רוקדים כל הדרך לחו"ל

"חשיפה בינלאומית" הוא אחד הנדבכים החשובים בהפיכתה של ישראל ליצואנית מחול בעשור האחרון ועוד קודם לכן, ולהצלחה הניכרת של להקות המחול העכשווי הישראליות בפריצה לחו"ל. האירוע מתקיים זו השנה ה-15, בין התאריכים 13-9 בדצמבר. באולמות מרכז סוזן דלל, בהיכל אמנויות הבמה הרצליה, בתיאטרון קליפה ובסטודיו הבלט הישראלי.

יאיר ורדי, מנכ"ל מרכז סוזן דלל, שהיה בין יוזמי האירוע מראשית דרכו אומר: "אנו חשים כי משנה לשנה גדל מעגל הגופים המתעניינים במחול וביצירה העצמאית הישראלית, עובדה שאינה מובנת מאליה ומחזקת את ההכרה בישראל כמעצמת מחול מקורית, עכשווית ומתחדשת".

בין המופעים המשתתפים בחשיפה תעלה "רוסטר", יצירתו של הכוריאוגרף האמריקני-ישראלי ברק מרשל, בהפקה משותפת של מרכז סוזן דלל והאופרה הישראלית. להקת בת שבע תציג את "הורה", יצירתו האחרונה של אוהד נהרין, המנהל האמנותי של הלהקה, כוריאוגרף בעל שם עולמי ועתיר פרסים בינלאומיים. הרקדנית-כוראוגרפית הוותיקה רינה שיינפלד תעלה את המופע האחרון שלה "מה לך מלאך", הבלט הישראלי בתוכנית קלאסית ולהקת מחול תל-אביב תעלה את הבכורה האחרונה של יערה דולב "בלוסום".

מתוך היצירה "אינפרה-אדום"

להקת ורטיגו תציג את "מאנא" - יצירתה החדשה והמבריקה של המנהלת האמנותית, מייסדת הלהקה, הכוריאוגרפית נעה ורטהיים. יצירה אנרגטית ומרתקת, המבוססת על התעמקות רוחנית ויכולת וירטואוזית ליצור דרמה בתנועה ויחסים על הבמה.

על רקע תפאורה מינימליסטית, בעלת נוכחות משמעותית, מגיעים הרקדנים לשיאים של ריחוף ושכלול התנועה, הנראית כמו נטענת באנרגיות מכוח פנימי, ככל שהיא צוברת עומק, תאוצה וחן.

המוזיקה המקורית שהלחין רן בגנו, שעימו משתפת הלהקה פעולה ביצירות רבות, מעניקה עומק נוסף ומשרה על ההתרחשות הבימתית אווירה של חלום או פנטזיה. התלבושות בעיצובה של רקפת לוי מרהיבות במורכבותן ומשחקות תפקיד חשוב ביצירת תמונת העולם הנפרשת על הבמה.

באך ואנימל קולקטיב

ורטהיים שולחת את הקהל להעלות אסוציאציות מסרטי מחול קונג-פו כמו נמר דרקון ודומיהם, מנזירי המזרח הרחוק ועד לתלמידי הקבלה המוארים. בדואטים, בסולו ובמחול קבוצתי, היא מציגה רצף של התרחשויות ויחסים אנושיים המותחים את הגבולות בין הרקדנים ושומרים על מתח ועניין לאורך כל המופע.

להקת המחול הקיבוצית תעלה בכורה חדשה מאת רמי באר - "אינפראדום". יצירה המורכבת מרצף תמונות ותנועה המעוררים שאלות ודילמות בנוגע למציאות היום-יומית, החברה המשתנה והשיח הקיומי. המופע הוזמן מראש על-ידי פסטיבל המחול וולפסבורג
(Wolfsburg).

באר מעורב כתמיד גם בפרטי פס-הקול, עיצוב הבמה והתלבושות, אשר לוקחים חלק ביצירה לא פחות מהרקדנים המבצעים. אם בעבר שולבו ברקע שירי משוררים או קטעי טקסט ממקורות שונים, הפעם הוא משלב בפסקול המופע, לצד יצירות של באך, NINE INCH NAILS ואנימל קולקטיב, גם קטעים מתוך טקסט אישי שכתב, המבוסס על חוויותיו מתקופת שירותו הצבאי כלוחם בסיירת מטכ"ל.

