תשקיף שנתי: פרופ' זוהר גושן סוגר שנה סוערת כיו"ר רשות ניירות ערך

ילד הפלא ממושב אליכין, שהפך לנסיך הממשל התאגידי ולמטאור בעולם המשפט האקדמי, סוגר שנה בתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך, בצל קריסת השווקים הפיננסיים ; האם אפשר לסכם את השנה של גושן כהצלחה שקטה?

לפני כשנה, ב-1 בפברואר 2008, מונה פרופ' זוהר גושן, אחד המומחים המובילים בארץ לדיני ניירות ערך, להגבלים עסקיים ולמשפט מסחרי, ליו"ר רשות ניירות ערך במקום משה טרי. אמתחתו של גושן הייתה עמוסה בתכנונים וביוזמות, חלקם פרי עבודת ועדות שישב בראשן ואחרים רעיונות שאימץ לאחר הקשבה והשתתפות ארוכת שנים בפעילות בשוק ההון, אך מיהר להרגיע את השוק: "מוסד רשות ניירות ערך הוא מוסד מפואר שנבנה במשך שנים. כל יו"ר שהיה הוסיף שורת לבנים לבניין", אמר אז ל"גלובס". "אין לי כוונה להעיף את הבניין ולבנותו מחדש. אני בא לעשות ולהוסיף את שורת הלבנים שלי".

גושן הספיק בקושי להתמקם בכיסאו ברשות, וכבר הגיע לפתחנו המשבר הפיננסי העולמי, והעיף לו את הבניין מעל הראש. וכך, במקום להוסיף לבנים, הוא נאלץ, בשלב הראשון, לחזק מחדש את יסודות הבניין. בנוסף, המציאות הפוליטית המסובכת בישראל, שהובילה לפיזור הממשלה ולבחירות הקרובות, שיתקיימו כשגושן יציין שנה בתפקיד, התדפקה על דלתו וסיבכה לו את החיים המקצועיים.

מבחינה מקצועית גושן הוא סוג של בן-כלאיים. הוא לא אקדמאי מנותק, לא רגולטור שרואה רק רגולציה, לא איש עסקים מכוון אינטרסים. הוא גם וגם וגם. תיאורטי, מעשי, בינלאומי, בעל פרספקטיבה רחבה. גושן התקבל כפרופ' מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, והרצה במקביל בקריה האקדמית קריית-אונו, שלטובתה פרש מהאוניברסיטה העברית.

בד בבד הוא היה כיהן כחבר ברשות ניירות ערך, כדירקטור בבנק דיסקונט ובדירקטוריונים אחרים, וכיועץ משפטי לחברות ולמשרדי עורכי-דין. טרם מינויו ליו"ר הרשות הוא היה יועץ חיצוני במשרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, ברקמן, כתב חוות-דעת משפטיות לגופים גדולים במשק, ואף עסק בפרקטיקה.

השילוב בין הפרקטיקה לאקדמיה, הפך את גושן למועמד אולטימטיבי לתפקיד יו"ר הרשות. הציפיות ממנו היו מאוד גבוהות. "הוא יביא איתו ערך מוסף גדול, יש לו הבנה תיאורטית וגם פרקטית של השוק, קשרים והכרה בינלאומית, ויכולת לדעת להבחין בין עיקר לטפל. השילוב הזה יעזור לו למלא את התפקיד בצורה טובה", אמרו אז מכריו. היום, אחרי קרוב לשנה בתפקיד, השאלה המתבקשת היא אם גושן עמד בציפיות השוק?.

אתגרים שלא עלו עד עתה

גושן נכנס לתפקידו בתקופה של פריחה בשוק ההון. מדדי הבורסה כבשו שיאים, מימון באג"ח ציבורי הפך לאלטרנטיבה למימון בנקאי, והגאות נמשכה כחמש שנים ברציפות. מבחינת העיתוי, זה מצב שנראה טוב מדי. לכולם היה ברור שגאות בבורסה אינה נמשכת לנצח וכי גושן עלול לעבור משבר בתקופת כהונתו. אך איש לא צפה שזה יקרה כל-כך מהר ובעוצמה עזה כזו.

