שרה פון-שוורצה | שחקנית

לפני עשר שנים, כשיזמה את הצעת החוק להכרה בהוצאות טיפול בילדים, עברה שרה פון-שוורצה, 40, בת למשפחת אמנים, שחקנית בקאמרי (זוכת פרסי אופיר על "חברות הכי טובות" ועל "קופנהגן"), בקולנוע ("ארץ חדשה") ובטלוויזיה ("מעורב ירושלמי", "טיפול נמרץ") מהפך כלכלי. תוך כדי השתתפות בישיבות של ועדת הכספים ושל הוועדה לקידום מעמד האישה, קלטה פתאום שכל מה שהפחיד אותה קודם הפך לנגיש. "התחלתי להבין את מוספי הכלכלה, שעד אז נראו לי מעורפלים", היא מחייכת; "ראיתי שיש כללים, שהתקציב הוא עניין דינמי, אלסטי, ושאין נוסחאות קבועות והתהליכים התחילו להתבהר, ותפסתי שאנשים אוהבים לכסות את המעשים שלהם באידיאות".

ההבנה הזאת הפכה אותך לאשת עסקים ממולחת?

"לא. היא רק שכנעה אותי שהקפיטליזם ייפול. אני לא מאמינה בגלובליזציה. אנשים עדיין מעוניינים להתחלק לחברות, לזהות ספציפית, ולא רק לקנות בחברות ענק ולגור בבנייני ענק".

אז לפי התפיסה הזאת, המשבר בארצות הברית הוא תחילת הסוף.

"הם יאכלו את החסכונות שלהם עד שייגמרו. אני לומדת פילוסופיה אצל איש מדהים, שאומר שארצות הברית רצתה גלובליזציה ריבונית, שהיא תהיה המרכז. אבל ברגע שסין התחילה להרים את הראש, האמריקאים התכנסו והפכו לאומה מלוכדת".

איך את מיישמת את התובנות הכלכליות האלה?

"אני פחות מעריכה את הזעיר בורגנות. בגיל 20 רציתי אוטו, והיום יש לי רק אופניים והתקלה היחידה שלי היא הסלולרי. אנשים ממשכנים את עצמם בדירות, כמו שעשיתי בפלורנטין, ולא חיים. אנשי היי-טק מפונקים כלכלית, ולא רואים את הילדים שלהם".

גם את מתמרנת בקושי.

"אני עובדת בתיאטרון, מלמדת משחק, כותבת מחזה ומשחקת בפרינג' בשביל הנשמה. את זה אני חייבת לעצמי. פעם הייתה הפרדה בין תיאטרון מסחרי לרפרטוארי. היום הרפרטוארי עושה הכול. בגלל שאני בצוות השחקנים הקבוע, אז שיחקתי את ה'חברות הכי טובות' 700 פעם ו-650 פעמים את 'המלט'. איפה העומק האמנותי?"

את כועסת.

"בגלל האמריקניזציה. אין לי חוזה, ואני לא עגל זהב שצריך לרוץ אחריי ולרצות אותי".

כי את מובנת מאליה בשביל ההנהלה?

"אני מיובשת אמנותית, ואני מבינה שהגיע הזמן לעשות שינויים. בין גיל 20 ל-30 עבדתי בטירוף - קריירה, נישואים, ילדים. בין 30 ל-40 משלמים את המחיר על הטעויות שעשית בעשור הקודם, ובגיל 40 מגיע הזמן לעשות מה שאתה רוצה".

ומהמקום הזה כתבת את המחזה שלך.

"שמדבר על זהות מפוצלת. בתור ילדה חייתי בקונפליקט אדיר ובתחושת אשמה, כילדה להורים גרמנים שהתגיירו, ושילמתי מחיר מאוד יקר. נזהרתי כל הזמן, ונמאס לי".

כחלק מהשינוי התגרשת. את מכלכלת את עצמך היום אחרת?

"במשך שנתיים לא הייתי פנויה לקריירה, כי השינוי באמת היה גדול. הלכתי פחות לאודישנים, לא הייתי מחוברת מספיק למה קורה ואיפה, ועכשיו אני מרגישה שאני צריכה להתעורר. לא מספיק לי להיות שחקנית. יש לי מה להגיד, אבל אף פעם לא עשיתי את זה דרך היצירה. תמיד הייתי פעילה חברתית, ועכשיו אני צריכה לחבר בין האמנות לאמירה החריפה והקיצונית שלי".

נשמע שעד היום לא תכננת את הקריירה.

"היא קרתה לי".

מצב בעייתי.

"כשאנשים נלחמים לחפש, הם ממציאים את עצמם ומאוד ממוקדים. אלוהים, או הכוח העליון הזה, מאוד אהב אותי, ומגיל 20, כשהייתי חייבת לשרוד, הוא סיפק לי עבודה ברמה מלחיצה, שבזכותה שרדתי יפה. עכשיו אני צריכה להילחם ולהמציא".

את מצטערת על בזבוז הזמן?

"לא, כי הייתי ואני עדיין אחלה אימא. הדבר הכי חשוב היו הילדות שלי. התיקון של האימהות היה מרכז. ולחשוב שבכלל רציתי להיות עורכת דין".

עורכת דין?

"אני באה ממשפחה של עורכי דין. אוסקר פרידריך פון-שוורצה קיבל את ה'פון' על ניסוח החוק הפלילי האוסטרו-הונגרי, שכלל את ביטול עונש המוות. גם בצד השני של המשפחה, זוארץ, היו עורכי-דין".

אז למה את לא הולכת ללמוד?

"כי זה עולה הרבה כסף, וכרגע זה סבוך לי כלכלית".

ואם היית עורכת דין?

"אז בטח בזכויות אדם, שגם שם אין הרבה כסף".

את בזה לכסף.

"לא. אני מעריכה כסף. הייתי מאוד שמחה להיות הצלחה כלכלית".

אז למה זה לא קורה?

"כי אני לא מקושרת. אתה יכול להיות מטומטם גדול, ולהיות מיליונר. שאלתי את עצמי אם אני לא מוצלחת כשחקנית. הגבילו אותי כי הלוק שלי מאוד מסוים, אצילי כנראה, למרות שאני בנאדם מאוד יצרי וסוער".

רוצה כסף, תעשי טלנובלות.

"עברתי את כל השלבים לאיזו טלנובלה, והייתי בהיסטריה. יש משהו של לבוא ולהשפריץ טקסטים שלא בשבילי. יותר מעניין אותי לעשות דברים מורכבים".

כנראה לא דחפת את עצמך מספיק.

"כילדה שגידלו אותה לחוסר ביטחון, בזבזתי שנים בלחכות ליד הדלת שמישהו יגיד שהוא אוהב אותי". *