מיהו פרופ' מיגל דויטש, האיש שיכתוב את הדו"ח בוועדת טירקל?

פנומן משפטי, יסודי ומעמיק וגם ציוני נלהב: פרופ' מיגל דויטש, שמצטייר כ"רוח החיה" בוועדת טירקל, הוא האיש שעליו תוטל כתיבת הדו"ח הסופי שיחרוץ את גורל המעורבים באירועי המשט

היום השלישי לדיוני ועדת טירקל לחקר המשט לעזה אמור היה להיות המשמעותי מכולם. אל בית ההארחה על-שם רבין בגבעת רם בירושלים, שבו נערכים דיוני הוועדה, הגיע האיש שצפוי היה לשפוך אור על תהליך קבלת ההחלטות בממשלה שקדם להשתלטות על ה'מרמרה', כמו גם על ההנחיות שנתן הדרג המדיני לצבא לגבי הפעולה.

אבל למרבה האכזבה, ככל שהדקות נקפו, וככל שעדותו של שר הביטחון אהוד ברק התקדמה, התברר לעיתונאים הרבים שבאו לסקר אותה כי יהיה קשה לחלץ מדבריו כותרות משמעותיות או תובנות אמיתיות לגבי מקורות הכישלון, אם היה כזה.

ברק דיבר על זכותה של ישראל לחיים נורמליים, ערך סקירה היסטורית של עליית החמאס, ונימק מדוע צריך היה להטיל סגר ימי על עזה. דבריו הוקראו מהכתב במהירות והיו גדושים בפרטים. מדי פעם, ניסה מי מחברי הוועדה 'להשחיל' שאלה לתוך ים המילים של העד החשוב, אבל רוב השאלות נעלמו בתוך אוקיינוס המילים של השר.

ואז, מישהו החליט שהגיע הזמן לשבור את "האידיליה".

"שאלה, אדוני", הדהד קולו של חבר הוועדה, פרופ' מיגל דויטש, באולם. "זוהי אמנם שאלה היפותטית, אבל בכל זאת - האם יהיה נכון להניח שאילו כל המידע שידוע היום היה ידוע לך לפני הפעולה, היא היתה שונה? שאופן הפעולה היה שונה?"

ברק היסס לשנייה, אולי חכך בדעתו אם להתעלם גם מהשאלה הזו, ואז התרצה והשיב: "בגדול, ברמה שקשורה בשאלה אם לעצור את המשט או לא, לפי דעתי התשובה היא לא - היתה מתקבלת אותה החלטה. ברמה של איך היו מבצעים את זה בדיוק, אני מניח שכן - שהיינו פועלים אחרת".

לאחר הדברים האלה מיהרו עיתונאים רבים אל מחוץ לאולם, כדי להעביר את הכותרת שסוף-סוף סיפק ברק בעקבות שאלתו של דויטש: שר הביטחון אומר שההחלטה להשתלט על ה'מרמרה' היתה נכונה, אבל הביצוע היה כושל - ובכך הוא מטיל את האחריות על הדרג הצבאי.

תשובתו של ברק והטלת האחריות על הצבא לא הפתיעה רבים, אך היו מי שהופתעו מזהות השואל. פרופ' דויטש הוא מומחה למשפט אזרחי, בעל יריעה רחבה של עולם המשפט. גורם משפטי בכיר הגדיר אותו כ"משפטן גדול בעל ידע יוצא דופן ועומק ורוחב ידיעה לא שגרתיים בתחומים שבהם הוא עוסק".

שאלות חדות ועניינות

עם זאת, אחדים מהאנשים שמסכימים כי דויטש הוא משפטן משכמו ומעלה, הרימו גבה כששמעו על מינויו לוועדת טירקל, מכיוון שמעולם לא התעסק בתחום המשפט הבינלאומי, שבו אמורה לעסוק הוועדה.

