"אני מתגעגעת לימים הראשונים של גשר"

לנה קריינדלין - מנכ"לית תיאטרון גשר בשנתיים האחרונות, מדברת בראיון לקראת פתיחת העונה החדשה על המאבק הכלכלי הסיזיפי לקיומו השוטף של התיאטרון, על הכוכבים החדשים שגויסו לשורותיו, ועל הממשלה הכופה על תיאטראות בארץ להפוך לפסי ייצור מסחריים

דווקא על השאלה הפשוטה לכאורה, מהו ההישג המקצועי שהיא מתגאה בו במיוחד אחרי שתי שנות כהונה כמנכ"לית תיאטרון גשר, לנה קריינדלין מתקשה לענות. לא שהרזומה שלה חף מהצלחות, כמו שהיא חוששת שלנופף בהן יתפרש כסוג של התנשאות על השלטון הקודם, או אם להיות יותר ספציפיים המנכ"ל לשעבר אורי לוי.

"אני חושבת שההישג הוא שמירה על האווירה הביתית-משפחתית בתיאטרון", אומרת קריינדלין אחרי התלבטות ממושכת, "העובדה שאחרי 19 שנים בהן גשר קיים, ללא ספק פרק זמן ממושך שיכול להוביל לשחיקה של המערכת, אנשים עדיין מגיעים מדי בוקר לעבודה עם חיוך למרות הקשיים, השכר הלא גבוה, השעות הלא הגיוניות והמאבק הכלכלי הבלתי פוסק".

*מה יהיה, מבחינתך, סוף למאבק הכלכלי?

"תקציב הפעילות השנתי שלנו הוא 22 מיליון שקל. המדינה מסבסדת פחות משליש והשאר מגיע מהכנסה עצמית, תרומות והשכרת אולם הבית שלנו לאירועים חיצוניים. במצב הנתון, שני תסריטים יכולים להוביל למה שאתה מכנה 'סוף למאבק הכלכלי'. שהמדינה תסבסד חצי מהתקציב השנתי שלנו, לא פחות משליש, או שמיליונר עם חזון אמנותי העומד מעל לכל שיקול של רווח כלכלי יודיע לי שהוא תומך בנו בסכום של חצי מיליון דולר לשנה לעשור הקרוב. כמו שאתה מבין, שתי האופציות לא רלבנטיות כרגע אז אני ממשיכה להיאבק, אבל גם לקוות שאתבדה וניסים כן קורים".

כוכבים בפנים

לנה קריינדלין נולדה במוסקבה. היא בוגרת האקדמיה היוקרתית לתיאטרון בעיר עם תארים בבימוי, משחק וניהול תיאטרון. את תפקיד מנכ"לית גשר קבלה על עצמה אחרי שנים רבות שבהן הייתה יד ימינו של הבמאי והמנהל האמנותי יבגני אריה, כך שבפועל דילגה בין לילה למעמד שווה זכויות בניהול התיאטרון שהקים.

"היו לנו הרבה שיחות על המצב הזה", היא מודה. "אני ויבגני מתווכחים הרבה יותר מבעבר, למרות שמכות עוד לא הלכנו. ידענו שזה יהיה ככה, ולמזלנו ההיכרות שלנו היא כה רבת שנים שאנחנו מרשים לעצמנו לפתוח כל מחלוקת מיד ולא לשמור כלום בבטן. החזון האמנותי של התיאטרון הוא של יבגני, ותמיד יהיה, אבל במעמדי כמנכ"לית אני זו שצריכה להגיד מדי פעם: 'זה לא ריאלי'.

"וכן, זה קשה לפעמים אבל מוצאים פיתרונות כמו בכל פן אחר של ניהול מוסד כמו גשר. לא קיבלתי על עצמי את המשרה הזו כדי שיהיה לי רזומה מרשים יותר. זה לא היה 'צעד נכון לקריירה'. הרגשתי שיש צורך ביכולות המקצועיות שלי כדי לאפשר למקום שאני אוהבת המשך פעילות.

"זו עבודה קשה, סיזיפית לפעמים. אני מגיעה הביתה לרוב רק כדי לישון. פעם בשנה אני יוצאת לחופשת סקי באירופה לשבוע. שאר הזמן אני פה, כולל סופי שבוע. תמיד יש משהו".

הבן הבכור / צלם יחצ הרפר ריגן / צלם יחצ
מימין: אורי יניב ומשה איבגי ב"הבן הבכור", לאורה ריבלין ונטע שפיגלמן ב"הרפר ריגן"

השיחה עם לנה קריינדלין מתקיימת במשרדה באולם נגה ביפו, משכנו הקבוע של תיאטרון גשר בשנים האחרונות, ולכל אורך הראיון היא לא יושבת לשנייה. מציצה במסך הסלולרי הרוטט ללא הרף, במקרים דחופים עונה, מכינה לעצמה שני סנדוויצ'ים ("לא הספקתי לאכול מהבוקר ואני גוועת"), מרוקנת שני ספלים של אספרסו.

לאחרונה עלה בתיאטרון המחזה "הרפר ריגן" בבימויו של עודד קוטלר, בכיכובם של ליאורה ריבלין ודב גליקמן, המשקף את המגמה החדשה שקריינדלין כמנכ"לית חתומה עליה בשנתיים האחרונות, לצד הבמאי והמנהל האמנותי יבגני אריה: שכנוע שחקני במה מובילים להצטרף לשורות תיאטרון גשר. זה התחיל עם משה איבגי ב"הבן הבכור" (מחזה שקריינדלין עצמה ביימה), והמשיך עם חנה לסלאו ב"יאקיש ופופצ'ה" ו"טרטיף" ואורנה בנאי ב"רומן בעבודה". בעונה הבאה (ראה מסגרת) צפויים להפציע שמות נוספים.

