"אני נמצא במקום שבו באמת מגיע לי להיות"

ה"ניו-יורק טיימס" הכתיר אותו "הפנים החדשות של ההיפ-הופ", והאליל עצמו הסביר שהתואר רחוק מלהכביד עליו: "אני נמצא במקום שבו באמת מגיע לי להיות. אני מאמין בעצמי. ואני מספיק מאמין בנוכחות שלי כדי שלא ארגיש קטן ליד ג'יי זי ולא ארגיש קטן לצד לי'ל וויין. הזינוק של דרייק, או בשמו מלידה - אוברי דרייק גרהאם, אל השורה הראשונה של ההיפ-הופ, אמנם מגובה בכמות לא מבוטלת של כישרון, אבל ייתכן שאת ההסבר לתאוצה שלו לצמרת ראוי לחפש גם במקומות נוספים. הנה, למשל, מה שאמר באותה כתבה שון ג'י, מנהל העסקים של דרייק: "הרקע שלו מאד שונה מזה של הראפר הטיפוסי. הוא מטורונטו, חצי לבן וחצי יהודי והוא ילד שחקן.

כנראה שזה קוסם לאמריקה התאגידית". קאניה ווסט היה ראשון כוכבי העל של הראפ ששבר את הדימוי הקשוח-אלים-עברייני, והציג טיפוס חדש של גיבור היפ-הופ מסחרי מעודן יותר. באלבום הבכורה שלו שיצא בשבוע שעבר, דרייק בן ה-23 נשמע כצאצאם של ווסט, שגם הפיק ומתארח כאן, ושל ל'יל וויין שהחתים אותו בחברה שלו.

 אוברי דרייק גרהאם, זמר היפ-הופ / צלם רויטרס

עוד לפני כן דרייק שיתף פעולה עם עילית ההיפ-הופ, בזינוק שהיה חלק כמעט כמו סול החלקלק והמשומן שלו, זה שטכנית כמעט ואין בו דופי. השאלה היא לגבי האופי, אבל ייתכן ודרייק פשוט חונך מודל חדש להתנהלות עסקית בהיפ-הופ. אולי הוא מתנהג כאליל ילדות לכל דבר, רק שבמקום להיות חבר בלהקות בנים או לייצר פופ לבן וחלבי, הוא כובש לבבות תוך הישענות על ביטים שחורים.

דואט עם אלישה קיז

דרייק נולד בקנדה לאב אפרו-אמריקני ולאם יהודייה, שהתגרשו כשהיה בן 3. אגב, מצד אביו הוא אחיין של לארי גראהאם, נגן הבאס המהפכני מ"סליי אנד דה פמילי סטון", שהמציא בשנות ה-60 את נגינת ה"סלאפ" עם האגודל על המיתרים. דרייק למד מוזיקה מילדות, התפרנס מעט מדוגמנות, ופיתח קריירת משחק שפרחה כשקיבל תפקיד בסדרת ההמשך של "דגראסי" הותיקה.

לפני ארבע שנים הוציא שני מיקסטייפים שהתגלגלו לאוזני ל'יל ווין, שזימן אותו לפתוח כמה מהופעותיו ולהקליט ביחד. בשנה שעברה כבר הוציא מיקסטייפ שלישי, ומאז שיתף פעולה עם לא פחות מאשר ג'יי זי, אמינם, מרי ג'יי בלייג', קאניה ווסט, יאנג ג'יזי, טימבאלבנד וג'יימי פוקס.

המיקסטייפ השלישי ההוא, כלי עבודה מקובל בהיפ-הופ שסייע גם לל'יל ווין הוורקוהוליק לבנות לעצמו קהל, עשה היסטוריה כשנמכר ב-2009 בקרוב לחצי מיליון עותקים בארה"ב בלבד. כמות ענקית עבור מוצר לא רשמי שכולל שירים שמרביתם כבר הופצו חינם ברשת.

