למונדיאל חוקים משלו

מחקר קובע כי רק ב-28% מהמקרים הנבחרת הטובה ביותר זוכה בגביע ■ וגם: הורמון האהבה גורם לשנאה

אם ב-11 ביולי, רגע אחרי משחק הגמר של המונדיאל, תרגישו שלא הקבוצה הטובה ביותר זכתה בגביע העולם - יש להרגשה שלכם גם אישור מדעי. התובנה הזאת מגיעה לא ממומחי ספורט, פסיכולוגיה או היסטוריה, אלא דווקא מהכיוון המתמטי. ד"ר ג'ראלד סקינר, אסטרו-פיזיקאי מאוניברסיטת מרילנד בארה"ב, פרסם מחקר שקובע כי ברוב המקרים, הקבוצה שזוכה בגביע אינה הקבוצה הטובה ביותר.

המחקר של סקינר נערך בטכניקות סטטיסטיות שמשמשות בדרך כלל את תחום האסטרונומיה ולקח בחשבון את עניין אי הוודאות והאקראיות של משחק הכדורגל. במונדיאל הקודם, משחק ממוצע כלל 2.3 שערים, והחוקר טוען שאם מנתחים את מספר ופיזור השערים באמצעים סטטיסטיים, אפשר להוכיח שמשחק חוזר בין שתי הנבחרות יכול להניב מספר שונה של שערים, תוצאה שונה לגמרי וגם מנצחת אחרת.

אחת הסיבות היא שכדורגל, בניגוד לכדורסל למשל, הוא משחק שמסתיים בתוצאה נמוכה. סקינר מצא, למשל, שבמשחק שהסתיים בתוצאה 2:1, בשליש מהמקרים לא הקבוצה הטובה יותר ניצחה. אי הוודאות משפיעה, מן הסתם, לא רק על משחק בודד אלא על הטורניר כולו, ובעיקר במשחקי ההכרעה. אבל לפחות לחלק מהאוהדים (ובעיקר לאוהדי הנבחרות החלשות יותר) חלק מהכיף במשחק הוא לדעת שהכל אפשרי.

סקינר, שמודה שאינו חובב ספורט מושבע, חישב ומצא את הסבירות המדויקת לכך שהנבחרת הטובה ביותר תזכה בגביע - 28%. הוא מציין ששינוי כללי המשחק במטרה לעודד עלייה של מספר השערים במשחק, יפחית את רמת אי הוודאות ואת הסיכוי לנצח במשחק במזל.

ימים של מונדיאל הם קרקע פורה לפרסום מחקרים שקשורים לתחום. למשל, מחקר אחר שנערך במקסיקו והתבסס על תורת המשחקים, גילה שקבוצות כדורגל שנוטות יותר להגנה ופחות להתקפה, בדרך כלל לא משיגות את התוצאה הרצויה.

מחקר אחר מלפני שנתיים מצא שבעת הצפייה במשחקי גביע העולם בכדורגל, שיעור התקפי הלב יותר מהכפיל את עצמו - בקרב גברים הסיכון עלה פי 3.3 ובקרב הנשים פי 1.8. ד"ר גל דובנוב, מנהל מרפאת ספורט, תזונה ואורח חיים בריא בבית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים בתל השומר, ממליץ בהקשר זה לבצע פעילות גופנית. "ידוע שהימצאות בכושר גופני טוב מפחיתה את הסיכון למחלות לב ולמוות פתאומי מסוג זה. לכן, לכל חובבי הכדורגל, ובמיוחד בתקופה זו, אני ממליץ להיות פעילים באופן עקבי", אומר ד"ר דובנוב.

אהבה ללא גבולות

שני מחקרים שונים שהתפרסמו לאחרונה חוקרים את פעולת האוקסיטוצין (Oxytocin), פפטיד שמיוצר במוח האדם ומשמש כמוליך עצבי וכהורמון. לעיתים, מתייחסים לאוקסיטוצין כאל "הורמון האהבה", משום שהוא נתפס כבעל תפקיד נכבד ביצירת וקידום היחסים בין בני אדם, ובין היתר בין אם לילדיה.

המחקר הראשון בנושא נערך ב-King's College שבלונדון ומצא כי לאוקסיטוצין יש תפקיד חשוב גם בחברתיות ובשיתוף פעולה. ההורמון מופרש מהמוח למחזור הדם בזמן לידה, הנקה ואורגזמה, והוא גם משוחרר בתוך חלק במוח שנקרא nucleus accumbens ומתואר כ"מרכז ההנאה".

לשם המחקר, בחנו החוקרים שני סוגים של מכרסמים: הראשון ידוע בחוסר החברתיות שלו, בבידוד ובגידול מהיר של הצאצאים. השני מתאפיין דווקא בשיתוף פעולה חברתי, חיים בקבוצה וסיוע הדדי בגידול הצאצאים. המחקר מצא שבעוד שבקבוצה הראשונה לא נמצאה פעילות של האוקסיטוצין, אצל הקבוצה השנייה הייתה כזאת בשפע.

מחקר שני מגיע מאוניברסיטת אמסטרדם ומצא שהאוקסיטוצין גורם לבני אדם לא רק להעדיף ולהיקשר אל חברי הקבוצה שלהם, אלא גם לפעול באגרסיביות כלפי קבוצות מתחרות. המחקר פורסם במגזין Science והחוקרים כתבו כי ההורמון מעורר אגרסיביות הגנתית, כלומר כזו שמופנית כלפי מי שנתפס כאיום לקבוצה. למעשה, הפעילות האגרסיבית כלפי הקבוצה האחרת היא צורה לא ישירה של הפגנת נאמנות לקבוצה. הורמון האהבה, מסתבר, יכול לפעול גם בכיוונים אחרים לגמרי.