נדחתה תביעת הדיבה של קציני המשטרה נגד השופט ורדי זיילר

350 אלף שקל, לא פחות, תבעו קציני המשטרה לשעבר יורם לוי ורובי גלבוע מהשופט בדימוס ורדי זיילר. זיילר עמד בראש ועדת בדיקה ממשלתית, שחקרה במשך שנה את פרשת האחים פריניאן ורצח השוטר לשעבר צחי בן-אור. בסופו של דבר פירסמה הוועדה דו"ח שגרם לפרישתו של משה קראדי מתפקיד המפכ"ל עוד באותו יום. על לוי וגלבוע הצביעה הוועדה כאשמים בקשרים לא הולמים עם גורמי פשע, בעודם לובשים מדים. בסופו של דבר הם הודחו מהשירות.

זה לא היה סוף פסוק, לא מבחינתם ולא מבחינתו של זיילר. ביום פרסומו של הדו"ח, לפני קרוב ל-3 שנים, הוא קיים מסיבת עיתונאים ששודרה בשידור חי, ובה השמיע התבטאויות קשות בעניינם של לוי וגלבוע. במקביל הוא גם העניק לעיתונים ראיונות נרחבים.

בעקבות הדברים שאמר זיילר במסיבת העיתונאים ובראיונות הגישו נגדו לוי וגלבוע תביעת לשון הרע, באמצעות עו"ד בעז בן-צור, בטענה כי הגם שהדו"ח עצמו נהנה מחסינות - דבריו של זיילר מחוץ למסגרת הדו"ח אינם נהנים מהגנה כזו.

מה בדיוק אמר שם זיילר? "לפי מה שראיתי - הפכנו לסיציליה", הוא הכריז, "מאפיה היא ארגון פשע המצליח לחדור אל תוך רבדי השלטון. אם יורם לוי יושב בתוך יחידה מרכזית במשטרה ולוקח תיק שיש בו אוצרות החוצה והתיק מתפורר, החשד הוא שיושב נציג של הפושעים בתוך המשטרה. אם החשד הוא אמיתי, ואם זו נחלת חלקים נרחבים במשטרת ישראל - זה משטר רשע, משטר מאפיונרי".

ועוד אמר: "באחת הטיוטות שלא פורסמו דימיתי את המצב למערכת מחשבים ענקית ששני וירוסים נכנסים לתוכה ומחסלים אותה. הבעיה היא שנכנסו וירוסים פוגעניים למערכת, ואיש במשטרה לא פעל. לא היה שום אנטי-וירוס. לא היתה מערכת חיסונית".

דווח הוגן ונכון

מדינת ישראל התייצבה בנעליו של זיילר, והסכימה לקבל על עצמה את תפקיד הנתבעת, מאחר שלטענתה קמה לזיילר חסינות מכוח פקודת הנזיקין, היות מבחינתה גם במסיבת העיתונאים והראיונות שבאו אחריה פעל זיילר כיו"ר הוועדה. בהמשך ביקשה המדינה לסלק על הסף את התביעה, מאחר שדבריו של זיילר היוו "דיווח נכון והוגן" על הדברים הכלולים בדו"ח עצמו - שעליו, כאמור, חלה חסינות.

לפני כ-3 חודשים החליט השופט יחזקאל קינר מבית משפט השלום בראשון-לציון לדחות ברובה את בקשתה של המדינה, ומבין ההתבטאויות של זיילר, הוא הותיר 4 קטעים שלדבריו אינם מהווים דיווח נכון והוגן, ולפיכך לא יימחקו מכתב התביעה. עורכות הדין שירלי אנגלרד וכרמית בן-אליעזר מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי) עירערו על החלטה זו, ולפני ימים אחדים פירסם השופט אברהם יעקב מבית המשפט המחוזי מרכז את החלטתו בעניין.