ההסבר למינויו של דויטש, על-פי גורמים הקשורים לוועדה, נוגע להערכה הרבה שרוכש לו ראשה, שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל. דויטש וטירקל הכירו כשדויטש ריכז את ועדת הקודיפיקציה בתחום המשפט האזרחי, שהקים בזמנו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק. מדובר בפרויקט גדול ומקיף, שנטלו בו חלק משפטנים ואנשי אקדמיה, שמטרתו לאחד את 24 החוקים העיקריים במשפט האזרחי תחת מטרייה אחת, שתהיה הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי. במסגרת זו עמד טירקל בראש תת-ועדה שגיבשה חוק ירושה חדש.

בעבודתם המשותפת עמד טירקל על קנקנו של דויטש ולמד להכיר את יכולותיו המשפטיות הנדירות. ההיכרות הזו הובילה אותו לרצות בו לצידו בוועדה. דויטש, מעריכים גורמים משפטיים, יהיה גם זה שיכתוב את הדו"ח הסופי של הוועדה, שעשוי להשפיע על גורלם הפוליטי של בכירי המדינה, ולכן הכוח והאחריות שבידיו יהיו גדולים מאוד.

"מי שלא הכיר את דויטש מקרוב לא יכול היה להעלות את שמו כי הקונטקסט של הוועדה הוא לעסוק בדברים אחרים", אומר הגורם המשפטי הבכיר. "טירקל מכיר ומעריך את דויטש זה שנים. אבל אין לטעות - הבחירה בו לא נעשתה מטעמי חברות. האגואיזם של טירקל שרוצה מאוד להצליח גרם לו לרצות את דויטש לוועדה, כפועל שחור, בעל ראש גדול, שיעשה עבורו את העבודה. סביר שדויטש נבחר גם כדי להיות זה שיכתוב את הדו"ח הסופי של הוועדה".

גורמים נוספים המכירים את הוועדה טוענים כי דויטש נבחר אליה מכיוון שהוא אדם בעל כושר לימוד מרשים וכושר כתיבה מדהים. "הוא יכול לכתוב תוך זמן קצר ספר רציני בכל תחום שהוא בוחר לעסוק בו. כך שהתרומה שלו לוועדה בהיבט של ניתוח חומר וכתיבה תהיה גדולה מאוד, ובסוף יהיה גם צורך לכתוב את הדו"ח".

עד עתה נראה כי ההימור של טירקל על דויטש היה נכון. למרות חוסר היכרותו עם הדין הבינלאומי, מתגלה דויטש, הצעיר מבין חברי ועדת טירקל, בשאלותיו החדות והענייניות, גם כאקטיבי מביניהם וכמי ששואל את השאלות הקשות.

דויטש, 55, הוא מומחה למשפט אזרחי ומסחרי ומכהן כפרופ' מן המניין באוניברסיטת תל-אביב וכיועץ לפירמת עורכי הדין ליקוורניק, גבע, לשם ברנדווין, השלישית בגודלה בארץ. הוא מתגורר ברמת-אביב. אשתו, אורנה, היא ד"ר למשפטים, ולבני-הזוג 3 ילדים: תומר בן 33, דניאל בן 26 ואידית בת 21.

דויטש הוא מומחה לקניין ולחוזים, שפירסם בנושאים אלה 10 ספרים, רובם בהוצאת "בורסי", המתמחה בהוצאה לאור של ספרי משפט. כמו כן פירסם דויטש יותר מ-60 מאמרים ומחקרים, בארץ ובחו"ל.

לדברי שלמה פרץ, מנהל הוצאת "בורסי", שמכיר את דויטש מאז שהיה סטודנט, "כבר אז הוא היה מבריק, וידעתי שיהיה אחד הגדולים במשפט. הוא ידע את כל פסקי הדין בעל-פה. במשך שנים הפצרנו בו לבוא ולהוציא את ספריו בהוצאה שלנו. הוא בעל כוח כתיבה עצום ונדיר, עובד שעות רבות עד מאוחר בלילה, ומוציא אצלנו ספרים בקצב מדהים של כמעט כל שנה".

