בעקבות תערוכת הרכב: הדילמה הירוקה של שוק הרכב הישראלי

תערוכת פריז שנערכת החודש מסמנת מעבר גורף של יצרני הרכב מנפחי המנוע ה"ישראליים" המסורתיים, לנפחים קטנים יותר ■ האם הציבור השמרני בארץ יקבל זאת?

אם אפשר למצוא מכנה משותף אחד לשלל המכוניות ה"נורמליות" שנחשפו בשבוע שעבר בתערוכת פריז, הרי שזוהי ההתנקות מנפחי המנוע המסורתיים של קטגוריות הרכב הישראליות. כמעט כל היצרנים בתערוכה הציגו דורות חדשים של מנועים מתוחכמים בנפחים קטנים יותר מבעבר, עם הספקים וביצועים מקבילים לקודמיהם הגדולים יותר.

את מנועי 1.6 ליטר המסורתיים מחליפים מנועי טורבו בנפח 1.4 ליטר ו-1.2 ליטר; את מנועי 2 ליטר המסורתיים מחליפים כעת מנועי 1.6 ליטר טורבו ולעתים אפילו מנועי 1.4 ליטר בהספקים של יותר מ-160 כ"ס; ואילו מנועי 2 ליטר הוותיקים משמשים כיום כתחליף למנועי V6 מהדור הקודם עם הספקים של 200 כ"ס ויותר.

דוגמאות יש בתערוכה בשפע. בפורד מונדיאו המחודשת ,למשל, ממלאים מנועי 1.6 טורבו את נישת ההספק שמילא מנוע 2.3 ליטר ה"ישראלי" שחביב על ציי הרכב. הרכב יוצע גם עם מנוע 2 ליטר, אך בהספקים "יוקרתיים" של 200 כ"ס ומעלה בלבד. מכוניות המנהלים פיז'ו 408 וסיטרואן C5 המחודשת יגיעו ארצה בשנה הבאה עם מנועי 1.6 ליטר כתחליף למנועי 2 ליטר הקיימים, רנו תחליף את 1.6 הוותיק במנוע 1.2 טורבו, וכך הלאה.

תופעה זו היא תוצר ישיר של המגמה העולמית להורדה דרסטית פליטת ה-CO2 של כלי הרכב, ושל משבר הדלק הגדול של 2007 שהעלה בקרב המחוקקים והלקוחות דרישה למנועים עם תצרוכת דלק רשמית נמוכה יותר. היצרנים בוחרים בקטנת הנפח, כיוון שהוא הפתרון הזול והמהיר ביותר להורדת תצרוכת הדלק המוצהרת ופליטת ה-CO2. אבל לשוק הישראלי יש חוקים משלו והחדשנות הטכנולוגית עתידה להיתקל במחסומים של שמרנות שיווקית וארגונית ושל ערכי שוק. המצב עתיד ליצור דילמות מעניינות.

מחסום הסטטוס

נפח המנוע בישראל היה ונותר אלמנט כמעט קשיח ליצירת סטטוס בחלק גדול משוק הרכב הישראלי, ובוודאי בשוק הציים. פה ושם היו פריצות דרך כמו זו של קבוצת פולקסווגן, שהצליחה להחדיר את מנועי TSI בעלי הנפח הקטן מבית פולקסווגן וסקודה לנישות מוגדרות בשוק הפרימיום, אבל ברוב המקרים ארגונים בורחים כמו מאש מהרעיון של שבירת היררכיית הנפח של הרכב הצמוד.

מכוניות משפחתיות, למשל, שהיצרן שלהן ויתר על 100 סמ"ק בלבד מהנפח המסורתי של "1,600", נתקלות בקשיים שיווקיים ונאלצות עדיין להעניק "פרמיות בושה" בדמות הנחות מוגדלות לציים. האם ניתן יהיה לשכנע קהל זה לאמץ לחיקו "מכוניות מנהלים" גדולות, מודרניות וחזקות עם מנועי 1.6 ליטר או משפחתיות 1.2 ליטר? זה ללא ספק יהיה אתגר שיווקי רציני.

המחסום הטכנולוגי

אחת הדרכים למתן את המעבר למנועים הקטנים והחסכוניים יהיה אימוץ אג'נדה "ירוקה". אבל הלקוחות צריכים לקחת בחשבון את ההשלכות שנגזרות מהמעבר הזה ובראשם אלמנט ה"כאילו": המנועים הקטנים משיגים אמנם נתונים מרשימים במבחנים הפליטה/צריכה התקניים של אירופה וארה"ב, שמבוצעים בתנאי מעבדה ובמהירויות נמוכות יחסית, אבל כדי לשמור על ביצועים סבירים ואטרקטיביים רובם מצוידים במגדשי טורבו ובהרבה אלקטרוניקה מורכבת ומשודכים לתיבות אוטומטיות כפולות-מצמדים. כל התחכום הזה בהחלט לא יהיה פשוט לתחזוקה ולהחלפת חלקים לאורך זמן וישפיע על ערך הגרט. יתר-על-כן, ניצול פוטנציאל הביצועים שלהם כהלכה, על-ידי עובדים שהוצאות הרכב שלהם מכוסות למשל, יקפיץ את תצרוכת הדלק ואת הצריכה.