הכלכלה הקיינסיאנית של הזרם המרכזי 0ניצבת בפני תרועת ההידד האחרונה שלה. התמריצים התקציביים העולמיים, שאותם הוביל בשנה שעברה ממשל אובמה, כבר יצאו מהאופנה. כעת מגנה אותם אותה קבוצת מדינות 20G, שאימצה אותם בשנה שעברה.
כעת, על רקע התרחבות משבר החובות הריבוניים, אנו חייבים לנטוש את החשיבה לטווח הקצר לטובת ההשקעות ארוכות-הטווח שנחוצות להבראה בת קיימא.
הנחות מפוקפקות
התמריצים הקיינסיאניים התבססו על ארבע הנחות מפוקפקות: שהם נחוצים כדי למנוע שפל כלכלי עולמי; שתמריץ פיסקלי קצר-טווח יצית מחדש את הכלכלות; שפרויקטים שונים יכולים לשלב אג'נדות מחזוריות קצרות-טווח ואג'נדות מבניות ארוכות-טווח; ושהעלייה המהירה בחוב הציבורי לא תהיה מקור לדאגה.
העובדה שהרעיונות הללו התקבלו על דעת כה רבים העידה על האטרקטיביות הפוליטית הקבועה של קיצוצי מס והגדלת הוצאה. למעשה, ההתייחסות הנרחבת בשנה שעברה לשפל הכלכלי הגדול היתה פזיזה מאוד. קובעי המדיניות היו בפאניקה.
מדיניות נכונה של הבנקים המרכזיים יכלה למנוע שפל והיא אכן מונעת אותו. חבילות התמריצים, שהוכנו בחיפזון, היו מחווה לקיינסיאניות התמימה. ארה"ב, בריטניה, אירלנד, ספרד, יוון ואחרות לוו יתר על המידה במשך עשור. לכן, ירידה בצריכה אחרי 2007 לא היתה אנומליה שיש להילחם בה, אלא תיקון שיש להשלים איתו.
הוצאה קונטרה-מחזורית מסוימת חיונית מנימוקים חברתיים, אך אמצעים כמו קיצוצי מס זמניים למשקי בית או למכוניות חדשות תמורת גרוטאות, היו בזבוזים מצערים של זמן וכסף מעטים. הם שיקפו תקווה שגשר פיסקלי זמני יחזיר אותנו לצריכה ולצמיחה בהובלת שוק הדיור - רעיון מפוקפק, מאחר שהשגרה הישנה לא היתה בת קיימא מבחינה פיננסית.
אנחנו לא סין
הדיבורים על "הבראה ירוקה" נדחקו במהירות לפינה בשל התעקשות הפוליטיקאים על פרויקטים "מוכנים לביצוע".
המעבר למערכות אנרגיה בנות קיימא הוא חיוני, אך ארוך-טווח. הוא לא יכול להיות תוכנית קצרת-טווח ליצירת משרות. אולי בסין יש פרויקטים בהיקף גדול, לא בארה"ב.
הנשיא אובמה ירש עם תחילת כהונתו, בינואר 2009, את הגירעון התקציבי הגדול ביותר בימי שלום בתולדות ארה"ב. באמצעות הגדלתו עוד יותר, הוא הפך אותו לשלו ולא של קודמו.
אובמה ויועציו התעלמו מאחת מתובנות המפתח של המקרו-כלכלה המודרנית: התוצאה של מדיניות פיסקלית תלויה לא רק במסים ובהוצאות השוטפות, אלא גם במסלולים הצפויים שלהם בעתיד. ארה"ב לא היתה במצב אמין להעלות "זמנית" גירעון אדיר בלאו הכי, מפני שהתוכנית לקיצוץ תקציבי בעתיד עודנה מאוד לא ברורה.
באמריקה אין שום קונצנזוס לגבי הדרך חזרה לאיזון תקציבי, מאחר שהיא לכודה בין ממשל פדרלי, שמספק השקעות ציבוריות ושירותים מעטים מדי, לבין ציבור שמתנגד כמעט בטירוף להעלאות מס. אי אפשר לבנות תוכנית אמינה למדיניות פיסקלית כשמתחילים בכיוון הלא נכון, עם גירעונות.
כעת אנחנו ניצבים בפני כלכלה עולמית עם ביקוש מצרפי חלש בארה"ב ובאירופה, גירעונות תקציביים תופחים, הפחתות דירוג חובות ריבוניים וצרכנים שלא מוכנים ללוות. הממשלות נאבקות על אמינות השווקים באמצעות קיצוצי הוצאה דרקוניים. גם זה חלק מהגישה המוטעית.
להסביר לציבור
צריך להימנע מצעדי צנע פשטניים בעקבות התמריצים הפשטניים של השנה שעברה. הנה כמה הצעות להנחיות:
ראשית, הממשלות צריכות לעבוד במסגרת תקציבית לטווח הבינוני של 5 שנים, ובאסטרטגיה של 10 שנים לשינויים כלכליים. קיצוצים צריכים להתחיל כעת, כדי להשיג שיעורי חוב-תמ"ג סבירים לפני 2015.
שנית, הממשלות צריכות להסביר, והציבור צריך ללמוד, שמדיניות כלכלית אינה יכולה ליצור משרות באיכות גבוהה בטווח הקצר. משרות טובות נובעות מחינוך טוב, טכנולוגיות חדשניות, תשתית אמינה והשקעות נאותות של הון פרטי, ולכן הן תוצאה של שנים של השקעות ציבוריות ופרטיות בנות קיימא. ממשלות צריכות לקדם בצורה פעילה חינוך גבוה.
שלישית, ממשלות צריכות כמובן גם להבטיח רשתות ביטחון חברתיות: תמיכה בהכנסה לעניים, גישה אוניברסלית לבריאות וחינוך, שדרוג תוכניות הכשרה וקידום של השכלה גבוהה.
רביעית, הממשלות צריכות להטות את הכלכלות שלהן לכיוון שינויים מבניים ארוכי-טווח. מדינות עם גירעונות חיצוניים, כמו ארה"ב ובריטניה, יצטרכו לקדם את הייצוא שלהן בשנים הבאות, וכל המדינות יצטרכו לקדם אנרגיה נקייה ותשתיות תחבורה חדשות.
חמישית, הממשלות והציבור צריכים לעמוד על כך שהעשירים ישלמו יותר מיסי הכנסה והון - הרבה יותר. חלוקת ההון המעוותת של 25 השנים האחרונות הפכה את הכלכלות שלנו למגרש משחקים מפנק לעשירי-העל.
פוליטיקאים מהזרם המרכזי של השמאל והימין בארה"ב ובבריטניה התכופפו בפני אלו שמממנים את הקמפיינים שלהם בתמורה למסים נמוכים. כל מגרש משחקים צריך לגבות דמי כניסה, כאשר המיליארדרים משחקים בארגז החול.
אנחנו צריכים, לסיכום, לכוון מחדש את לוחות הזמנים המקרו-כלכליים שלנו. אין ניסים בטווח הקצר, רק האיום של עוד בועות אם נמשיך להאמין באשליות כלכליות. כדי לבנות מחדש את המשקים שלנו, מילת הקוד צריכה להיות השקעות ולא תמריצים.
ג'פרי זקס הוא מנהל "מכון כדור הארץ" באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
