אחרון הנביאים העבריים

תעלומת חייו ומותו של יוסף חיים ברנר מגדולי הסופרים העבריים של כל הזמנים

בארץ נטולת מסתורין כשלנו, שבה הכל נצרב לשנייה באור השמש העזה ונעלם, גם סיפורי גבורה וקוממיות של עם עתיק שחזר לארצו לא ממש נשארים בתודעה הציבורית. ובכל זאת, מתקיימים כאן שני מיתוסים שעדיין לא אבד ליחם: סיפורי חייהם ומותם של טרומפלדור, הגיבור הגידם מתל-חי, ושל יוסף חיים ברנר, מגדולי הסופרים העבריים של כל הזמנים. את סיפור תל-חי מדקלם כל ילד עוד מגן הילדים, על ברנר יודעים הרבה פחות אם בכלל, ולכן הביוגרפיה "ברנר - סיפור חיים" שיצאה בימים אלו אל מדפינו, היא הזדמנות לחזור ולהכיר אחד מגיבורי החברה והתרבות המרתקים ביותר שהיו כאן.

אניטה שפירא, שבשיתוף עם "עם עובד" היא מפעל הנצחה לחזון ולשברו, למובילי הדרך ולנקודות המחלוקת, לחברה הישראלית ולעם היהודי - מרימה כאן אתגר גדול ביותר וגם יכולה לו, כשהיא מצעידה אותנו תעלומה בצד תובנה בעקבות חייו של ברנר.

השם "מאורע ברנר", שניתן ב-1910 לפולמוס ש"חצה את גבולות ארץ ישראל, את גבולות השפה העברית, ואולי גם את גבולות השבט הציוני" (עמ' 192), בהחלט מתאים להגדרת הביוגרפיה הזאת. כי בניסיון לפענח את הדמות המיוסרת של הסופר ואיש החזון שהיה גם איש מעשה ארצי לחלוטין, ואולי גם אחרון הנביאים שקמו לנו, אנחנו נחשפים לתקופה אולי המרתקת ביותר בתולדות העם הזה. ברנר הוא הצומת של הכל - של החייאת שפה מתה ובניית תרבות וספרות עברית. של מאבק כוחות חריף על דמותה של הציונות. של הסבל והייסורים שביסוד העלייה השנייה. של מלחמות אגו במסווה ספרותי ואידיאולוגי, שדי בקריאת דברי ביאליק ב"טעות נעימה", כדי לגלות את עצמת האכזריות ורצח האופי שבהם. "הוא, ברנר, ישתדל נא לכתוב סיפורים טובים ולתקן אגב אורחא את סגנונו המרושל, השאר יבוא מאליו, בלא עזרתו; ואם לא יבוא - כוח ברנר, מה הוא?" (עמ' 150).

ברנר, הציוני הכי פוסט ציוני שחי אי-פעם, הוא ההשתקפות והנשמה של התקופה, אבל גם האיפכא מסתברא שלה, זהו ה"האף על פי כן" המפורסם שלו. לכן, כמו שאמרו כבר לפני, "כל דור והברנר שלו", ככה גם כל קורא והדרך שלו אל העובדות. אנשי הספרות ימצאו כאן את תולדות הספרות העברית המתחדשת, את ביאליק ואחד העם ואת גנסין וברדיצ'בסקי ועגנון, וכמובן את ברנר במרכז. ההיסטוריונים יפגשו את אנשי העלייה השנייה ותולדות היישוב העברי בין השלטון העותומאני והמנדט הבריטי. מעריצי נבואות נוסטרדמוס את ראיית הנולד של ברנר שהיה מהראשונים שגילה את השקר וזרעי הפורענות שב"עם ללא ארץ לארץ ללא עם", שכבר בימיה הראשונים של המהפכה הרוסית חזה את אחריתה; שב-1905 דיבר, בהקשר לפוגרומים, על שישה מיליון יהודים שיש להעביר לארץ ישראל.

אניטה שפירא, בפרויקט הכתיבה שאי-אפשר שלא להתפעם מהיקפו, מקלפת שכבה אחר שכבה, בעשרה פרקים שלא תמיד הם דווקא כרונולוגיים, את תעלומת חייו ומותו, ואת סיפורה של אומה שהתרבות והספרות היוו חלק בלתי-נפרד מתקומתה. ובכל זאת, שתי חולשות יש לספר. האחת - למרות העיסוק הגדול בספרות, חסר ניתוח של חוקר ספרות את הטקסטים של ברנר, והשנייה - אי-אפשר שלא להידבק ולא להתאהב בדמות הקשה, המיוסרת והגדולה מהחיים שהיא מציירת בפנינו.

ספר שהוא מאורע תרבותי, חברתי ופוליטי, וראוי לכולנו שיעמוד במרכז השיח הציבורי הישראלי.

"ברנר - סיפור חיים", אניטה שפירא, עם עובד, 456 עמ'