דויטש מעביר זה שנים רבות את הקורסים הראשיים בדיני חוזים ובדיני קניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בשנים האחרונות הוא מלמד גם קורס ראשי חדש שבנה, בנושא משפט מסחרי, הכולל דיני חוזים מיוחדים ודיני נזיקין מסחריים. בנוסף, הוא מרצה במספר אוניברסיטאות ומכללות והוא מרצה פופולרי בקרב הסטודנטים.

בנוסף, דויטש שימש גם כמנהל המכון להשתלמות עורכי הדין, ומעת לעת הוא מרצה במכון להשתלמות שופטים, במכון של אוניברסיטת בר-אילן ובמקומות רבים נוספים.

הפעילות הענפה שלו במכוני השתלמות שונים, לצד כישוריו האקדמיים הבולטים, הביאו לכך שדויטש הפך בנושאי מומחיותו לאוטוריטה משפטית. אל ההשקות השנתיות של ספריו מגיעים כל בכירי המערכת במשפטית. אל השקת ספרו האחרון, "דיני חוזים מיוחדים", למשל, הגיעו בין השאר השופטים אהרן ברק וחנן מלצר. בסבב המינויים האחרון, בדומה לסבבי מועמדות קודמים, אף הוזכר דויטש כמועמד לשפיטה בבית המשפט העליון.

לדברי עו"ד אילן בומבך, מומחה למשפט מינהלי, "מה שמייחד את דויטש זה הוורסטיליות שלו. הוא בעל שליטה מוחלטת בכל תחומי המשפט האזרחי. יש לו ניסיון ומוניטין בינלאומיים, והוא גם משפטן בעל קצב עבודה והספק נדירים. היכולת שלו ללמוד במהירות תחומים חדשים ונוספים היא נדירה".

"דויטש הוא גאון משפטי, לא פחות, והכלים המחקריים שיש בידיו הם אדירים", אומר עו"ד ישראל (רלי) לשם ממשרד ליקוורניק, גבע, לשם ברנדווין. "אדם שהוא משפטן הוא קודם כול משפטן, והשאלה של הדין הספציפי שאתה מתמחה בו הוא נושא משני בהקשר הזה. לגבי ועדת טירקל, גם אם הוא צריך להיכנס לדיסציפלינה מסוימת חדשה - לאדם עם השקפת עולם משפטית כל-כך מגוונת כמו לדויטש יש יכולת לעשות זאת. היכולת שלו להבין ולנתח כל נושא היא מופלאה. הוא כישרון אדיר".

גם ד"ר הלל סומר, מומחה למשפט חוקתי מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, משבח את דויטש: "ההתמחות שלו היא רחבה, והוא איש מקצוע ומשפטן מהשורה הראשונה. הוא מתעמק בפרטים, ויש לו יכולת עיבוד של כמויות עצומות של מידע. מעטים משתווים לו בכך".

דבר בילדותו של דויטש לא יכול היה לרמז על העתיד המזהיר הצפוי לו. דויטש היה ילד ארגנטינאי בן 10, להורים בעלי מפעל רהיטים מצליח בבירה בואנוס-איירס, כשהחליטה המשפחה לעלות לארץ, והכול נשבר. הפערים העצומים במחירי הנדל"ן גרמו לכך שביתה המרווח של משפחת דויטש בארגנטינה נמכר בכרבע ממחיר הדירה הקטנה שעלה בידה לקנות ברמת-גן. תשלומי המשכנתא העיקו על משפחת העולים החדשים, שסבלה ממצוקה כלכלית קשה. אביו של דויטש מצא בקושי פרנסה כשכיר וסבל מבעיות אסתמה קשות. אימו עבדה בעבודות מזדמנות, וכבר בגיל 11 יצא הילד מיגל לעבוד כדי לעזור לפרנסת משפחתו.

מעריץ את ברק

במקביל ללימודים בתיכון "בליך", הוא עבד בערבים בשטיפת כלים, במתן שיעורים פרטיים ובכל עבודה שהזדמנה לו. היום, סיפר דויטש בראיון, הוא מסתכל על התקופה הזו בגאווה וככזו שעיצבה את אישיותו וחישלה אותו לקראת הבאות.