בקושי היו לגושן 100 ימי חסד לפני שהגיע המשבר וטרף לו את הקלפים. זו הייתה שעת המבחן האמיתית שלו. פתאום הוא נאלץ להוכיח, הרבה לפני שרצה והיה מוכן לכך, אם הוא באמת "האדם הנכון בזמן הנכון" כפי שאמרו עליו כשמונה.

"הוא אדם בעיתו כדי לעמוד בראש הרשות בתקופה משברית מורכבת כל-כך, שטעונה פתרונות יצירתיים ומדודים גם יחד. לגושן יש ראיית שוק רחבה, הבנה עמוקה בשוק ההון ובדיני תאגידים, והוא מבין הן במשפטים והן גם בתשואות כלכליות. קשה לחשוב על אדם מתאים ממנו בתקופה הזאת, שמחייבת אחריות ממדרגה ראשונה", אומר עו"ד פנחס רובין, שככלל דעותיו על הפיקוח על שוק ההון אינן עולות בקנה אחד עם דעותיו של גושן.

גם פרופ' אירית חביב-סגל, חושבת כך. "המשבר הכלכלי מכתיב אתגרים שלא היה צורך להתמודד איתם עד עכשיו. יש הרבהעל מה להלל ולשבח את גושן, בין היתר, על מהירות התגובה של הרשות למשבר".

בתקופות משבר מקבלת עבודת הרשות ממד אחר. הפוקוס עובר לשמירה על אמון הציבור בשוק, להימנעות מחשיפות ומהפתעות, כדוגמת הקריסות של AIG, בר-סטרנס, ליהמן-ברדרס וחברות נוספות בארה"ב, שיום אחד שידרו ש"הכול בסדר" אצלן, ולמחרת צנחו ב-90%.

גושן אמר זאת בכל הזדמנות, והבהיר כי יעשה הכול לשמור על אמון הציבור בשוק ההון. בחודשים האחרונים הוא פעל בקדחתנות כדי לסגור את הפרצות שעלולות להיווצר, או שכבר נוצרו, בעקבות המשבר.

על קו ניו-יורק-ישראל

בין היתר, על רקע התגברות תופעת הרכישות העצמיות בשוק האג"ח הקונצרניות, גיבשה רשות ניירות ערך הנחיות המחייבות חברות להוציא דיווח מיידי על רכישות עצמיות של איגרות-חוב. בנוסף, פרסמה הרשות הודעות הבהרה הנוגעות לגילוי הנדרש בדו"ח הדירקטוריון באשר לירידת ערך של נכסים פיננסיים. הרשות עשתה "זום אין" על נכסי החברות. בנוסף, דרשה הרשות מבתי השקעות ציבוריים לדווח על כל אחזקה, של יותר מ-5% בנוסטרו של ניירות ערך, ופרסמה עוד הנחיות והוראות להגברת השקיפות.

בשיא הלחץ, מישהו שאל את גושן מה המשבר עושה לעבודה שלו. "זה מגביר את העבודה ב-100%", השיב גושן. "אני צריך להיות עם היד על הדופק ולוודא כל הזמן שלא קופצת לי הפתעה מאיזה מקום. כל יום אני מגיע למשרד ושואל את עצמי על מה עוד לא חשבתי? איך אני יכול להקדים את התהליך ולצפות קדימה?. אני לא יכול להיות באמת רגוע. לא יכול לישון בלילה".

במקביל להתמודדות עם שוק ההון ועם ענייני הרשות פנימה, משתתף גושן בוועדת ההיגוי של משרד האוצר (בראשות השר רוני בר-און), בנק ישראל ורשות ניירות ערך, ה"מנהלת" את המשבר בישראל ומגבשת תוכניות לחילוץ המשק למקרה שתרחישים שונים וקשים, אכן יתממשו.