ביום העצמאות האמריקני של השנה שעברה דרייק הכניס שני שירים שונים לעשרת הגדולים במצעד הסינגלים שם. הציפיות לאלבום הבכורה שלו כה גבהו, עד שמישהו ניסה להקדים ולנגוס בפלח השוק המשתוקק. חברת הקלטות קנדית העלתה באיי-טיונז אלבום עם שירים של דרייק שלא נחשפו רשמית, שנמכר עד שבית המשפט הוציא כנגדם צו מניעה.

כנראה ששם האלבום הפיקטיבי היה הניסוח הכי משמעותי בניסיון להגדרת הקסם של הראפר הצעיר. "הבנות אוהבות את דרייק", נקראה הפיקציה ההיא. ודרייק אוהב את הבנות חזרה, ובכך עוסקים מרבית שיריו באלבום הבכורה הרשמי שנקרא Thank Me Later.

הכי יפה הוא שיר הפתיחה, דואט שרמנטי עם אלישה קיז, שבו דרייק מתוודה ש"אני רוצה להיות עד לאהבה, אבל מעולם לא חוויתי אותה". "זיקוקים", זה שם הקטע, הוא שיר ההכתרה של הנסיך החדש, כולו נוטף מתיקות ומהוגנות, כשקיז מלטפת אותו במגע המלכותי שלה. ואחריו החומרים מעט מידרדרים: יש כאן דואט די חזק עם בת הטיפוחים הנשית והמצוינת של ווין, ניקי מינאז', ועוד להיט מובהק כמו "פאנסי", שהפיק סוויז ביטס ושמארח את טי.איי. אבל במרבית האלבום דרייק נשמע קצת כוויין וקצת כקאניה ווסט מדור שלישי.

נופל בטיבו גם מאלבום הבכורה המרתק של קיד קאדי, שהציג בראשית השנה את הדור השני לאותה רוח ווסטית. רוח של אמני היפ-הופ עם הפקות קלידים עתירות שכבות והשפעות של שנות ה-80, של גברים צעירים שבטוחים שהדרך הכי קצרה ובטוחה למיטה עם אישה חדשה תגיע לא כתוצאה מחשיפה של שרירים אלא מדיבור על רגשות.

דרייק עושה את זה פחות ישיר ומצטיין מווסט, ופחות מעניין וחדשני מקאדי. אבל קשה להתווכח עם המרכיב הכוכבי, הכריזמטי והמנצח באישיותו. כמו שאמר מנהל עסקיו, יש משהו מרענן בראפר קנדי, חצי לבן, שיכולותיו הטכניות מרשימות גם אם תכניו לא מאד מעניינים.

הקטע הכי רענן מוזיקלית פה הוא Show Me A Good Time ששואל בפסנתר קו מלודי מ"בבושקה" של קיית בוש.

תזכורת מכאיבה מריהאנה

מילולית, דרייק מבכה, ממש כך, את המעבר מאלמוניות לתהילה ואת הריחוק מהכנות שהפרסום כופה עליו, ומקונן ש"אני מכיר עכשיו הרבה יותר מדי אנשים ביחס לאלה שהכרתי בשנה שעברה". אכן, צרות של כוכבים. אבל תזכורת מכאיבה למר ליבם של בני 22 אלמונים קיבל מלא פחות מאשר מריהאנה. הם הכירו ב-2009, והיא ביקשה שינסה לכתוב לה שיר. היא טוענת שהייתה ביניהם רק ידידות, אבל דרייק, לדבריו, פשוט נזרק: "ריהאנה עשתה לי מה שעשיתי בעבר לכל-כך הרבה בחורות. היא נתנה לי זמן איכות ואז נעלמה. וזה הרגיש לי נורא". "זיקוקים" יועד במקור לריהאנה והוקלט לבסוף עם קיז.

שם השיר הולם את הרגע הנוכחי בקריירה של דרייק, אבל לא בטוח כמה רחוק יגיע עם המראה, הקשרים, הכישרון, הביטחון העצמי והשאפתנות שלו. עדיין חסרות לו קלאסיקות מוזיקליות שינציחו את המותג "דרייק" גם מעבר לאופנות חד-עונתיות.