לאומי, מביא כל מיני מסמכים, וצריך להתייצב פעם בשבוע בלשכה. כל התייצבות זה 5 דקות ופעם בחודש מפנים אותך לאיזה פקיד שזה 45 דקות לחכות ובסך הכול, כמו שאמרתי, שעה בחודש".

המפגש הקבוע עם ניסים

"נשמע נחמד", אני אומר, "אבל תגיד, זה לא קצת מוזר לעמוד שם בתור?" "אחרי כמה פעמים", הוא עונה, "זה ממש בסדר. אני מרגיש שם כמו בבית ואפילו הכרתי חברים חדשים. בפעם הקודמת בתור לניסים, ישבו לידי שיננית מנתניה ומעצבת שמלות מנורדיה. אתה לא מאמין כמה זה מסובך לעצב שמלת כלה".

"ומי זה ניסים?", אני ממשיך בתחקיר. וב' עונה: "יש את המכונה שבה מתייצבים, מקישים מספר ת.ז, שמים אצבע ומזדהים. אחר כך אתה מקבל תדפיס עם ציור של בית שמראה שהתייצבת ואתה יכול ללכת הביתה. מידי פעם אתה מקבל תדפיס שכתוב בו 'גש לפקיד ניסים', עם ציור. זה הסימן לגשת אליו. במשרד יש שלושה פקידים ומנהל, שסגור במשרד ולא נגיש. 2 פקידים לא עושים כלום אבל אין אליהם תור, וניסים היחידי שמתפקד ואליו יש תור של 20-30 איש באופן קבוע".

"ומה עם הצעות עבודה?", אני מתעניין. "תגיד אתה אידיוט?", נוזף בי ב', "אתה באמת חושב שיש לניסים וחבריו מה להציע לי? הם אפילו לא מבינים באיזה תחום בהיי-טק אני נמצא. בספר הצעות העבודה לאקדמאים שמונח שם על השולחן, רוב ההצעות הן בנוסח: 'דרוש פקיד תפ"י למחסן קרטונים בחדרה'".

"מדהים", אני מסכם. חוויה מתקנת?" אני שואל. "לא", הוא עונה, "זה יותר כמו חוויה מקלקלת. הייתה לי בועה יפה וחמימה ופתאום נפער בה חור. הצצתי החוצה ונראה לי שעדיף להישאר בתוכה. אני מת כבר לחזור ל-200 שעות בחודש, 2 טיסות בחודש, שיחות ועידה אל תוך הלילה, מיילים אינסופיים וימים מטורפים שבהם אין זמן אפילו לצהריים".

"אז לבדוק לך אפשרויות", אני שואל בשמחה, "אני יכול להרים כמה טלפונים ולברר".

"כן, זה יהיה נחמד", אומר לי ב', "אני חייב להתחיל משהו חדש. אפילו ניסים פעם בחודש אומר לי בקול אבהי ש'יהיה בסדר, ואולי בפעם הבאה'".