כיוון שהכלים שלו כיו"ר הרשות מוגבלים יחסית, לטובת השקיפות ובשמה בלבד, האמין גושן, שהוא יכול לתרום תרומה משמעותית למשק במסגרת הוועדה. בין היתר, ניסה לשכנע את האוצר להתערב בשוק ולהציל את המשק, בהתאם ל"אני מאמין" שלו. גושן היה אמור להיות איש מרכזי בניהול המשבר, צלע במשולש עם הנגיד פישר ושר האוצר בר-און, אך דווקא במסגרת פועלו בוועדה חטף ביקורת קשה.

הרקע לביקורת היה היעדרותו הזמנית מישראל בשל קורס שהוא מלמד באוניברסיטת קולומביה, דווקא בתקופת הנפילות הקשות בשוקי ההון בארה"ב ובישראל. כשגושן מונה לתפקיד, שאותו סירב לקבל במשך חודשים, הייתה לו דרישה אחת, שעוגנה בהסכם שלו עם המדינה: כל שנה הוא יקבל חופשה ללא תשלום בתקופת חגי ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, כדי לקיים את התחייבויותיו לאוני' קולומביה, שבה הוא פרופ' מן המניין.

וכך היה. בערב ראש השנה, כשאין מסחר בבורסה, טס גושן לארה"ב. אלא שאז הגיע המשבר הפיננסי העולמי לשיאו.

גושן נסע וחזר מספר פעמים, קיים קשר טלפוני ו"ישיבות טלפוניות" מסביב לשעון עם אנשי משרדו ואנשי האוצר, ובסך-הכול נעדר משני ימי מסחר בבורסה בישראל. בשלב מסוים, לפני יום הכיפורים, הוא ביטל את הקורס בארה"ב, וחזר ארצה. עבור חלק מעמיתיו למאבק במשבר, זה היה מאוחר מדי. היעדרותו הקצרה יצרה אי-נוחות ועוררה ביקורת ציבורית. תחילה ביקרו אותו רק על היעדרותו בתקופה הקשה, אך מאוחר הפכה ההיעדרות לתירוץ להשתלח בו.

הביקורת הגיעה לשיאה באוקטובר 2008, כאשר בכיר באוצר האשים את גושן ב"חבלה" במאמץ המשותף של הצוות לניהול המשבר. בכירים בבנק ישראל, שבמהלך החגים זעמו על בכירי האוצר והאשימו אותם בהדלפות מכוונות של פרקים מתוכניות החילוץ, אמרו אז ל"גלובס", שהגיעו למסקנה שהגורם הבעייתי -המדליף בצוות המשותף הוא גושן.

פרויקטים תקועים

משבר האמון התפתח דווקא בנושא התקשורת, שגושן הקפיד להתרחק ממנה וחשש ממנה.

גושן נפגע עד עמקי נשמתו. בשיחות עם חבריו אמר "שותים את דמי על לא עוול בכפי. השוק יודע שאני לא מחבל בכלום. להיפך, אני מטפל ומבין היטב את המשבר הזה". אחד הדברים שהרגיזו את גושן יותר מכול, היה העניין שמרגע שיצא לארה"ב, כל ביקורת שנמתחה עליו נקשרה מיד להיעדרותו הקצרה. "אני פרסמתי דברים כי רציתי לפצות על היותי בקולומביה? לאיזה שטויות אנשים הגיעו?", אמר אז למקורביו. הנגיד פישר, אגב, אינו נמנה עם מבקריו של גושן. פישר דווקא מרוצה מעבודתו ומעריך אותו כפרטנר אמיתי במאבק המשותף במשבר הכלכלי.

