האם מבקר המדינה לינדנשטראוס נוגס בסמכויות היועמ"ש?

תומכיו מהללים את פעלתנותו בפרשת גלנט, מבקריו טוענים שהוא נוגס בסמכויות היועמ"ש ■ לינדנשטראוס דוחה את הביקורת: "מבקרי מדינה בעולם פונים אלינו כדי ללמוד מניסיוננו"

בספטמבר האחרון, ימים ספורים לאחר שהתנועה הירוקה עתרה לבג"ץ נגד מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל, הונח על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה מכתב רשמי מלשכתו של מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. לינדנשטראוס הודיע אז ליהודה וינשטיין כי הצטבר אצלו חומר רב בנוגע ל"פרשת גלנט", אך אין בכוונתו לעסוק בנושא עד לאחר ההכרעה בבג"ץ.

רוח הדברים היתה: "צררתי לכם את החומרים שאספתי בחבילה גדולה קשורה בסרט, קחו אותם במתנה, השתמשו בהם, כי אני ממש לא מתכוון לעסוק בכך כל עוד מתנהל בג"ץ ברקע. אני מכבד את בג"ץ".

על בסיס החומר שנאסף עד לאותו שלב בלשכת היועץ המשפטי, יחד עם החומר שהעביר המבקר וחוות-דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מייק בלס, עבור ועדת טירקל לבדיקת מינויים בכירים - הגיעו וינשטיין ופרקליטות המדינה למסקנה כי ניתן להגן בבג"ץ על החלטת ועדת טירקל, לפיה אין מניעה למנות את גלנט לרמטכ"ל. "ההחלטה של הוועדה היתה במתחם הסבירות", הודיעו לבג"ץ.

אלא שמחוץ לכותלי בית המשפט העליון ציפתה להם הפתעה. כחודשיים וחצי לאחר שהודיע כי לא יחקור את פרשת הקרקעות של גלנט, שלח להם לינדנשטראוס מסר נוסף, שבו הוא מודיע להם חגיגית כי יש בידיו ממצאים חדשים בעניין הטענות שהועלו כלפי גלנט על שימוש שלא כדין במקרקעין במושב עמיקם. אז התברר כי זה תקופה עורך המבקר בדיקה "סודית" של הפרשה. אלא שה"סוד" נשמר גם מהיועץ המשפטי לממשלה.

לפני כשבועיים העביר משרד מבקר המדינה לפרקליטות המדינה תמצית של הממצאים החדשים הללו - אותם ממצאים שהעלתה הבדיקה שלא היתה אמורה להתקיים. התמצית הצביעה על מעורבות ישירה של הרמטכ"ל המיועד בהעברת קרקעות ציבור לידיו, בניגוד לטעויות כאלה ואחרות של פקידי מינהל.

וינשטיין נתפס לא מוכן. לינדנשטראוס אמר שלא יבדוק את הנושא, אך בכל זאת בדק, וגם אז - לא טרח לעדכן אותו. ולמרות זאת, הוא בלע את הרוק, הניח את האגו בצד וביקש מבג"ץ לדחות מעט את הדיונים בנושא, עד להשלמת בדיקת המבקר.

"היועץ המשפטי לא משחק משחקי אגו", אמרו ל"גלובס" גורמים שונים בקרבת וינשטיין. המבקר, הסבירו, לא כפוף ליועץ המשפטי לממשלה, והוא יכול להגיד לו 'בזה אני מתעסק, על אפך ועל חמתך, גם אם אתה הולך לבג"ץ', חבל רק שהוא לא עדכן אותו שהוא עושה את זה. בכך היתה נמנעת הדרמה שהתרחשה בבג"ץ.

למרות זאת, האווירה בין הגופים כיום מפויסת ועניינית. בלשכת היועץ משפטי מעדיפים להתייחס ל"אי-העדכון" כטעות, תקלה בתקשורת, ומתקדמים הלאה.

בלשכת המבקר אומרים: "ההודעה שלנו שאנחנו לא בודקים נגעה לסוגיות שהיו בפני בג"ץ, אך לא לסוגיות החדשות שנתגלו בפנינו במהלך תלונות שקיבלנו מאוחר יותר, כך שלא היינו צריכים לעדכן על הבדיקה".

כך או כך, ההדורים לכאורה יושרו. הכול הסתדר. היועץ המשפטי שכח וסלח; בג"ץ עודכן, ובינתיים כבר הוגשו בשבוע שעברון, במהירות שיא יש לומר, ממצאיו של המבקר על פרשת גלנט ללשכת היועץ המשפטי לממשל.

