לילה לא שקט

מערכת יחסים אובססיבית בין אח ואחות, אם הלוקה בשיטיון, משורר ופסיכיאטר - אלה הן הדמויות המאכלסות את "לילה במאי" - מחזה שכתב א.ב. יהושע בשנת 69' וכיום זוכה לעיבוד מחודש. בראיון ל"גלובס" מסביר הבמאי אילן רונן מדוע המחזה שנכתב על רקע מלחמת ששת-הימים אקטואלי היום יותר מתמיד

"כבר לפני שלוש שנים, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, חשבתי שהגיע הזמן להעלות שוב את המחזה 'לילה במאי' ופניתי בנדון לא.ב יהושע", אומר הבמאי והמנהל האמנותי של הבימה, אילן רונן, על הגרסה החדשה למחזה הביכורים של יהושע שעלתה לפני כשבוע.

"קצת נדוש לומר את זה, אבל המחזה אכן אקטואלי כיום בדיוק כמו בשנת 69' שבה הוצג לראשונה בתיאטרון בימות", מוסיף רונן. "עשינו מעט מאד שינויי טקסט, בעיקר עדכונים של ביטויים ושפה שכיום נשמעו מעט ארכאיים, אבל כל שאר ההבדלים הם בגישה להצגת הסיטואציה.

"הסיפור עצמו זהה לחלוטין, כי למרבה הצער אנחנו עדיין עם שחי מדי יום בצל מלחמה או לפחות התחושה שמשהו גדול מאיתנו עומד להתפרץ ולשנות את חיינו בלי שתהיה לנו שליטה בזה".

מי מפחד מגילה אלמגור

לילה במאי, שרון אלכסנדר, יובל סגל, עירית טפרסון / צלם יחצ

דמויות הזויות. שרון אלכסנדר, יובל סגל ועדית טפרסון ב"לילה במאי"

"לילה במאי", מחזה דחוס וטעון הסוחט מפגני משחק וירטואוזים של כל שבעת השחקנים המשתתפים בו (עדית טפרסון, יובל סגל, דב רייזר, שרון אלכסנדר, דבורה קידר, נלי תגר וטטיאנה קנליס אולייר), מתרחש כולו במהלך לילה אחד והבוקר שאחריו במאי 67', ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת-הימים, בדירה ירושלמית סמוך לגבול הירדני שחצה אז את העיר.

במרכזו אח ואחות, תרצה השברירית ואבינועם הקפריזי (טפרסון וסגל), המנהלים מערכת יחסים אובססיבית הנעה לעיתים על גבול גילוי העריות. סביבם נאספת גלריית דמויות הזויות לא פחות. אסף, בעלה הפסיכיאטר של תרצה (רייזר), בעלה הראשון עמיקם, משורר החוזר לארץ אחרי היעדרות ממושכת (אלכסנדר), אמה הקשישה הסובלת משלבים ראשונים של שיטיון (קידר), נועה, נערה בת 17 החולמת להיות זמרת (תגר) ונעמי (אולייר), בעלת גלריה מזדקנת המאוהבת באבינועם ומסתירה ממנו את צו הגיוס למילואים שנשלח אליו.

ההתנגשות של כולם בחלל אחד, כאשר מכשיר הרדיו הישן משגר לאורך כל המחזה עדכונים מהתחממות החזית, תשחרר הרבה שדים מהבקבוק המשפחתי ההופך לסיר לחץ לאומי.

"זה מחזה על משפחה אבל אי אפשר להפריד בינו ובין הרקע ההיסטורי, במקרה זה מלחמת ששת-הימים", טוענת עדית טפרסון. "כאשר אילן רונן נתן לי בפעם הראשונה את הטקסט, חשבתי שכבר הרבה שנים לא קראתי מחזה עברי מקורי הכתוב ברמה גבוהה כל-כך.

"אני מאמינה שקהל יתחבר מיד למחזה הזה. ולא, אני לא נלחצת מהמחשבה שגילה אלמגור, שגילמה את תרצה בגרסה המקורית, תגיע מן הסתם לצפות בי בקרוב".

צבריות שסטתה מהמסלול

כראוי למחזה ארוך (שעתיים וחצי כולל הפסקה) וסוחט רגשית, צוות השחקנים נראה על סף קריסה רגע לפני היציאה לדרך. נלי תגר, צעירת הקאסט המגלמת את נועה, ממשיכה במקביל להופיע במחזה "אוגוסט מחוז אוסייג'" ומצטלמת לסדרה "עצפור", ומיתרי קולה קרסו בימים האחרונים לחזרות. כדי לשרוד את ביצוע השיר במחזה היא ממעטת בדיבור ונוטלת מנות נדיבות של קורטיזון.

רק דבורה קידר הבלתי נלאית, ממרום 85 שנותיה, דוהרת במלוא המרץ מסצנה לסצנה ומקפידה להתנצל בכל פעם שהיא מחמיצה עיתוי משפט או קיו תאורה. קידר, אגב, מעניקה ב"לילה במאי" הופעה גונבת הצגה והופכת את דמות אם המשפחה, הספק סנילית ספק מבינה הכול יותר טוב מכולם, לפנינה. כך גם יובל סגל, הנוגס בתאווה לראשונה מזה כמה שנים בתפקיד הדרמטי-עסיסי של אבינועם המתוסבך.

"האם אבינועם לוקה בנפשו"? תוהה רונן, "אני לא מנסה לתת תשובה ברורה. בעיני, הוא התגלמות מזוקקת של הצבריות הישראלית. מקסים, כריזמטי וכובש מצד אחד ואנוכי, אגרסיבי ואפילו מתעלל מצד שני.

"להגיד שזו מחלת נפש? פיצול אישיות? אותה שאלה אפשר להפנות לשורה ארוכה של דמויות ציבוריות, כל אחת מהן ייצגה בשעתו את הצבריות הישראלית ובשלב מסוים סטתה מהמסלול והשאירה הרבה סימני שאלה. האם דודו טופז היה חולה נפש? דן בן אמוץ? איציק מרדכי? גם השמחה שבה הוא לובש מדים ורץ למילואים בסיום המחזה היא הכי צברית טיפוסית בעיניי".

נמנע מפאתוס

"לילה במאי", שהיה ניסיונו הראשון של א.ב יהושע לכתוב מחזה, עלה כאמור לראשונה בשנת 69' בבימויו של יוסי עזריאלי ובכיכובם של גילה אלמגור כתרצה ואמיר אוריין כאבינועם.

גרסאות נוספות הועלו בתחילת שנות ה-80' בתיאטרון חיפה, ובסוף אותו עשור בתיאטרון החאן הירושלמי. הבמאי אילן רונן זוכר היטב את המקור, ובעיקר ממה ניסה להימנע.

"המחזה בוים אז בפאתוס גדול, שהיה מקובל לתיאטרון של אותה תקופה, אבל אני ניסיתי להפחית את מינון הרגש לטובת תחושה של שקט לפני הסערה. לא רציתי שחקנים שיצעקו כל הזמן על הבמה. הרדיו, למשל, הופך בגרסה החדשה לדמות לכל דבר במחזה. הדיווחים שהוא משמיע משפיעים על התנהלות העלילה לא פחות מהדיאלוגים בין הדמויות". *