"חיילים, צבעים, ותמונות הבאות לידי ביטוי בשילוב הדוק של תמונה, צליל, תנועה, תפאורה ותאורה בגווני האדום. כמו צילום העושה שימוש בספקטרום האור האינפרא אדום, התוצאות לעיתים מפתיעות ומגלות צד של העולם אשר אינו נראה לעין האנושית", הוא מתאר.

עוד יציגו במסגרת "חשיפה בינלאומית" יסמין גודר, איריס ארז, תמר בורר, להקתם של ענבל פינטו ואבשלום פולק, יוסי ברג, רונית זיו, ניב שינפלד ואורן לאור במופע החדש "פה גדול", עידן כהן, נעה דר, סאלי אן-פרידלנד, גילת אמוץ, רונן יצחקי, אילנית תדמור, קבוצת מריה קונג, מיכל הרמן, דנה רוטנברג, נמרוד פריד וארקדי זיידס. רבים מהמופעים הם כאלה שעלו בבכורה רק בשבועות אחרונים, במסגרת הרמת מסך.

כמו סקאוטים של קבוצות כדורגל

האורחים המגיעים לצפות במופעים הם המקבילה העולמית לסקאוטים של קבוצות כדורגל. בעקבות קשרים וחשיפות מסוג זה הוזמנה להקתו של עמנואל גת לעבוד כלהקת הבית בדרום צרפת, ענבל פינטו ואבשלום פולק הוזמנו לעבוד וליצור בשווייץ ובנורבגיה ועוד.

השנה יגיעו לכאן בין היתר מנהל פסטיבל מונפלייה, מנהלת הפסטיבל הבינלאומי בבלגרד, מנהל פסטיבל החורף של בודפשט, ועוד מנהלי להקות וסוכנים מאירופה ומארה"ב.

אירועי "חשיפה בינלאומית" נערכים מדי שנה ביוזמת ובהפקת מרכז סוזן דלל ובשיתוף המחלקה לקשרי תרבות ומדע של משרד החוץ (קשתו"ם), המחלקה למחול במשרד התרבות ובתמיכת תשלובת ישראכרט וחברת כלל ביטוח. *

ביקורת הרמת מסך: שלי קלינג

מסך 5:

קבוצת מחול נעה דר מארחת את מאיה ברינר ועירד מצליח. 29.11.2009.
מרכז סוזן דלל

יצירה נוספת שבלטה מאוד היא "אדומות" לכוריאוגרפיה של היוצרת הצעירה מאיה ברינר, עבודה מצוינת, שכמו יצירתם של שינפלד ולאור, וכמו יצירתה של דר, עוסקת במקומו של היחיד בתוך מסגרת. שלוש רקדניות לבושות כפועלות נעות על הבמה בתנועה מונוטונית, לצלילים מטרידים של רעש מכונות.

בהמשך היצירה הרעש, כמו התנועה, מתפתח למוזיקה משובחת שכתב יובל מסנר. בתוך המונוטוניות והעולם האפור נוצרים רגעים של מרד קטן, חסר אונים, החוזר תמיד אל אותה תנועה אחידה. המרד הזה מתבטא ברגעים של שותפות גורל בין הפועלות, וגם ברגעים שבהן הן פורקות את תסכולן באלימות אצורה אחת כלפי השנייה. זו עבודה מדויקת, חכמה ומרגשת.

שפה עמוסת פרטים. "אנו" של נעה דר

"אנו" של נעה דר מטפלת באותו הרעיון באופן אחר לחלוטין. השפה התנועתית של דר עמוסת פרטים, מחוברת לקרקע, כבדה ומפותלת. הרקדנים נעים בעולם קדום, גם כאן יש שניים שהם הרוב, ולעומתם ניצבת אחת - קוראלי לאדאם המקסימה. דר יוצרת רגעים תיאטרליים גדושים, והעבודה מעידה יותר מכל על מיומנות כוריאוגרפית ושפה מגובשת ואישית.

"Unter den Linden" לכוריאוגרפיה של עירד מצליח, היא סיפור שונה לחלוטין. זו עבודה ססגונית, המתקשרת באופן ישיר עם הקהל, מעין קברט העוסק כמדומני במקומו של מספר הסיפור, הכוריאוגרף, אל מול הדמויות המשתתפות במחזה שלו.