כשהשליח המיוחד שיצא מלשכת המבקר הניח את הדוח על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, צלצל וינשטיין מיד למבקר והודה לו על העבודה המהירה.

"זה מראה שהיחסים תקינים ואף ידידותיים", אומר גורם בסביבת היועץ. אז למה יש בכל זאת תחושה שהדרמה סביב מבקר המדינה עדיין נמצאת בעיצומה?

איש שכף רגלו גדולה

מאז מינויו למבקר ב-2005, כשהוא מכריז כי מאבקו העיקרי יהיה בשחיתות השלטונית, לא חלף חודש כמעט שבו לא הופיעו שמו ותמונתו של השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בעיתון. בעוד קודמו בתפקיד, מבקר המדינה אליעזר גולדברג, שמר על פרופיל נמוך ומרבית הציבור בכלל לא יודע איך הוא נראה - לינדנשטראוס הפך לכוכב.

כשעוברים על רשימת דוחות הביקורת המיוחדים והחקירות המתנהלות במשרד מבקר המדינה, התמונה מתבהרת: דוחותיו המפורסמים ביותר של המבקר קשורים בקשר דם ממש לכותרות הכי חמות באותו שבוע. הדחתו של דני דנקנר, האזנות הסתר בפרשת חיים רמון, הבית של דליה איציק, פרשת הזיוף של מסמך גלנט, פרשת המינויים הפוליטיים של צחי הנגבי, מינויו של יוחנן דנינו למפכ"ל המשטרה, האסון בכרמל ופרשת הקרקעות של גלנט - לכל הנושאים האלה הוא נכנס בתזמון מושלם, כשהסערה הציבורית סביבם בעיצומה. וכך, אף שהוא ממעט להתראיין, שמו לא יורד מהכותרות.

גם אם מתעלמים מהביקורת של גורמים אינטרסנטיים, מבוקרים כעוסים או אויבים אחרים שצבר במהלך הקדנציה שלו (על כך שהמבקר בוחר את נושאי הביקורת לפי הכותרות שהוא מקווה לקבל, למשל), עדיין קשה להתעלם מכך שהמבקר הנוכחי נכנס לטריטוריות שבהן לא דרכה כף רגלו של מבקר מדינה קודם לכן. העיסוק שלו בנושאים אקטואליים, במינויים בכירים ובפרשיות שנבחנות בזירות המשפטיות הולך וגובר, וקשה שלא לתהות האם זה מקומו הטבעי של המבקר.

"יש אמרה מאוד ידועה, שגודל תפקיד הצ'נסלר כגודל כף רגלו. כגודל כף רגלו של המבקר - כך גודל תפקידו. ולכן כשאין מלך בישראל, וכשאין מי שיעשה את עבודתו נאמנה, לוואקום הזה נכנסים אנשים שכף רגלם גדולה", אומר עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון.

לדבריו, בפרשת גלנט לא עשו הגורמים הרלוונטיים את תפקידם, ו"למזלנו" המבקר התערב. "לו היועץ המשפטי וועדת טירקל היו עושים את עבודתה נאמנה, לא היינו מגיעים לפינה הזאת שמישהו נזקק לשירותיו של המבקר".

"מבקר המדינה לא מסתפק בביקורת השגרתית, אלא בודק ומבקר ביוזמתו אירועים אקטואליים בדחיפות ובקצב שאין להם תקדים", מוסיף פרופ' דוד ליבאי, לשעבר שר המשפטים וחבר בוועדת ביקורת המדינה הבוחנת את דוחותיו של מבקר המדינה.

כשמרים בן-פורת החלה בשעתה במגמה הזו, של עריכת ביקורת בזמן אמת, כולם זעקו חמס והטיחו בה שהיא חורגת מסמכותה. גם לינדנשטראוס שמע את זה לא פעם, אך הוא לא נרתע. אצלו זה הפך לנוהג.

ליבאי, שמברך על כך, מסביר כי לינדנשטראוס שכלל את תפקידו. "בתקופה האחרונה נוצר מצב חדש שמבקר המדינה מהווה סמכות חוקרת, בנוסף לסמכויותיו כמבקר, וטוב שכך. ליועץ המשפטי אין גוף חוקר אלא אם כן הוא פונה למשטרה, אך יש עניינים שאפילו הממשלה מעדיפה שלא המשטרה תתחיל בחקירתם".