אחרי השירות הצבאי בו שירת במודיעין, נרשם דויטש ללימודי משפטים במסלול ערב באוניברסיטת תל-אביב, וביום, כדי לממן את לימודיו, עבד בעבודות פקידות. את אשתו אורנה הוא פגש בשיעורים בדיני חוזים שלימד פרופ' דניאל פרידמן. לדברי דויטש, הוא הרבה להשתתף בשיעורים, דבר שעשה רושם רב על מי שתהיה לימים אשתו, שמצדה הרשימה אותו בחוש ההומור שלה, וכך נוצר הקשר ביניהם. כיום אורנה דויטש היא ד"ר למשפטים, שמלמדת גישור ומשא-ומתן באוניברסיטת בר-אילן. "אנחנו עובדים הרבה בבית, ויש בינינו התייעצות מתמדת כמעט על כל דבר", סיפר דויטש בראיון בעבר.

עם תום לימודיו לתואר ראשון, שאותם סיים בהצטיינות - בניגוד למסלול המקובל של אנשי האקדמיה, שמסיימים תואר ראשון וממהרים ללמוד לתואר שני ולדוקטורט - בחר דויטש במסלול אחר. הוא פנה להתמחות במשרד עורכי הדין פרופ' יובל לוי, ובהמשך עבד 7 שנים כעורך דין במשרה מלאה במשרד יורם סמואל. במסגרת עבודתו הופיע יום-יום בבתי משפט, ערך חוזים וניסח כתבי טענות. לחבריו סיפר כי העבודה הפרקטית כעורך דין באותן שנים גרמה לו סיפוק רב.

עו"ד סמואל נזכר בתקופת עבודתו עם דויטש בערגה. "כבר בזמן עבודתו אתי היה דויטש עילוי משפטי. הוא לא העסיק את עצמו בדבר חוץ מעבודה. אפשר היה 'להכות בפטישים סביבו', ועדיין הוא ראה רק את מה שהוא צריך לעשות. יש לו כושר עבודה וזיכרון שממש קשה לקלוט. הייתי בהלם כאשר כשעבד אצלי הוא היה חוזר מדיונים משפטיים בלי הפרוטוקולים, כי זכר הכול בראש. אני לא יכול לתאר את גבולות האינטליגנציה שלו.

"הוא גם היה חף מכל שיקול כלכלי. לא עניין אותו אם המחלוקת היא על סכומים גדולים או שוליים. זכור לי מקרה שבו הוא ייצג אישה בפרידה מבעלה ונאבק למען הזכויות שלה כאילו היתה בתו שלו. הוא דאג תמיד שהעבודה המשפטית תהיה מושלמת".

תוך כדי עבודתו כעורך דין, ובמקביל לגידול ילדיו. השלים דויטש את הדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים. מנחהו היה פרופ' יצחק אנגלרד, לימים שופט בית המשפט העליון.

כשסיים את הדוקטורט בשנת 1988, הצטרף לאקדמיה. הסיבה להחלטתו להקדיש את חייו לעיסוק האקדמי, למרות הנאתו מעיסוקו כעורך דין, הסביר פעם דוישט, היתה הסיפוק הגדול שחש מכתיבה. "הכתיבה האקדמית מאפשרת לחוקר לשמש כשותף פעיל לעיצובן של הנורמות המשפטיות ולתרום להתפתחות הדין. כמו כן, איש האקדמיה חופשי לבחור לו את הנושאים שבהם הוא מעמיק, וזה יתרון חשוב על פני כל פעילות משפטית אחרת".

התמחותו המרכזית של דויטש היא בתחום דיני קניין ודיני חוזים, אבל הוא אינו חוקר או מרצה רגיל. בשונה מהמגמה השולטת בעולם האקדמי בשנים האחרונות, שלפיה כל חוקר מוצא לו נישה שאותה הוא בודק עד לפרטים הקטנים ביותר - דויטש הוא בעל הבנה וידע רחבים בכל תחומי המשפט האזרחי.

המשפטן הנערץ עליו, הוא נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק. "ברק הוא בעיניי ההוכחה לכך שאפשר לעסוק בכל התחומים ועדיין להיות מעמיק", אמר.