גושן הוא סוג של "ילד פלא", שהגיע מ"שום מקום" ללב העשייה האקדמית, ותוך זמן קצר זכה להכרה בינלאומית רחבה. הוא גדל ביישוב אליכין ליד חדרה, ויועד להיות רב. הוא לא התאים לפרופיל המוכר של איש אקדמיה מצליח, ובכל זאת קצב התקדמותו באקדמיה ומחוץ לה היה מטאורי. מסחרר ממש. תוך זמן קצר הפך גושן לפרופ' באוניברסיטה העברית, נבחר למרצה המצטיין באוניברסיטת קולומביה בארה"ב, ולפני כשנתיים היה מועמד לכהן כשופט בבית המשפט העליון, לאור הסכמה נדירה בין הנשיאה המיועדת דאז, דורית ביניש, לבין שר המשפטים דאז, חיים רמון. לאחר שרמון נאלץ לוותר על הכיסא בעקבות "פרשת הנשיקה" המפורסמת, גושן הסיר את מועמדותו לעליון, ומונה ליו"ר רשות ניירות ערך החדש.

כולם ציפו מגושן שיניף את "שרביט הקסם" וימצא מיד את האיזון הראוי והנכון בין הצורך של שוק ההון בחופש ובין הצורך של הרגולטור לפקח עליו. מעבר ל"טיפול הנמרץ" שניסה לספק לשוק ההון, באמצעות רגולציה והנחיות בלתי פוסקות, פסע כל העת בשביל מקביל למימוש ה"אני מאמין" שלו. לצערו, לא תמיד זה הספיק. הרבה פרויקטים שניסה לקדם תקועים, לפחות עד קיץ 2009, שכן מליאת הכנסת לא תתכנס עד אז.

ארבעה דברים מרכזיים עמדו לנגד עיניו של גושן כשמונה ליו"ר הרשות: הקמת בית-משפט מתמחה לדיני חברות וניירות ערך; קידום אכיפה אזרחית משלימה לאכיפה הפלילית; יצירת מערך תקינה מנהלית שתקנה לרשות סמכות להסדיר נושאים שונים בהוראות מנהליות במקום בתקנות; והסכם הכרה הדדית ברשות ניירות ערך עם ארה"ב, או עם אנגליה (ראו מסגרת).

שלוש ממטרות-העל שלו דורשות חקיקה, ולכן לא יוכל לסמן עליהן "וי" עד אמצע 2009 לכל הפחות. "מה אני אעשה, אני רק 10 חודשים פה. כולם יודעים כמה זמן לוקח לנסח ולהעביר חוק? אלה תהליכים ארוכים. הם התעכבו בחודש חודשיים בגלל המשבר, ועכשיו הם מחכים למחוקק. תראו לי מישהו שהיה עושה את זה יותר מהר ממה שעשיתי בחודשים האחרונים", אמר גושן לחבר באחד הכנסים האחרונים בהם השתתף. "אם היה אפשר, הייתי עושה את זה יותר מהר".

על הבייבי שלו, הקמת בית-משפט כלכלי, שקד גושן באופן מיוחד. בינואר 2006 פורסמו המלצותיה של ועדת גושן, לבחינת קוד ממשל תאגידי, ובין המרכזיות שבהן הייתה ההמלצה להקים בי-משפט שיתמחה בדיני חברות וניירות ערך. מאז מונה ליו"ר הרשות, ניהל גושן מאבק ממושך עם מערכת בתי המשפט, שהתנגדה לכך בטענה שהמשמעות של הקמת בית משפט מתמחה כזה, היא תוספת תקציבים ושופטים.

בדצמבר 2008 הגיעו הגורמים הרלבנטיים להסכמה: הנהלת בתי המשפט תקצה 3 שופטים ייעודיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לתיקים העוסקים בדיני חברות וניירות ערך.

אלא שכבר עם פרסום עיקרי התזכיר, עולה סימן שאלה גדול: האם לזה כיוון גושן? האם די במחלקה בבית המשפט המחוזי?.

"אין ספק שזה כישלון גדול של גושן", אומר עו"ד המתמחה בניירות ערך. אחרים אמרו שגושן נכנע ללחץ של המערכת המשפטית והשיג את ה-Best next thing. אולם אנשים ששוחחו עם גושן לאחרונה התרשמו שהוא לא מתרגש מהביקורת הזאת. "תזכיר החוק זהה לשני העמודים שעוסקים בבית משפט כלכלי בדו"ח ועדת גושן. מילה במילה. לא ברור לי למה מנסים להציג זאת אחרת", אמר להם.