השופט יעקב קיבל במלואו את ערעורה של המדינה, וקבע כי כל 4 הקטעים שבמחלוקת מהווים דיווח נכון והוגן מפיו של זיילר על תוכנו של הדו"ח. בעקבות זאת סולקה כליל תביעת לשון הרע של לוי וגלבוע נגד המדינה.

זיילר, למשל, נשאל במסיבת העיתונאים אם הוועדה בראשותו מצאה כי המשטרה מושחתת. "קטונתי מלתת הגדרות לבני אדם", ענה זיילר, "לא השתמשנו במילה 'מאפיה'. אבל המאפיה מכניסה אנשים לצמתים מתוך המשטרה ואחר-כך הם עושי דבריה. אם החשדות נגד יורם לוי נכונים - וזה תמיד נשאר באם - והוא נכנס לצומת כפי שנכנס, זו תחילתה של משטרה מושחתת מאוד, שמקעקעת משטרות ומשטרים".

התובעים טענו כי הדברים הללו מציגים את הקורא הסביר כמי שמונה למפקד ימ"ר דרום על ידי המאפיה, והוא היה עושה דברה. בית משפט השלום הסכים שאכן לא מדובר בדיווח נכון והוגן על תוכנו של דו"ח הוועדה. ואולם בית המשפט המחוזי מצא דמיון בין דברים אלה לפסקה שהופיע בדו"ח: "משמעות החשדות הללו, אם יש בהם ממש, היא חלחול של בכירים בעולם העברייני ללב העשייה המשטרתית. אין צורך בהכברת מילים כדי לומר כמה קשים דברים אלה ומה קורה למשטרים ומשטרות שהפשע חדר לצמתים מרכזיים שלהם".

"דיווח נכון והוגן", הסביר השופט יעקב, "איננו בחזרה מדויקת על מילות הפרסום, אלא במתן תמונה כללית התואמת את רוחו של דו"ח הוועדה".

דימויים ציוריים

אשר לדימוי הווירוסים, בית משפט השלום קבע כי הקורא הסביר מייחס אותו ללוי וגלבוע עצמם, כלומר שהם כביכול שני הווירוסים שחדרו לשורות המשטרה, כפי שווירוסים חודרים למערכת מחשבים ומשבשים את פעולתה.

"הדימוי שנקט יו"ר הוועדה הוא אכן ציורי ואיננו מופיע בדו"ח", פסק בית המשפט המחוזי, "אולם משמעותו היא לתאר מערכת גדולה המתקשה להתמודד עם חדירתם של גורמים שליליים הפועלים להריסתה מבפנים. עניין זה, השיתוק שאחז במנגנוני המשטרה, אכן עלה בדו"ח. אינני מייחס חשיבות לדימוי כזה או אחר שנקט יו"ר הוועדה. יש לראות את משמעות הדברים ואת היות הפרסום משקף בצורה נכונה והוגנת את מה שעולה מן הדו"ח".

דבריו של השופט יעקב הם חדשות טובות לא רק לשופט זיילר, ולא רק למדינת ישראל שהתייצבה להגן עליו, אלא גם לחופש העיתונות בכללותו. נכונותו של בית המשפט המחוזי להינתק משפתו הציורית של זיילר - שמא הוא והשופט בדימוס מישאל חשין יתיישבו ויכתבו יחדיו ספרי הרפתקאות? - ולחפש את המשמעות הכוללת העולה מהדברים, ואז להשוותה לדברים שנאמרו במסגרת הזוכה לחסינות שיפוטית מפני תביעת לשון הרע, מרחיבה את חופש העיתונות בדיווח על הליכים משפטיים, למשל.

כך, ניתן יהיה לפרסם פראפראזות, מפי דוברים המעורבים בהליך השיפוטי או מפי העיתונאים עצמם, על דברים חמורים וקשים - ובלבד שאותם דברים חמורים וקשים נאמרו במסגרת הליך שיפוטי, הזוכה כשלעצמו לחסינות.