על אף שעד עתה מסתמן דויטש כ"רוח החיה" וכגורם הדומיננטי בין חברי ועדת טירקל, ולמרות הסופרלטיבים שלהם הוא זוכה, עדיין מוקדם לקבוע אם חברותו בוועדה צריכה להוות איום על בכירי מערכת הביטחון והממשלה. או במילים אחרות - האם דויטש, שצפוי לכתוב את הדו"ח, ינסח את המסקנות שלו באופן נחרץ וחותך.

להערכת עו"ד לשם, דויטש ינסח את הדו"ח בצורה חדה, אך באופן שישקף הסכמה רחבה. "דו"ח של ועדה אמור לשקף את דעות כל החברים. ברגע שהרוב יסכים עם התוצאה - הם ינסחו אותה באופן שתהיה על דעת כולם. ההתמחות של מיגל היא לא בניסוחים בלתי ברורים. הוא ישקף את כל הצדדים של כל בעיה, אבל יביע דעות ברורות.

"העובדה שדויטש פתוח לנושאים שבודקת הוועדה תיתן לו יתרון על פני מי שמוגבל בראייתו אותם. הוא לא חייב כלום לאף אחד, לא 'סוחב אתו חבילה על הגב', לא של מחויבות ולא של עמדות מוקדמות או איזושהי אג'נדה. התכונות הללו יאפשרו לו לנתח, להבין לעומק ולהסיק מסקנות בדרך המיטבית".

השקפות פטריוטיות

לדברי עו"ד בומבך, "בניגוד למה שרבים חושבים, המטרה של ועדת טירקל היא לא סמינריון במשפט בינלאומי, אלא להבין את העובדות, לנתח את העדויות ולקבוע את אופן ההתנהלות שצריך היה להיות ברגע האמת. לשם כך דויטש הוא האיש הנכון במקום הנכון". עם זאת, "קשה לדעת בשלב זה כיצד ינסח דויטש את הדו"ח, במקרה שיעשה כן, מכיוון שעד היום הכתיבה שלו היתה אקדמית".

עו"ד סמואל, שמכיר את דויטש מהתקופה שכתיבתו לא היתה אקדמית אלא משפטית, מסכם את הסוגיה כך: "איני יודע אם דו"ח ועדת טירקל, במקרה שינוסח על-ידי דויטש, יהיה חריף או מעודן, ואם יאיים על קברניטי המדינה אם לאו, אבל מה שבטוח זה שהוא יירד לפרטי-פרטים, יהפוך כל אבן, ומעל הכול - יהיה נכון".

על אף שעד עתה מסתמן דויטש כ"רוח החיה" וכגורם הדומיננטי בין חברי ועדת טירקל, ולמרות הסופרלטיבים שלהם הוא זוכה, עדיין מוקדם לקבוע אם חברותו בוועדה צריכה להוות איום על בכירי מערכת הביטחון והממשלה. או במילים אחרות - האם דויטש שצפוי לכתוב את הדו"ח, ינסח את המסקנות שלו, באופן נחרץ וחותך.

מצד אחד, דויטש הגדיר את עצמו בעבר כציוני נלהב, מה שעשוי לרמז על כך שהוא יימנע מהשחרת פני ישראל בעולם. "התחושה שישראל זו המולדת טבועה בי. לדור הצעיר יש ביקורת על כל מה שקורה. החברה שלנו צריכה להיות יותר מפרגנת ופחות תוקפנית", אמר פעם דויטש - ביטויים שיכולים לטעת אופטימיות בקרב הבכירים שאת תפקודם בוחנת ועדת טירקל.

מצד שני, דויטש הוא חוקר יסודי, ישר ומעמיק, שמעבר לכל שיקול אחר, האמת תהיה נר לרגליו. לכן, למרות השקפותיו הפטריוטיות, אם האמת היא שהיתה פאשלה - עדיף שהיה מחדל - יקבע דויטש שהיתה פאשלה.