כבר לא איש של לילה

תזכיר החוק להקמת בית משפט מתמחה יצטרך בינתיים לחכות למחוקק. אליו תצטרף גם הצעת חוק סמכויות רשות ניירות ערך, שגובשה לאחרונה במליאת רשות ניירות ערך. ההצעה מקנה לרשות סמכות להסדיר נושאים שונים בהוראות מנהליות במקום בתקנות, לרבות הסמכות לאפשר מתן שימוע בעל-פה, סמכות לתת פטור מגילוי פרט בדיווח שוטף ללא צורך באישור בית-משפט, וכן סמכות להטיל עיצומים כספיים במקרה של אי-הכללת פרט בתשקיף או טיוטת תשקיף. נראה שהיום, חוץ מלנסח תזכירי חוק בנוגע לנושאים הקרובים לליבו, אין לגושן יותר מדי מה לעשות בכל הקשור לתחומים אלה. מקורב לגושן אומר שהוא אינו מאוכזב מההספק שלו השנה. "כל הפרויקטים שתכנן זזים קדימה. כולם נעים. גם אם הצעת חוק כזו או אחרת התעכבה בחודש-חודשיים בגלל הטיפול במשבר, זה לא סוף העולם. הבעיה האמיתית היום היא שאין מחוקק. כשהכנסת תתכנס כול הפרויקטים של גושן יושלמו. ב-10 חודשים גושן עשה את מה שלא עשו ברשות בעשר שנים. הצעות החוק לגבי בית משפט כלכלי, אכיפה משלימה והתקינה המנהלית וחוק סמכויות אכיפה לחוקרים ברשות, שעבר לאחרונה - אלה פרויקטים שמנסים לקדם אותם ברשות כבר הרבה שנים ורק גושן הצליח".

ביוזמות אחרות, בין השאר, כאלה שאינן תלויות במחוקק, "שרביט הקסם" של גושן עבד. תהליך אימוץ כללי ה-IFRS, שנכנסו לתוקף בינואר השנה, עבר "חלק" ככל שניתן וככל שזה תלוי ברשות; הפיקוח על תעודות הסל באמצעות רגולציה רקם עור וגידים; נושא הממשל התאגידי, שמזוהה עם גושן ("אמרת גושן, אמרת ממשל תאגידי", אומר עו"ד בכיר בתחום), הוטמע בתיקון 10 לחוק החברות שממתין לאישור הכנסת, וגם הדו-שיח וההפריה ההדדית בין השוק לרשות, שהחלו בימי קודמו טרי, צברו תאוצה וחיזוק בשנה האחרונה.

"הפתיחות של אנשי רשות ניירות ערך, פרסום טיוטות ההנחיות שלהם, והעובדה שהם מבקשים ביקורת ופידבק ומשתפים את הציבור בתהליכים שלהם, הם דברים מאוד חשובים. זה התחיל לפני ימי גושן, אך התחזק בתקופתו. יש פחות שליפות מהמותן, והאמון שהרשות זוכה לו מתחזק מאוד בעקבות זאת" אומר פרופ' עמרי ידלין, מומחה למשפט מסחרי, תאגידי ולשוק ההון.

גם השימוש באמצעי אכיפה אלטרנטיביים לכלי הפלילי צבר תאוצה, על אף שהצעת החוק המלאה בעניין - שלפיה לכל עבירה פלילית בניירות ערך תהיה מקבילה "אזרחית" ויוקם טריבונל מעין שיפוטי, שבו יידונו במישור המנהלי חלק מהעבירות הפליליות של חוק ניירות ערך - נמצאת עדיין בשלבי הגיבוש והניסוח שלה. הגישה של גושן, אומרים בשוק, היא לשחרר את השחקנים, ככל שניתן, מהאיום הפלילי.