גם ח"כ יואל חסון, המכהן כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה, מרוצה מהמבקר הנוכחי. "מבקר המדינה הפך את מוסד הביקורת למשהו הרבה יותר משמעותי וחזק ממה שהיה בעבר. זה משרד יותר דינמי, שיודע לתת מענה בזמן אמת ומשנה מציאות. המבקר שלנו הוא גורם משנה מציאות, ואנחנו צריכים לברך על כך".

העובדה שמוסד מבקר המדינה הפך ליותר דינמי, מטפל בבעיות בזמן אמת, יותר אקטואלי ורלוונטי, אומר חסון, הפכה אותו לכלי חקירה וביקורת יותר אפקטיבי ולפרסונה שהציבור קשוב אליה.

חושף את הדברים און-ליין

לינדנשטראוס נתפס ככזה שלא מטשטש ולא נגוע במשוא-פנים. ככל שעסק יותר ויותר בסוגיות אקטואליות, "ירד יותר לשטח" והעמיד בפינה את הגורמים הבכירים המבוקרים - בהם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט (שמגוון פרשיותיו עברו תחת ידי המבקר), שר הביטחון (שהפך לאורח קבוע במשרדי המבקר - בחקירת הבזבוזים בנסיעה לסלון האווירי, חקירת העברת חברה מידיו לבנותיו, בדיקת מסמך גלנט ובחקירת הקשר בין תורמיו להשקעות בחברה של רעייתו), דליה איציק (שעלות נסיעותיה לחו"ל כיו"ר הכנסת נבדקו) ועוד - נבנה והתבסס מעמדו כגורם החוקר, אך גם כשופט, כזה שמכריע בפרשיות הללו.

למרות שאין בכוחו של המבקר לכפות את דעתו על היועץ המשפטי לממשלה, הממשלה או כל גורם אחר - אף אחד לא באמת יכול להתעלם מהמלצותיו של לינדנשטראוס, וכך גם מתעצם כוחו. במיוחד נוכח ההוכחה הניצחת למה קורה כשלא מקשיבים לו או מתעלמים מדוחותיו, אותה קיבלנו כולנו באופן הכאוב ביותר באירועי אסון השריפה בכרמל.

ובכל זאת, אין תקדים לכך שגורלו של רמטכ"ל מיועד תלוי בהמלצות המבקר.

"מה יותר טוב, שלא תהיה בדיקה?" ,שואלים ליבאי ושרגא. המבקר התבקש לבדוק את פרשת גלנט, כמו גם פרשות רבות אחרות שבחן בעבר, על-ידי מתלוננים שונים וגורמים בממשלה - במקרה הספציפי על-ידי השר מיכאל איתן - וגם הוצגו בפניו ראיות חדשות לכאורה, אז מה הוא צריך לעשות? להתעלם? להעלים את הפרשייה? לחפף, כמו גורמים אחרים שעסקו בה? - תוהה שרגא, ומכריז: "אני דווקא מצדיע לו, על זה שיש פה עוד מישהו שמוכן ללכלך את הידיים שלו ולעשות את העבודה השחורה שאף אחד לא רוצה לעשות. זה להרים לנו את המראה לפרצוף ולהראות לנו את הפרצוף שלנו. אף אחד לא מוכן לעשות את זה. מזל שהוא עושה את זה. עם ישראל צריך להודות שיש לו מבקר כזה".

"ובכלל", מוסיף ליבאי, "לינדנשטראוס לא חורץ גורלות, אין לו סמכות לחרוץ, והוא לא מתיימר לעשות זאת. הוא כותב את הדיווחים שלו, שעוברים לגופים מוסמכים כמו היועץ המשפטי, הממשלה או המשטרה, והם יכולים לפעול במסגרת סמכויותיהם. לא צריך לטשטש את המגבלות האלה של סמכויותיו וכוחו של המבקר".

נוגס בטריטוריה של וינשטיין

לא כולם מסכימים לכך. מבקריו של לינדנשטראוס מתלחששים בחדרי חדרים על כך שהמבקר איבד כיוון, איבד מיקוד, הרחיב מעל ומעבר את הסוגיות הנבדקות על-ידו ופלש ברגל גסה אל תחומי טריטוריית היועץ המשפטי לממשלה ומערכת אכיפת החוק.

