זרע הפורענות

מדינת ישראל, בניגוד למדינות מערביות אחרות, כמו ארצות-הברית למשל, מסרבת לאפשר לילדים שנולדו מתרומת זרע את הזכאות למידע אודות זהות התורמים. לא רק זהות אבותיהם הביולוגיים נסתרת מעיניהם, אלא גם המידע לגבי אחרים שנולדו מתרומה של אותו אדם, מה שעלול להביא להיכרות ולגילוי עריות לא מודע, וכתוצאה מכך עלולים להיוולד ילדים בעלי מומים. צירופי מקרים אלה אינם כה נדירים. העלייה המתמדת במספר הנשים הרוכשות תרומת זרע על מנת ללדת, חלה בעיקר באזור תל-אביב.

"ילדי בנק הזרע", סרטה התיעודי של אורנה רביב-רייז, שישודר הערב (א') בערוץ 2, מספר את סיפורם של ילדים שנולדו מתרומת זרע של תורם אלמוני וגדלו ללא זהות.

"אני רוצה לספר לך אנקדוטה", אומרת רביב-רייז בפתח הראיון ל"גלובס". "קיבלנו טלפון אתמול לחברת ההפקה מגבר שהוא כבר סב לנכדים. הוא אמר שראה את הפרומונים לסרט, וסיפר שהוא תרם זרע מגיל 15 ועד גיל 22 בקליניקה של גינקולוג בחיפה. הוא התייסר נורא במשך השנים עם המחשבה שיש לו ילדים שמסתובבים בארץ והוא לא יודע, ושזה מדיר שינה מעיניו. הגינקולוג אמר לו שהוא יודע על 50 ילדים שבטוח יש לו, והוא ביקש שנעזור לו למצוא אותם".

"בעתיד יכולים להיות ילדים עם מומים"

ישראל, למרבה הצער, לא לבד גם בקרב מדינות מערביות מתפתחות. "התוודעתי לסיפור מדהים באנגליה", משחזרת רביב-רייז, "ילד שנולד מתרומת זרע שהחליט לגלות מי האבא שלו. באותה עיירה באנגליה יש 127 אחים ואחיות. בסופו של דבר האבא הזדהה. הוא אמר שתרם במשך כל שנות לימודיו. הסיפור הזה נראה לי מטורף והתחלתי לחקור פה בתל-אביב. בעתיד יכולים להיות ילדים עם מומים. חקרתי לבד תקופה, וגיליתי שהתופעה הרבה יותר גדולה ממה שמדמיינים. ואף אחד לא מדבר, אף אחד לא נותן את הדעת על הילדים האלה. הם כאילו לא קיימים לפי החוק. מה הם, מוצר?"

למה לא מגבילים כל תורם לשתי תרומות מקסימום? למה אין פיקוח?

"זה עניין מאוד רווחי עבור בתי החולים, ויש גם מספיק מרפאות פרטיות. הכול עניין של אינטרסים. יש ביקוש נורא גדול, ואם כל תורם יתרום פעמיים, לא יהיו להם מספיק תרומות. הסרט בא לזעוק את זעקתם של הילדים ולמחות על חוסר הסדר ועל הבלגן הנוראי שיש בתחום בארץ.

"החשיפה בסרט הייתה מאוד קשה. זאת התפשטות. אבל הרצון של הילדים לזעוק את זעקתם, הביא אותם להשתתף בסרט. לא היה קל לאף אחד מהם. פגשנו ילדים ששאלת הזהות מערערת להם את החיים. ילד שלא מודע לחצי מהגנטיקה שלו. זה חלל עצום לכל החיים".

מה אמרו לך במשרד הבריאות?

"אף אחד במשרד הבריאות לא הסכים להתראיין. הם לא רוצים להתמודד עם זה. לא רוצים פתרון. החשיבה שלהם היא לא הומאנית".

אותו תעריף לכולם

רביב מספקת כמה פתרונות שניתן כבר ליישם כדי להפוך את העיסוק בתחום להומאני יותר. "אפשר לעשות הרבה מאוד דברים פשוטים בדרך. אפשר לתת לכל תורם קוד, כמו בארצות-הברית. אם היה קוד, ילד, למשל, היה מגיע לגיל 16, פוגש נערה שגם נולדה מתרומת זרע, ואז הם פשוט צריכים להשוות קוד. אלה דברים פשוטים. בארצות-הברית מספרים לך על התורם מה הוא אוהב לאכול, אם הוא מעשן, אם הוא אוהב אלכוהול. הרבה יותר פרטים, שיכולים למלא את התמונה שיש לילד. זו חשיבה שלא קיימת בארץ בכלל".

יש תעריפים שונים לתורמים שונים?

"זה אותו תעריף, למרות שהתורמים המבוקשים הם גברים גבוהים, בהירי עור, אם אפשר בלונדינים עם עיניים כחולות. מבנה ספורטיבי. מומלץ שהתורם לא יעבור את גיל 24".

ליאור, אחת הילדות בסרט, שכרה בין השאר חוקר פרטי והיא נחושה למצוא את האבא הביולוגי שלה ולדפוק לו בדלת. זה יכול להיות לא נעים לשני הצדדים. היא מודעת לכך?

"ליאור לא באה לדרוש ממנו כלום. היא פשוט רוצה לדעת. היא מוכנה לאכזבה. היא רק רוצה לראות. להדביק פנים, את חתיכת הפאזל החסרה. היא לא מצפה לאבא".

אם אני מתכוון לתרום זרע, אני יכול להתנות את התרומה בכך שימסרו את הפרטים שלי לילדים?

"בארץ לא. הסוגיה הזו פועלת לשני הכיוונים. הציפו אותנו לסביות, הן לא רוצות שום גבר בחיים שלהן. זה מאיים עליהן. הן חושבות על עצמן ולא על הילדים. אין את האפשרות כמו בארצות-הברית שנותנים את שתי האופציות - למסור פרטים בגיל 18, או לא למסור בכלל. בארץ יש את האמצעים לעשות את זה, אבל לצערי המדינה מחליטה לחלוטין שלא להתחשב ברצונות של הילד".