לא בטוח שגושן היה מסכים עם ההגדרה הזו. על אף שהכריז ופעל לקידום אמצעי אכיפה אלטרנטיביים, תמיד, במקביל פעל גם לשיפור ולייעול המסלול הפלילי. על רקע גל הזיכויים בתיקי ניירות ערך שהגיעו בשנה שעברה לסיום בבתי המשפט - בהם זיכויים של חברת שירותי המעו"ף אופמת ומנהליה, נאשמי פרשת קרדן, ודחיית ערעור המדינה למחוזי בעניינם; וזיכוי מרדכי כבירי (המדינה הגישה ערעור למחוזי) - הועברו ב-2008 20 תיקי חקירה מהרשות לפרקליטות. זאת, לעומת 11 תיקים ב-2007 ו-8 בלבד ב-2006.

במקביל, בהמלצת גושן, החילו בפרקליטות תוכנית עבודה על בסיס תעדוף תיקים, מה שהוביל לצמצום פערים ופיגורים, שהמתינו עוד מ-2005 עד 2007. ב-2007 טיפלו שם ב-3 תיקים, ב-2008 ב-17.

2009: שינוי הרגולציה

מאז מונה ליו"ר, השתנה לגמרי סדר יומו של גושן. אם בעבר נהגו מקורביו להתייעץ איתו טלפונית בשעות הקטנות של הלילה, שאז היה במיטבו, היום הם ייתקלו בנייד כבוי ובמשיבון לא אישי, שמודיע להם ש"המנוי אינו זמין כעת". בעבר, גושן התגאה שהוא איש של לילה, שאת מיטב מחקריו ורעיונותיו הגה כשכולם סביבו ישנים, אך היום הוא נאלץ לוותר על ה"פריבילגיה" הזו, שנתונה בעיקר לאנשי אקדמיה. בשש בבוקר הוא מתייצב על רגליו, מתכונן לצאת למשרדי הרשות בירושלים או בתל-אביב, ובשעת לילה מאוחרת הוא שב מותש לביתו וקורס במיטה.

אם בוחנים את ההצהרות השונות של גושן בכנסים המקצועיים שנערכו בחודש שעבר לקראת שנת 2009, השנה לא תהיה לו קלה יותר. גושן נערך למאבקים לא פשוטים, כשאחד המרכזיים שבהם נוגע לשינוי תפיסת הרגולציה מקצה לקצה.

גושן חש כבר זמן רב חש שידיו כבולות. "המנדט שניתן לרשות ניירות ערך הוא של שקיפות, שלטובתו נרתמת הרגולציה", אמר בחדרי חדרים בעבר. היום זה כבר לא מספיק לו. נוסף להרחבת חובות הגילוי והידוק הרגולציה על ברוקר דילר, על תעודות הסל, מכשירים פיננסיים, איגרות-חוב ואפילו על חברות הדירוג, מתכוון גושן להעמיד את תפיסות היסוד של הרגולציה במבחן, ובעיקר שמספיק גילוי נאות בשוקי ההון.

על-פי התפיסה הזו, הרשות אחראית לשקיפות ולגילוי, ואם מישהו רוצה לקנות אדמה בירח, או לשים את כספו על קרן הצבי, אין לרשות מה לומר ומה לעשות. בכנסים שבהם השתתף גושן בחודש שעבר, הבהיר, כי ב-2009 תבקש הרשות סמכויות להתערב גם במוצרים המוצעים לציבור. "תהיה רגולציה של איכות, לא רק של שקיפות", הבהיר גושן לאנשיו ברשות, למרות שהוא יודע שזו תפיסה שאינה מקובלת בעולם. "בעולם הולכים על שקיפות. גם בנושא השקיפות עשינו הרבה דברים לפני העולם, כך בגילוי שדרשנו לטובת מחזיקי אג"ח ובגילוי על תזרים מזומנים ובדברים נוספים, ואין לנו בעיה להקדים את העולם גם בעניין איכות המוצרים עצמם", אמר באחת הישיבות שקיים בנושא.

אם יפעל לפי הצהרותיו, צפוי לגושן מאבק קשה עם מתנגדי הרגולציה, ובעיקר עם בעלי ההון שטוענים נגד הפיקוח המוגזם על פעילות השוק. נכון להיום, נראה, שגושן לא חושש מכך.