ד"ר מיכל טמיר, מרצה בכירה במכללת שערי משפט ומחברת הספר "מבט ביקורתי על ביקורת המדינה", נמנית עם אלה שחושבים שהמבקר חורג, "ובגדול", מהמנדט שלו, ובניגוד לאחרים, היא לא חוששת לומר זאת בגלוי. "זה ממש לא מקומו של המבקר לחרוץ גורלות ולהכריע בפרשיות אקטואליות", היא אומרת. "תפקידו של המבקר, וכך זה ברוב מדינות העולם, להתעסק בעניינים מערכתיים, לבדוק את חוקיות ביצוע החוקים של הכנסת. לא נוגעים בסוגיות אקטואליות".

ביקורת המדינה, היא מבהירה, לא אמורה לעסוק באדם ספציפי. זה מנוגד לשלטון החוק. "המבקר הנוכחי יותר ויותר נכנס לעניינים פרטניים. ראוי שהמבקר יבדוק מדיניות האזנות סתר, אבל לא ראוי שיתעסק בהאזנת סתר של חיים רמון, כי זה ספציפית לא עניינו. יכול המבקר לבדוק מדיניות מימון דירות שרד לאנשים, אבל לא את הדירה של דליה איציק. הדירה שלה יכולה להיות דוגמה בתוך דוח כללי. הוא צריך להתעסק בנושא הכללי, ונושאים ספציפיים יכולים להיות דוגמאות בלבד".

- לפי ההיגיון הזה, לינדנשטראוס עסק בהתנהלות מינהל מקרקעי ישראל, ויואב גלנט הוא רק דוגמה בתוך הבדיקה.

"מה שהוא עושה זה בדיוק ההפך. הוא לוקח נושא ספציפי, והוא האינסנטיבה שלו לבדיקה, והוא מתעסק בעיקר בו".

בנסיבות הללו היינו מצפים שהיועץ המשפטי לממשלה או באי-כוחו של גלנט יקימו קול זעקה ויטענו כי אין למבקר סמכות לעסוק בנושאים הללו. למה זה לא קורה? התשובה פשוטה: חוק יסוד מבקר המדינה וחוק מבקר המדינה משתמשים במושגים מאוד עמומים להגדרת סמכויות המבקר, ומעניקים למבקר סמכות לבדוק את החוקיות של תהליכים ואת טוהר המידות בהם, מבלי להגדיר מה זה בדיוק אומר. "אלה הרי מושגים שאפשר להכניס אליהם הכול", אומרת טמיר.

ובאמת, כל מבקר פירש אותם בצורה שונה. עובדה שקודמיו של לינדנשטראוס בקושי נגעו בסוגיות של "מעכשיו לעכשיו". "אבל זה לא מכשיר את מעשיו", אומרת טמיר. "איך הוא הגיע בכלל לבדוק את ההתנהלות של גלנט? היתה ועדה ממונה, ועדת טירקל, שעשתה את תפקידה. איפה כתוב שאם ח"כ מיקי איתן פונה למבקר, אז המבקר צריך לבדוק? זה עניין שתלוי ועומד בפני בג"ץ, ומי שמגן על המדינה בפני בג"ץ זה היועץ המשפטי לממשלה. יש פה עניין מאוד ברור שאין בו ריק, אך פתאום המבקר החליט שהוא חוקר.

"המבקר בוחן איזושהי פרטיזניות כביכול או חשד להשתלטות פרטיזנית של גלנט, ומה הוא עושה? אין פה פרטיזניות על שטחים לא לו? הוא נכנס לטריטוריה של היועץ המשפטי ונוגס בה עוד ועוד.

"המבקר היום מתנהג כמעין רשות שופטת של עצמה. הוא גם החוקר גם השופט, ואם יתקבלו הצעות החוק לפיהן הוא יוכל להטיל סנקציות על שרי ממשלה ועל עובדים שלא פעלו לתיקון הליקויים בביקורת שלו, זה יהפוך אותו גם לתליין, למבצע. זה מצב נורא".

ואיפה זה שם את היועץ המשפטי? טמיר: "זה לא פוגע במעמד היועץ המשפטי, פורמלית הוא לא מחויב למה שהמבקר אומר. אבל נוצרה סיטואציה מוזרה, שבה הוא קצת כבול. הפרשן מספר אחת של החוק בישראל הוא היועץ המשפטי, אבל ברור שהוא יצטרך להתייחס אל המלצות המבקר בכובד ראש".

