עו"ד קלגסבלד כבר שילם את חובו

וכעת אין כל פסול בהופעתו בכנס לצד נשיא העליון לשעבר והמשנה לפרקליט המדינה

לפני 3 שנים, בצהריי יום 11.4.06, אירעה תאונת דרכים מצמררת. בצומת בדרך נמיר פגע עו"ד אביגדור (דורי) קלגסבלד עם רכבו ברכב שעמד ברמזור, וגרם למותם של אם צעירה ובנה בן ה-6. קלגסבלד הורשע בגרימת מוות ברשלנות. בית המשפט מצא כי אף שקלגסבלד לא עבר על חוקי התעבורה, ונסע במהירות המותרת בדרך זו, נהג מן היישוב באותן נסיבות היה מבחין ברכב שלפניו מבעוד מועד.

קלגסבלד לא כפר במעשיו, הודה באחריותו, והביע חרטה עמוקה ונכונות לסייע למשפחת ההרוגים ולפעול ללוחמה בקטל בדרכים. בית המשפט הכיר בכנות החרטה, ואף אמר: "אירוע התאונה ותוצאותיה גרמו לו (לקלגסבלד) לטראומה קשה מבחינה נפשית, אך כדבריו - אין להשוותה עם הכאב והסבל של משפחות המנוחים. אין לי ספק כי האירוע הטראומטי ילווה אותו לאורך חייו, ישפיע עליו ועל בני-ביתו...".

קלגסבלד ריצה את תקופת המאסר שנגזרה עליו. בכך, בהתאם לשיטת הענישה הנהוגה בישראל, שילם את חובו לחברה.

אולם כיום, שלוש שנים לאחר התאונה המצערת, מצוי עניינו של קלגסבלד שוב בכותרות. זאת, עקב חילוקי דעות שהתגלעו בקרב עורכי-דין, בשל הזמנתו להשתתף במושב המקדים של כנס לשכת עורכי הדין השנתי, שיתקיים בסוף חודש מאי באילת.

המושב עוסק בהתערבות בג"ץ בעניינים ביטחוניים - תחום מומחיותו המשפטית של קלגסבלד. יחד איתו הוזמנו להשתתף במושב מכובדים, ביניהם נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרון ברק ועו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה.

קלון מוגדר בכוונה באופן עמום

מומחיות קלגסבלד בתחום שבו עוסק המושב מוכרת, ומבחינה משפטית אין פגם בהזמנתו להשתתף במושב. קלגסבלד ריצה את עונשו. תכליות הענישה קוימו. החברה הורתעה מפני נהיגה ברשלנות, והוא שילם את חובו לחברה, כשתקופת מאסרו משקפת את התשלום שהחברה (באמצעות בית המשפט) חושבת לנכון לגבות בגין עבירה זו. שיטתנו המשפטית, רואה באדם שריצה עונשו, כאדם שמוכן לחזור לחברה וכמי שיש לחברה אינטרס לאמצו חזרה ולסייע בשיקומו. רעיונות הרהביליטציה (שיקום) והשיבה למוטב הם אוניברסליים, ומבטאים בין היתר את זכותו של האדם לכבוד והם עולים בקנה אחד גם עם עקרונות ההלכה היהודית, כי "אין לפקוד אדם על חטאו עד אין קץ". הדבר אף משרת את טובת הכלל, שכן שילובו בחברה יאפשר לו לתרום מכישוריו לטובת הרבים.

השאלה שעימה יש להתמודד איננה מתחום המשפט, אלא מתחום - האם מוסרית השתתפותו של קלגסבלד במושב לצד מי שאמונים על קיום החוק בחברה ולצד נשיא בית המשפט העליון לשעבר.

הטענה שנשמעה הייתה כי השתתפותו מנוגדת לאתוס הראוי, לאתיקה של החברה הישראלית. דעה זו מציעה לקבוע כי על קלגסבלד מוטבע מעין אות קין, שאינו מאפשר לו, לעת עתה, להשתתף באירועים בעלי אופי ציבורי. טענה זו מעלה שאלות לעניין מהו קלון? ומתי בשמו ניתן למנוע מאדם שעבר עבירה לקחת חלק בפעילות ציבורית.