יותר מכל בלט כאן השימוש שעשה מצליח ברקדנים שלו - נעה שילה, רקדנית מסקרנת שהופיעה גם ביצירתה של דר, ואופיר נג'רי, שמביא אל הופעתו דיוק והומור. השפה התנועתית אינה מיוחדת, ונראית כאוסף תנועות מתוך טכניקות מחול שונות. אך היוצר מצליח ליצור עבודה קומוניקטיבית, משעשעת ומעניינת, מבלי להתחנף יותר מדי לקהל. *

מסך 6:

ניב שיינפלד ואורן לאור מארחים את נעה שדור. 30.11.2009. מרכז סוזן דלל

חמש היצירות שצפיתי בהן עד כה מתוך פסטיבל "הרמת מסך" מעידות על בגרות ועל חקירה מעמיקה, חיפוש אמירה מקורית וביצוע מצוין. מתוכן יש טובות יותר וטובות פחות, אך הקונספט שבו יוצרים ותיקים מעלים בערב אחד עבודה לצד יוצרים צעירים, מזמן לצופה חוויה אמנותית מגוונת ומעוררת מחשבה.

יחד עם זאת אציין את עבודתם של ניב שיינפלד ואורן לאור, שנוצרה בשיתוף הרקדנית קרן לוי, שממוקמת גבוה מעל כולן, ומעל יצירות רבות אחרות שהועלו כאן לאחרונה.

"פה גדול" היא אחת העבודות החזקות והמרגשות שצפיתי בהן אי פעם. קרן לוי חיה למעלה מעשור באירופה, שם היא יוצרת ומלמדת, ובהופעתה הנפלאה היא מגישה שלל ניגודים, אסוציאציות, שימוש בגוף ופירוקו.

נראה שכל איבר בגופה, ממש עד לקצה הציפורן, משמש תפקיד בהגשת הטקסט הכוריאוגרפי, שגם הוא היה פשוט מצוין. שינפלד ולאור מלווים את לוי כצמד, מעין לורל והרדי משעשעים, "בוחנים מזוית אישית את ההתנגשות שבין הזהות האינדיבידואלית לקולקטיבית" (מהתוכניה).

הנושא הזה, שנבדק לא פעם ביצירות מחול ישראליות, מקבל כאן טיפול אישי, אינטליגנטי, שופע הומור ועצב, נטול קלישאות, מתוחכם ומעולה. מתוך מצעד מונוטוני נוצר ריקוד שכולו נובע מתוך הגוף, ואותו אינדיבידואל פורץ החוצה במלוא הכוח.

היוצרים מאפשרים באומץ לחזרה להתהוות ולהיות, ללא חשש לשעמם, כמו נותנים לגוף ולרעיון להוביל אותם. הטיפול בנושא נעשה מתוך שימוש באמצעים כוריאוגרפיים ובימתיים, בפשטות שיוצרת מצב מורכב, והפשטות הזו תופסת את הצופה חזק חזק בקרביים. חובה לראות.

מעוררת השתאות. "פה גדול" של קרן לוי בשיתוף ניב שיינפלד ואורן לאור

"אל תוך הלילה", יצירתה של נעה שדור שהועלתה ראשונה בערב, היא "מחווה לסרטיו של הבמאי ראס מאייר ולעיתוני פשע מהמאה שעברה". חלקה הראשון של היצירה מעורר סקרנות, הרקדנים המעניינים אלכס שמורק ואנדראס מרק נעים בתנועות מינימליסטיות מאופקות, שעוצרות בתוכן מתח ואלימות שלמרבה השמחה אינם מתפרקים ממש אלא נותרים שטוחים לאורך היצירה, כאמירה נוספת של הכוריאוגרפית על הנושא שבו היא מטפלת.

דווקא בשל כך, כשמגיע הרגע בעבודה שבו הדמויות יוצאות מגבולותיהן העבודה נחלשת, וכמו בעבודות נוספות של שדור שצפיתי בהן, גם כאן היה חסר איזשהו רגע אישי, שייקח את היצירה למקום פחות קונספטואלי, מעניין ככל שיהיה. *