עו"ד לשם מעריך כי דויטש ינסח את הדו"ח בצורה חדה, אך באופן שישקף הסכמה רחבה. "דו"ח של ועדה אמור לשקף את דעות כל החברים. ברגע שהרוב יסכים עם התוצאה - ינסחו אותה באופן שתהיה על דעת כולם. ההתמחות של מיגל היא לא בניסוחים בלתי ברורים. הוא ישקף את כל הצדדים של כל בעיה, אבל יביע דעות ברורות. העובדה שדויטש פתוח לנושאים שבודקת הוועדה תיתן לו יתרון על פני מי שמוגבל בראייתו אותם. הוא לא חייב כלום לאף אחד, לא 'סוחב איתו חבילה על הגב', לא של מחויבות ולא של עמדות מוקדמות או איזושהי אג'נדה. כל התכונות הללו יאפשרו לו לנתח ולהבין לעומק ולהסיק מסקנות בצורה המיטבית".

פרופ' מיגל דויטש סירב להתראיין לכתבה.

קבוצת מעריצים בפייסבוק

גם תלמידיו של פרופ' מיגל דויטש מעריכים אותו ביותר. בעקבות היותו נערץ על-ידי תלמידיו, פתחה לפני כשנה הסטודנטית למשפטים רוזלי הורן קבוצת מעריצים ברשת החברתית פייסבוק, ששמה: "מיגל דויטש, האיש והאגדה - האדם הכי מוסרי שמהלך ביישוב".

עד היום הצטרפו לקבוצה 163 חברים, שרובם היו סטודנטים של דויטש בקורס דיני חוזים במכללת "שערי משפט". בדף מעריצי דויטש בפייסבוק מופיעות 5 תמונות שלו וכן קישור לשיר של הזמרת עלמה זוהר, "שיר אהבה אינדיאני - מיגל".

בנוסף, מופיעות על גבי ה"קיר" של דף המעריצים תגובות שונות של חברי הקבוצה. הסטודנטית הדס אשר, למשל, כתבה בתגובה לפתיחת קבוצת מעריצי דויטש: "דויטש - האיש, האגדה והקולב".

הסטודנט מאור רוט כתב תגובה בהשראת השיעורים בדיני חוזים: "סוחרי וקבלני הלכו לים. באותו זמן א' פנה ל-ב' וסיפר לו על ג' שב-1.1 יעביר את הזכויות שהוא יקבל ב-2.2 ל-ד'. דונו בזכויות הצדדים. תשובה: תום-לב, זמן סביר, אדם סביר, קודקס". ואילו הסטודנטית שלי טל כתבה: "כפרה על דויטששש, המרצה הכי תותח בעולם :)".

לדברי רוזלי הורן, סטודנטית שנה ב' במכללה, היא החליטה לפתוח את קבוצת מעריצי דויטש בפייסבוק, מכיוון שדויטש היה מרצה שונה משאר המרצים, וכל הסטודנטים דיברו עליו. "דויטש עניין את כולם. בעיניי הוא איש מדהים מקסים ומרתק. הוא לימד אותי חוזים והיה נורא משעשע. הלוואי שכל המרצים יהיו ככה".

הורן אומרת שאת הקבוצה בפייסבוק היא יצרה "חצי בצחוק", ומביאה דוגמה לייחוד של דויטש, לעומת מרצים אחרים: "בזמן השיעורים הוא היה מעלה סוגיות בחוזים ומשתמש בשמות מצחיקים כדי לתארן, כמו למשל 'חתולי תובע את שועלי כי שועלי הפר חוזה ולקח לו את השמנת'".

הורן מוסיפה כי בשיעוריו של דויטש היתה תמיד אווירה משעשעת, וכי היא לא יודעת אם הדוגמאות המצחיקות ניתנו בכוונה, "אבל זה גרם לסטודנטים להיות קשובים. פרופ' דויטש היה פשוט מקסים. היחס שלו לתלמידים היה מצוין ולא מתנשא, הוא היה עונה באורך-רוח לכל שאלה, בניגוד לרוב המרצים שמנסים לסיים את השיעור וללכת".