המושג קלון אינו מוגדר בדקדקנות, שכן הוא אחד מאותם מונחים שעדיף לשומרם עמומים כדי לאפשר את התאמתם לנסיבות המקרה ולהשקפות המוסריות של החברה בזמן נתון, כמו מושגי הצדק ותום לב. הדין והפסיקה, בניסיונם לקבוע מהן העבירות הנושאות עימן קלון, טבעו הגדרות כלליות: "התנהגות המגלה שחיתות או מטילה בהכרח...כתם מוסרי", "קלון הוא פגם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים..." (בעש"מ 4123/95 - יוסף אור נ' מדינת ישראל - נציב שרות. פ"ד מט(5), 184 ,עמ' 189-190 (1996)).

הרציונל המוסרי עומד לטובתו

עבירה הנושאת עימה קלון מחייבת "תקופת צינון" לפני שהאדם שעבר אותה יוכל להתמודד על משרה ציבורית. לדעתי, יש להחיל מבחן דומה בשאלה מתי ראוי לכבד אדם שעבר עבירה לקחת חלק "בבימת הכבוד" של כנסים ממלכתיים או בעלי מאפיינים ציבוריים כדוגמת כנס לשכת עורכי-הדין באילת. הנימוקים לתקופת צינון למשרות ציבוריות (וכיו"ב תקופת צינון למילוי תפקידים ייצוגיים באירועים ציבוריים) נוגעים לרצון לשמר את אמון הציבור במערכת הציבורית, וכן לרצון לשמור על רמה מוסרית נאותה של נושאי משרות ציבורית; ולוודא כי עובר העבירה לא "ישוב לסורו". הקו המאחד נימוקים אלו הוא, שמעשיו הלא-מוסריים של אדם בוצעו ביודעין ולפיכך משקפים פגם מוסרי באישיותו.

הפסיקה והדין קבעו כי בגרימת מוות ברשלנות אין כדי להעיד על פגם מוסרי במבצע העבירה או על שחיתותו המוסרית, בניגוד לעבירת הריגה שיש עימה קלון (כך נקבע בתל-אביב 7342/02 יוסף כהן-נ-אהוד אולמרט (ראש הממשלה לשעבר): "דומני, לא רק בעיני יודעי דת ודין, אלא גם בעיני הדיוטות ישנו הבדל של ממש בין גרימת מוות ברשלנות לבין הריגה. הריגה נתפסת כעבירה שיש עימה קלון. גרימת מוות ברשלנות אינה נתפסת כהתנהגות בלתי מוסרית". הדין אם כן פוסק כי אין אמות המוסר של קלגסבלד פגומות ואין בעבירה, חרף תוצאותיה הקשות, כדי להטיל בו קלון. זאת, מן הטעם שבמעשיו לא התקיים יסוד הכוונה הפלילית לבצע עבירה.

נראה אם כן כי גם הרציונל המוסרי אינו עומד לחובתו של קלגסבלד. מוסכם על הדין ועל הציבור, כי הוא לא "ישוב לסורו" (מה גם שרישיון הנהיגה שלו נשלל). לא פגם במוסריותו של קלגסבלד הביא לקרות התאונה המצערת, אלא היסח הדעת של שניות. בחלוף 3 שנים מקרות התאונה המצערת ולאחר שעו"ד קלגסבלד ריצה עונשו ושילם חובו לחברה, ואין חשש ש"ישוב לסורו", לא מתקיים הרציונל להטלת אות קלון עליו.

יהיה בזה משום טעם לפגם לשלול ממנו את חופש העיסוק ואת יכולתו לתרום לרבים, ולעשות כן בתחום מומחיותו במושב הפותח את כנס לשכת עורכי-הדין באילת.

עו"ד רון גזית הוא מ"מ ראש לשכת עורכי-הדין ויו"ר הוועדה למשפט חוקתי וזכויות אדם של הלשכה