הדודה הסקוטית סוזן בויל היא בעצם מורה לשיווק - ויש הרבה מה ללמוד ממנה

מה נוכל ללמוד מתופעת הווידיאו הוויראלי של סוזן בויל? 7 הרגלים מוצלחים של דודות סקוטיות יעילות במיוחד - ואיך הם הופכים להצלחה שיווקית ברמה עולמית

מה נוכל ללמוד מתופעת הווידיאו הוויראלי של סוזן בויל? קודם כל, שגם להיות דודה זה לפעמים דבר טוב. כתב מערכת אד אייג', סיימון דומנקו, מפרט את התובנות שניתן לחלץ מאישה בת 47 החיה לבדה עם החתול שלה, פבלז, וגם שרה על הדרך.

1. הדגישו את השלילי

פעם גרתי בבולטימור, עיר הולדתו של הקולנוען האמריקאי ג'ון ווטרס, ואני זוכר שהוא אמר לי פעם למה שמר על השפם הדקיק והמפחיד שלו כל השנים. נקודת המבט הבסיסית שלו בנודע לסגנון אישי, לדבריו, היא שצריך להדגיש את השלילי. ג'ון מבין שהוא נראה מעט מפחיד, ובנקודה מסוימת כנראה החליט פשוט ללכת על זה.

כולם מתעקשים לכנות את תופעת סוזן בויל, המתמודדת בתחרות הכישרונות, "ניצחון הכישרון על פני הסגנון", ואף טוענים שהסיבה שלכולם איכפת מכך היא שמדובר בניצחון "האותנטיות", אבל לי נדמה שמדובר בסוג של השלמה, השלמה עם המציאות, במובן של "יאללה על ה-xxx שלי, זה מי שאני וככה אני נראית". אבל זכרו שההגעה להשלמה כזו עשויה להיות בחירה אקטיבית. כשהופיעה בתוכנית "לבריטניה יש כשרון", לבשה אמנם בויל שמלה נחמדה, אבל היא החליטה באופן מודע שלא לעשות דבר עם תסרוקתה המוזרה. אם יצא לכם לראות את אחת מהופעותיה הטלוויזיוניות מאז, אתם יודעים בוודאי שבויל עשויה גם לבחור לסרק ולעצב את שיערה (בערך), וגם לשים קצת ליפסטיק.

ואם נחזור לשיער הפנים הקומי-למחצה שלה, בואו נודה שבנקודה מסוימת כנראה שבויל אמרה לעצמה, "סבבה, אלה הגבות שלי, פשוט אין לי את הזמן או הכוח לתרבת אותן". במלים אחרות, מדובר כנראה בכלל בתשישות מצטברת - הבחורה הרי בסופו של דבר בת 47, והחיים שלה לא היו קלים.

2. אם את כבר דודה, השתדלי להיות דודה שאוהבים

האותנטיות פועלת רק כשהיא מעוררת חיבה. נאמר כבר הרבה על כמה בויל מכוערת, אבל האמת היא שהיא למעשה מושכת (ההגדרה המילונית של "מושך": "1. מי שיש לו את הכוח למשוך; 2. המעורר עניין או תענוג, מקסים"). פניה בצקיים ואימהיים, אבל מה שחשוב זו הצורה שהיא עושה בהם שימוש. איזה חיוך גדול ומקסים! ברור שלו היתה טלרית בסניף הבנק המקומי שלכם, היא היתה הטלרית החביבה עליכם. היא היתה יכולה להיות מועסקת בתור זו שמקדמת את פני הלקוחות בוולמארט. היא לא צריכה לשיר אפילו תו אחד, ועדיין יחבבו אותה.

בכל מקרה, עולם הפרסום, כלומר אלה מתוכו שאינם עסוקים בתשלום מחירים מופקעים עבור כל דוגמגישה חצי-מצודדת שמצטלמת עם מוצר זה או אחר - מבינים כבר את אופי המשיכה של סוזן בויל. ונזכור שתעשיית הפרסום העלתה על נס במשך השנים כל מיני שלומפרים חמודים, כמו וונדי קאופמן, "הגברת של סנאפל".

3. הגיעו עם סאונדבייטים מוכנים של עצמכם

אם דיברנו כבר על הדגשת השלילי, האם היתה בויל יכולה למצב את עצמה באופן יעיל יותר כדמות הסימפטית והמתאימה ביותר לתקופתנו הקשה? מובטלת! אף פעם לא התנשקה! חיה לבד עם החתול פבלז! (ולא הייתי מתפלא אם פבלז עצמו היה משיג חוזה לכתיבת ספר בשווי שש ספרות).

4. סאבטקסט, שמאבטקסט - תגידו כבר למה אתם מתכוונים!

גם ב"לבריטניה יש כשרון" וגם ב"אמריקן איידול", השופטים כל הזמן מדברים על בחירת השירים. בויל בחרה בבירור שיר המתאים למנעד הקולי שלה. אבל לא פחות חשוב מכך: היא בחרה בשיר החושף לא רק את הסאב-טקסט של חייה היא, אלא שוב את זה של "תקופתנו הקשה". כאילו, "חלמתי פעם חלום/ אז הציפיות היו גבוהות / והיה שווה לחיות את החיים"? שלא לדבר על "חלמתי שחיי יכלו להיות / כל כך שונים מהגיהינום שבו אני חיה". (לזכותה ייאמר שדילגה על הבית "היתה תקופה שהאהבה הייתה עיוורת!").