*לא מעט לשונות בברנז'ה תוהות איך תיאטרון כמו גשר יכול להרשות לעצמו שמות גדולים כמו איבגי, לסלאו ובנאי.

"בפשטות: הם מחזירים את ההשקעה. ההצגות שבהן הם משתתפים מושכות קהל גדול לאולמות. אבל מעבר לשיקול הכלכלי הפשוט, אני מאמינה שהשילוב של שחקנים כמו איבגי, חנה ואורנה נתן המון לשחקנים הצעירים של גשר. פתאום הגיעו אנשים עם רזומה מקצועי רחב יריעה, שהם מעריצים ומכבדים אותם, וזה דחף את כולם קדימה.

"גלעד קלטר, שחקן בית שלנו, עומד ב'רומן בעבודה' על הבמה מול אורנה בנאי כשותף שווה. הוא לא נבלע בצילה, ואני חושבת שזה הוסיף המון לביטחון שלו. אני כן גאה, אפילו מאד, בדור השני של שחקנים צעירים שהבאנו אלינו לפני כמה שנים וכיום הם שמות המסוגלים להחזיק על כתפיהם הפקות שלמות כמו מיקי ליאון".

*טוענים לא מעט נגד גשר שהוא תיאטרון מנותק, אליטיסטי, אינטלקטואלי מדי ולא כשיר דיו לעמוד במאבק מול קומדיות מסחריות המציפות תיאטראות רפרטוארים אחרים.

"אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיות חלק מהמשחק הזה. לחצים יש עלינו כל הזמן, אבל תיאטרון מסחרי קליל פשוט לא מעניין אותנו. עבורי, 'רומן בעבודה' היה מסחרי וקליל ומתברר שלעומת הפקות אחרות שלא אגיד את שמן הוא עדיין נתפס כסוג של אמנות גבוהה. יש לי הרבה ביקורת על השיטה שבה מתנהל הליך קבלת הסבסוד מהממשלה.

"כופים על תיאטראות דרישות לא הגיוניות, המכריחות אותם להפוך לפסי ייצור מסחריים במקום להתעסק באמנות. תיאטרון לא אמור להיות רווחי, בגלל זה הוא צריך תמיכה ממשלתית מלכתחילה. אם זה היה תלוי רק בי, הייתי רוצה לראות את תיאטרון גשר מעלה שתי הפקות גדולות לעונה עם אנסמבל שחקנים קבוע משלנו. שיבגני יוכל לעבוד איתם כמו בחו"ל, שיטה של סדנאות יצירה, לאט ויסודי. לצערי, המציאות דוחפת אותנו לתנאים של שוק תחרותי שלא תמיד מתאימים לחזון שהיה לנו כשהקמנו את התיאטרון".

*עכשיו את נשמעת נוסטלגית.

"אתה שואל אם אני מתגעגעת לתמימות של תחילת הדרך? כן, אני מתגעגעת לימים הראשונים של גשר. אין מה לעשות. גדלנו, התפתחנו, הפכנו תיאטרון רפרטוארי ויש מחיר למהלך כזה". *

גשר: עונת 2009-2010

"עשר שניות"

במאי: יבגני אריה

30 ספטמבר 2009

המחזה "עשר שניות" מאת איגור באוארסימה, שביים יבגני אריה בהשתתפות אורי יניב ונטע שפיגלמן, מגולל את סיפורם של שני צעירים המכירים דרך צ'ט באינטרנט ומחליטים להיפגש על שפת צוק בנורבגיה ולהתאבד בקפיצה לים. שיחה המתפתחת ביניהם רגע לפני הזינוק מעניקה טעם מחודש לחייהם, אך האם זה יספיק כדי לשנות את החלטתם?

"חמישה קילו סוכר"

מאת ובבימוי גור קורן

30 באוקטובר 2009

המחזה המקורי "חמישה קילו סוכר" מספר על סב מנוח שרוחו ממשיכה לרדוף את נכדו דרך אנשים שונים שאותם הוא פוגש בדרישה לשנות נתון העומד להתפרסם בספר על מלחמת העולם השנייה. גור קורן גם משתתף בקומדיה ההזויה לצד נועה קולר, יובל ינאי, ציון אשכנזי ורונית קרמן.

"1+1"

במאי: רוני מנדלסון

1 בינואר 2010

המחזה "1 1" מאת נועה קולר וארז דריגס ובביצועם נסוב על זוגיות הזויה של בני 20 החיים בדירה שכורה.

"שש דמויות מחפשות מחבר"

במאי: יבגני אריה

6 בינואר 2010

המחזה "שש דמויות מחפשות מחבר", מאת לואיג'י פרננדו, שנכתב לפני 90 שנה, מתכתב בפועל עם שפת הריאלטי העכשווית ובמרכזה שש דמויות המתפרצות לאולם תיאטרון ודורשות להפוך את סיפור חייהן למחזה. משה איבגי חוזר פעם נוספת לבמת גשר ולצידו ישראל (סשה) דמידוב, נטשה מנור ואחרים.

"הקליינט"

במאי: רוני ניניו

מרץ 2010

המחזה המקורי "הקליינט", מאת דני ווסרמן עוסק באישה תומכת ואוהבת המגלה שבעלה - מנהל השקעות בכיר, מסתובב כבר חודש ברחובות מובטל. צחי גראד הוא הכוכב הבא בתור להצטרף לגשר ולצידו תופיע אפרת בן צור.