אירופה סובלת בגלל גרמניה

גרמניה היתה בלב האינטגרציה האירופית. מנהיגיה נהגו לקבוע שאין לה מדיניות חוץ עצמאית, רק מדיניות אירופית. אחרי הקריסה של חומת ברלין, מנהיגיה הבינו שאיחוד גרמניה אפשרי רק בהקשר של אירופה מאוחדת, והם היו מוכנים לכמה קורבנות, כדי להבטיח את ההשלמה האירופית. גרמניה תתרום קצת יותר ותקבל קצת פחות מהאחרות כדי להתאחד.

הימים הללו כבר חלפו. האירו במשבר, וגרמניה היא הגיבורה הראשית בדרמה. הגרמנים כבר אינם חשים כה עשירים, ולכן הם גם אינם רוצים לשמש הכיס העמוק של יתר אירופה.

השינוי הזה בגישה מובן מאליו, אך הוא עוצר את תהליך האינטגרציה של אירופה.

ללא סיכון, לכאורה

האירו היה מעצם טבעו מטבע בלתי מושלם. אמנת מסטריכט יצרה איחוד מוניטרי ללא איחוד פוליטי - בנק מרכזי ללא משרד אוצר מרכזי. בכל הנוגע לאשראי ריבוני, מדינות מרחב האירו היו אחראיות לבדן.

העובדה הזו נשכחה מהלב עד לאחרונה, בגלל נכונותו של הבנק המרכזי האירופי לקבל את האג"ח הממשלתיות (החובות הריבוניים) של כל מדינות המרחב בתנאים שווים כביטחונות במסגרת הלוואותיו בריבית הניכיון.

כל הבנקים יכלו ללוות באותה ריבית כמו גרמניה. הם שמחו להרוויח עוד כמה פרוטות על נכסים ללא סיכון לכאורה, והעמיסו על המאזנים שלהם אג"ח ריבוניות של מדינות חלשות.

הסימן הראשון לבעיות הגיע בעקבות קריסת ליהמן ברדרס בספטמבר 2008, כאשר שרי האוצר האירופים החליטו בישיבת חירום בפריז באוקטובר להבטיח ששום מוסד פיננסי חשוב מבחינה מערכתית לא יקרוס באיחוד האירופי.

אך הקנצלרית אנגלה מרקל התנגדה לגיבוש של ערבות כלל אירופית כזו. כל מדינה תצטרך לדאוג לבנקים שלה, היא גרסה.

בהתחלה, שוקי ההון התרשמו מן ההבטחה לתמיכה בבנקים עד כדי כך שהם לא הבחינו בהבדל. ההון ברח ממדינות שלא יכלו להציע ערבויות דומות, אך מרווחי הריבית בין מדינות מרחב האירו המשיכו להיות מינימליים. זה היה כשמדינות במזרח-אירופה, ביניהן הונגריה והמדינות הבלטיות, נקלעו לצרות והיה צורך לחלץ אותן.

שכחה את הטראומה?

רק השנה, כאשר שוקי ההון החלו לחשוש מצבירת החובות הריבוניים, מרווחי הריבית החלו להתרחב. יוון לכדה את תשומת הלב כאשר ממשלתה החדשה גילתה שהממשלה הקודמת שיקרה לגבי ההיקף של הגירעון התקציבי ב-2009.

הרשויות האירופיות הגיבו באיטיות רבה, מפני שלמדינות מרחב האירו היו השקפות שונות בתכלית. צרפת ומדינות נוספות היו מוכנות להפגין סולידריות עם יוון, אך גרמניה, שעברה במאה ה-20 טראומה של היפר-אינפלציה, היתה אלרגית לבניית לחצי אינפלציה (כאשר גרמניה הסכימה לאימוץ האירו, היא התעקשה על מנגנוני הגנה חזקים לשמירה על ערך המטבע החדש, ובית המשפט החוקתי בגרמניה אישר את האיסור על חילוצים באמנת מסטריכט).

זאת ועוד: הפוליטיקאים הגרמנים, שניצבו בפני בחירות כלליות בספטמבר 2009, פסחו על שתי הסעיפים. המשבר היווני גלש אל מדינות גירעון נוספות. כאשר מנהיגי אירופה פעלו לבסוף, היה עליהם לספק חבילת חילוץ גדולה בהרבה מהחבילה שיכלו לספק אילו פעלו מוקדם יותר.

השווקים לא נרגעו, מפני שגרמניה היתה זו שהכתיבה את תנאי החילוץ והפכה אותם למחמירים במידת מה.

זאת ועוד, המשקיעים הבינו שקיצוצי גירעונות בתקופה של אבטלה גבוהה רק יגדילו את האבטלה והאיזון התקציבי יהיה משימה קשה בהרבה.

אפילו אם ניתן יהיה לעמוד ביעדי התקציב, קשה לראות איך המדינות הללו יוכלו להחזיר לעצמן את כושר התחרות ולחדש את הצמיחה. בהעדר אפשרות של פיחות המטבעות, תהליך ההתאמה יפגע בשכר ובמחירים ויעלה את הסיכון לדפלציה.

המדיניות שנכפית כעת על מרחב האירו עומדת בסתירה ישירה ללקחים שנלמדו מן השפל הגדול בשנות ה-30, והסכנה היא שהיא תדחף את אירופה לקיפאון ממושך, או גרוע מזה, מה שייצור תסיסה חברתית. בתרחיש הגרוע ביותר, האיחוד האירופי ישותק או ייהרס על ידי עליית קיצוניות לאומנית וקסנופוביה (שנאת זרים). אם זה יקרה, גרמניה תישא בחלק גדול מן האחריות.

ניסוי מחשבתי

אי אפשר להאשים את גרמניה על רצונה במטבע חזק ובתקציב מאוזן, אך כמדינה החזקה והאמינה ביותר, היא כופה שלא בחוכמה את מדיניות הדפלציה שלה על יתר אירופה. הציבור הגרמני לא צפוי להכיר בנזק הכלכלי ליתר אירופה, מפני שהדפלציה תהפוך את גרמניה ליותר תחרותית בשוק העולמי, שעה שהיא תדחף את המדינות החלשות יותר לשפל ותגדיל את נטל החוב שלהן.

הגרמנים צריכים לשקול את הניסוי המחשבתי הבא: יציאה ממרחב האירו תגרום לנסיקת המארק הגרמני המחודש ולצניחת האירו. יתר אירופה תהפוך לתחרותית ותוכל לצמוח ולהיחלץ מהקיים שלה, ואילו גרמניה תגלה כמה כואב להיות עם מטבע חזק מדי.

מאזן הסחר שלה יהפוך לשלילי, ותהיה לה אבטלה גבוהה. הבנקים יספגו הפסדים גדולים על שערי חליפין ויחייבו הזרמה גדולה של כספי ציבור. הממשלה תוכל, עם זאת, לגייס תמיכה ציבורית בהצלת בנקים גרמנים יותר מאשר בחילוץ של יוון או של ספרד. ויהיו עוד פיצויים: הגמלאים הגרמנים יוכלו לעבור לספרד ולחיות בה כמו מלכים, ובכך הם גם יסייעו לנדל"ן הספרדי להתאושש.

כל זה כמובן היפותטי, מפני שאם גרמניה תנטוש את מרחב האירו, ההשלכות הפוליטיות לא יעלו על הדעת.

אך הניסוי המחשבתי הזה מביא תועלת במניעת ההתרחשות של מה שלא יעלה על הדעת.