אני מודה שמעולם לא ראיתי את "עלובי החיים", המחזמר ממנו לקוח השיר "חלמתי חלום" (I Dreamed a Dream), ולכן לא ידעתי שדמותה של פנטין, השרה אותו, היא דמות אישה בודדה ומובטלת. אבל זה לא חשוב. באופן שבויל שרה אותו, זה היה עשוי גם להיות איזה המנון לאומי ישן. זה היה כמעט נאום של אובאמה.

5. תעוזה היא הכל

ראיתם את הסרט Went the Day Well? מדובר בקלאסיקת מלחמה מ-1942 שסיפורה סובב סביב כיבוש הכפר הבריטי הבדיוני ברמלי אנד על ידי נאצים המתחזים לחיילים בריטיים (הסרט מבוסס על סיפור קצר של גרהאם גרין). אני נשבע שבויל שיחקה בסרט הזה! מדובר בכפר שלא חסרות בו דודות כפריות ומלאות עזוז. מרגע שהן מגלות את התחבולה הנאצית, הן נלחמות כמעט בכיף באויב. המדובר, כאילו, בזקנות עם רובים! זה די מהמם.

בכל אופן, זה חלק מכוח המשיכה של "סיפורה של סוזן בויל": היא השיבה מלחמה שערה לאויביה (סיימון קאוול ומרעיו בקהל הסקפטי) בעזרת תעוזה. ואם אתם זקוקים לדבר אחד לצורך מכירת מוצרכם בתקופה הנוכחית- בעיקר אם המוצר הזה הוא אתם עצמכם - מדובר בתעוזה.

6. כולם זקוקים לבכייה טובה מדי פעם, כך שאתם מוזמנים גם לספק להם את זה

אצטט את ליסה שווארצבאום מ"אנטרטיינמנט וויקלי" בנושא כוחה של בויל להעלות דמעות בעיניה: "כוחה האמנותי הבלתי-ארוז של הגברת בויל הבלתי-מגניבה והבלתי-מנושקת בעליל עזר לי להרגיש, למשך הזמן של בלדה מדהימה אחת, חסד אנושי אמיתי. היא פרצה דרך כל מגננותי. היא ארגנה מחדש את סדר היופי. ורק כשהדמעות החלו לזלוג מעיני הבנתי כמה הייתי זקוקה מעת לעת לתרופה המיטיבה הזו".

7. קבלו משכורת מגוגל

הנה פיסת חדשות מדהימה שהתפרסמה הבוקר בוושינגטון פוסט: "לפי נתוני ויזיבל מז'רז, המנטרת את קטעי הווידיאו ביוטיוב, מייספייס ואתרים אחרים לשיתוף קבצי וידיאו, קטעי הווידיאו הקשורים לבויל - ואלה כללו, בין השאר, קליפים של ראיונות הטלוויזיה שנתנה וקליפ של גרסתה לשירCry Me a River, שהוקלטה לדיסק שנמכר לצרכי צדקה לפני עשור - קצרו סך כולל של 85.2 מיליון צפיות. כמעט 20 מיליון צפיות נרשמו בן-לילה". היא עוד עשויה להיהפך לתופעת הווידיאו הוויראלי הגדולה ביותר מעולם (עדכון: מהודעה לעיתונות שפרסמה ויזיבל מז'רז ונחתה בתיבת הדואר שלי ב-14:15, אספה בויל למעלה ממאה מיליון צפיות).

מה מאפשר את זה? חברות כגון גוגל - בעלת יוטיוב - מסכימות לדמם כסף. בויל המובטלת קיבלה דמי אבטלה מממשלת בריטניה, וכיום היא מקבלת משכורת מגוגל.

וכמה דפוקה כלכלת הווידאו הוויראלי? ראו כתבתו של בנג'מין וויין בסיליקון אלי אינסיידר, "ימיה של יוטיוב ספורים", המציע פרשנות ארסית במיוחד לדו"ח שפורסם לאחרונה על-ידי קרדיט סוויס המעריך את הפסדי יו-טיוב ב-2009 בקרוב לחצי מיליארד דולר. זאת, בעיקר תודות לעלויות הפס הרחב ההולכות ומאמירות ומיעוט הפרסום שהיה עשוי לעזור בתשלום החשבונות.

במלים אחרות, גוגל איננה יכולה להרשות לעצמה עוד הרבה סוזן בויליות! מאפייניה המוזרים של בועת כלכלת הווידיאו הוויראלי שבה כולנו חיים הם שמאפשרים לנו ליהנות מהמופע, בעיקר בזכות נדיבותה של המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם. כשאני מתבונן בנתוני סוזן בויל - ובחשבונות הפס הרחב - ההולכים ומאמירים, אני מרגיש קצת כמו שהרגשתי כשהתבוננתי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ין: תודה לאל שמישהו מוכן לעשות אמבטיה ענקית בכדי שכל העולם יתבדר.