2008 הייתה, בסך-הכול, שנה טובה לגושן. אמנם רבות מהיוזמות שלו לא הגיעו ליישום, אך הוא הצליח לשמר את מעמדו ("מינויו הוא הצלחה מסחררת", "ראש רשות מצוין", "יש עם מי לדבר", עומד אדם מקצועי בראש המערכת" - הם חלק מהמחמאות שהרעיפו עליו גורמים בשוק ההון). לפני שבוע נפתחה שנת 2009. כעת נותר לנו לחכות ולראות אם גם השנה יצליח הפרופסור המוערך לקבל חיבוק אוהב משוק ההון ההפכפך.

סחבק של יו"ר ה-SEC

גושן הוא אדם נוח, ידידותי, ולא רגזן. בזכות מזגו הנעים הצליח להישאר בקונצנזוס, גם כשאמר דברים הפוכים מאשר חלק מעמיתיו ומבעלי דעה רלבנטיים לעיסוקו. "כיו"ר הרשות הוא עוד לא הספיק לעצבן אותנו. הוא אדם חינני, חביב שמסתכל ומדבר כל העת, ועם כולם, בגובה העיניים", אומר מומחה לשוק ההון.

הגישה הנעימה הזאת, כמו גם מקצועיותו ויכולותיו, סייעה לגושן לטוות במהירות מרשימה רשת קשרים מסועפת וענפה עם אנשים משפיעים ומובילים בתחומי התמחותו בארץ ובעולם. בכל רגע, בלי להתלבט ובלי הנד עפעף, יכול גושן לטלפן ליו"ר רשות ניירות ערך הפדרלית בארה"ב (ה-SEC), מרי שפירו; להרווי גולדשמיט, פרופסור באוניברסיטת קולומביה, לשעבר היועץ המשפטי של ה-SEC, שהיה מועמד מוביל ליו"ר ה-ICC, ולחברו הקרוב אדי וירמיש, יו"ר איחוד רשויות ניירות ערך באירופה (CESR).

קשריו מסייעים לקידום אחת המטרות של גושן: הכרה עולמית ופתיחת ישראל לשווקים הגלובליים. בחודש שעבר הודיע איחוד רשויות ניירות ערך האירופי (CESR), בראשות של וירמיש, חברו הטוב, כי פתח בתהליך בחינה שבסיומו תשקיפים שאושרו על-ידי רשות ניירות ערך בישראל, יוכרו אוטומטית בכל מדינות האיחוד האירופי. זהו אות הערכה והכרה ברמת הרגולציה ובנוהלי ההנפקות של ניירות ערך בישראל.

ההכרה הזו חשובה לישראל, שיכולה להודות לגושן שהשתמש ב"כל האמצעים הכשרים" ולחץ על הכפתורים הנכונים כדי לקדמה. להליך הבחינה התקבלו שתי מדינות בלבד: ארה"ב וישראל, שמעולם לא נכללה ברשימה עד היום. "אנחנו רוצים להיות שותפים לתהליכים שמוכתבים באירופה ולתהליכים בינלאומיים, שירימו את הפרופיל של ישראל", אמר גושן למקורביו כשנמסרה לו הבשורה המשמחת. אם אכן תעבור ישראל את הליך הבחינה של ה-CESR, תהיה זו, כך נראה, גולת הכותרת של כהונתו של גושן.

למרות הקידום המטאורי שלו והשם הבינלאומי, גושן לא שוכח מאין בא. "כשאומרים מלח הארץ, אני לא יודע אם המשמעות ממסדית, פוליטית, חברתית או כל דבר אחר", אמר ל"גלובס" כשמונה לתפקיד יו"ר הרשות. "אני יודע שאני מאליכין, יישוב של תימנים ליד חדרה, ונשארתי ילד מאליכין. ניסיתי למצוא זיהוי למי שאינו מלח הארץ, וחבר הציע, ואני אימצתי, את הזעתר".