מלכת רייטינג בשקל וחצי

מי זוכר שעידו רוזנבלום היה סוג של אנדרדוג ו"מונית הכסף" היתה התוכנית הכי הזויה

המונית נהיתה המונית "מונית הכסף", א' 21:00, ערוץ 2

טלוויזיה הפכה בשנים האחרונות לכמעט מדע מדויק. פיילוטים, קבוצות מיקוד, רייטינג ועוד. הגוף המשדר יודע לכאורה בדיוק מה הצופה שלו רוצה -ומשגר אליו את הסחורה בדיוק בזמן.

אז זהו, שלא. עוד לפני שנעסוק בתכניה, אני חייב להודות שאחת ההנאות הגדולות ביותר שלי ב"מונית הכסף" היא עצם היותה "באג" במערכת, הפקה של שקל וחצי שריסקה את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על טלוויזיה, שהצמיחה את עידו רוזנבלום כמעט יש מאין, ושהפכה מסוג של "קאלט" אלטרנטיבי מאוחר, לתוכנית פריים-טיים שמחליפה את אחד משני ימי השידור של "האח הגדול", לא פחות, תוכנית שבעלות עשר דקות שלה, אפשר לצלם עשר עונות של "מונית הכסף".

דווקא המרכזיות הזאת של "מונית הכסף" עלולה לעמוד לה לרועץ.

לפני שנתיים-שלוש, עידו רוזנבלום היה סוג של אנדרדוג שהעובדה שהוא בנו של אדם ברוך, הייתה מעין טריוויה למתקדמים. בינתיים הוא היה לבן-זוגה של יונית לוי, למי שגדודי פפראצי רודפים אחריו ושנערות כאילו-מתוחכמות נשבעות בשמו. את הקדימון לעונה הזאת הוא עשה על השער של "7 לילות" ב"ידיעות אחרונות", מישהו זוכר שפעם הייתה זו התוכנית הכי הזויה בטלוויזיה?

שלא אובן לא נכון. המלנכוליות של רוזנבלום היא חיננית בעיניי - והתוכנית מצליחה לספק מדי פעם כמה רגעים קומיים לא מתוכננים, אבל חלק מקסמה שהיה תוצר לוואי של היעדר מוחלט של מודעות עצמית, אבד לבלי שוב.

כששודרה "מונית הכסף" בשעות מאוחרות בהרבה, היא הייתה לפרקים סוג ביזארי של תעודה, עם ערסים, שיכורים וסתם טיפוסים סהרוריים משולי החברה, שעצם המפגש איתם היה מרתק בהרבה מהישגיהם במבחן הטריוויה. בינתיים, כיאה למעמדה החדש, הספיקה כבר המונית המדפיסה כסף להשתתף בספיישלים שבהם מתארחים סלבריטאים, להסיע את תושבי הדרום בזמן "עופרת יצוקה" ולבקר בערי הפריפריה כדי להסוות את תל-אביביותה הממארת. זה טוב ויפה, אבל הקסם האוונגרדי, כך נדמה, אבד לה לבלי שוב. *

פשע בריבוע "הבורר", א' 22:00, ערוץ 2

התוכנית שמשלימה את זמן צפיית השיא של קשת הערב, היא "הבורר". לפני כמה שבועות החלה העונה השנייה של הסדרה בערוץ הוט 3, ועתה ייווצר מצב מעניין שבדיוק בשעה שבה תיחשף העונה הראשונה קבל עם וצופי ערוץ 2, תשודר העונה השנייה, מעין מקצה למתקדמים, בערוץ הייעודי בכבלים.

העולם התחתון, עולם יצרי של סיפוקים מיידיים, היה מאז ומעולם מוקד משיכה ליוצרים מתחומי הספרות, הקולנוע והטלוויזיה. היחס, הן של היוצרים והן של הצופים אליהם, הוא דו-ערכי: מצד אחד, סולדים מהם ומהאלטרנטיבה שהם מייצגים למערכת הנורמטיבית. מצד שני, נמשכים אל עולמם האפל באופן שגורם לנו, מי שלא יעזו לגנוב אפילו מצת חצי ריק משולחן בבית הקפה, להעריץ אותם על התעוזה.

היחס הכפול שלנו אליהם ואל עולמם, עובר כחוט השני מסרטי המערב הפרוע, דרך נקודות ציון מרכזיות בז'אנר כמו טרילוגיית "הסנדק" או "הסופרנוס", ועד לברוך אסולין, הלוא הוא משה איבגי, הלוא הוא "הבורר".

בלי שנתכוונה לכך, מתקשרת "הבורר" עם המציאות הפלילית בישראל כפי שנתגלתה לצרכני החדשות בשנה-שנתיים האחרונות: חיסולים, מלחמות של משפחות פשע ועוד. אבל גם בלי הערך המוסף האקטואלי, זוהי סדרה כתובה ומשוחקת היטב, שגורמת תמיד לרצות ולשוב אליה מפרק לפרק ומעונה לעונה. *