בלי משחקי אגו

בסביבתו של היועץ המשפטי לממשלה לא ממש מתרגשים. "אנחנו לא בתחרות מלכת יופי. פה הכול ענייני", אומרים גורמים שמכירים את היחסים בין הגופים מקרוב, ומבהירים כי עם כל הכבוד למבקר, "ויש כבוד", הוא לא היועץ המשפטי לממשלה ויש מאות החלטות שמתקבלות בשבוע במשרד היועץ שהמבקר לא מעורב בהן.

למעשה, הם בכלל לא רואים במבקר יריב. כשהוא יכול לתרום לעניין, הם ימתינו למסקנותיו, המתקבלות מהר מאוד בדרך-כלל; כשאינם חושבים שהוא יכול לשפוך אור על העניין שעל הפרק, הם לא יהססו לדחות את בקשותיו, כפי שקרה בפרשת מינויו של דנינו, במסגרתה נדחתה בקשתו של לינדנשטראוס לעיכוב המינוי עד שיסיים את בדיקתו בעניין.

אבל גם אם היועץ המשפטי לא מזהה בעיה, טמיר לא חושבת שזו התנהלות ראויה מצד המבקר. "זה שהיועץ המשפטי לא משחק משחקי אגו זה טוב, אבל זה לא מכשיר את החריגות של המבקר מתפקידו. מהמון בחינות לינדנשטראוס חרג מזמן מהמנדט שלו. מהבחינה של התערבות בענייני מדיניות, התערבות בעניינים קונקרטיים ובעניין מתן חוות-דעת בזמן אמת ולא בדיעבד. אני לא אומרת שכל החידושים של המבקר לא ראויים, אבל יש לי ביקורת על כמה דברים ובעיקר על נושא מדיניות והנושאים הפופוליסטיים שהוא נכנס אליהם".

בסופו של יום כולם מסכימים על דבר אחד: מיכה לינדנשטראוס הרחיב את גבולות הגיזרה של תפקיד מבקר המדינה. לא עוד מבקר קלאסי, כזה שמפשפש בנבכי המשרדים הממשלתיים ומאתר ליקויים שקרו - אלא חוקר מדופלם ומשופשף, שמספק מסקנות מהירות, הרבה לפני שגופת הפרשייה התורנית התקררה.

אוהדיו של לינדנשטראוס חושבים שדרכו התוססת והמתוקשרת היא דרך האבנים הצהובות המובילה ישירות אל שלטון תקין ונקי, כזה שנהיה גאים בו. אחרים קצת פחות נלהבים מהמעמד אליו התברג המבקר.

את לינדנשטראוס לא נראה שכל זה מטריד. אחרי שהעביר את מסקנות בדיקתו בפרשת גלנט למבקר, התפנה לעשרות העניינים והדוחות השוטפים שנמצאים על שולחנו, לפחות עד שתתפוצץ הפרשייה הציבורית הבאה.

"מבקר המדינה אינו נוגס חלילה בטריטוריה של היועמ"ש. להיפך, הוא מגבה אותו"

ממשרד מבקר המדינה נמסר בתגובה: "בדיקת התנהלותו של האלוף יואב גלנט המועמד לתפקיד הרמטכ"ל נדרשת מתלונות שונות שהגיעו אלינו. הן נבדקו על-ידינו כפי שאנו נוהגים לגבי כל תלונה אחרת שראויה לבדיקתנו. הדוח המסכם בעניין זה הועבר ליועץ המשפטי לממשלה כמקובל במשרדנו.

"במקרה של האלוף גלנט, כשהתברר לנו כי קיים בג"ץ וכי יש נושאים משפטיים נוספים, העברנו את כל המידע הנדרש וכל המסמכים לידיעת היועמ"ש לממשלה. חשוב להדגיש כי הפנייה לשמוע את האלוף גלנט הגיעה מהיועץ המשפטי לממשלה עצמו. הוא בא למשרדי המבקר וביקש מהמבקר לבצע את הבדיקה".

באשר לטענות על הרחבת גבולות בדיקת המבקר נמסר כי "הטענה כי מבקר המדינה פלש לטריטוריה שאינה בסמכותו היא טענה מגוחכת, חסרת בסיס ונאמרת על-ידי מי שאינו בקי בעבודת הביקורת ובסמכויות המבקר שהוקנו לו על-ידי המחוקק.

"המחוקק השאיר לכן בידי המבקר סמכות רחבה ומקיפה ונתן בידיו את שיקול-הדעת במה יעסוק. משמעות הדברים גם בדיקה בנושאים אקטואליים - ביקורת בזמן אמת.

"הגישה הזאת תופסת במהירות מקום מרכזי בעבודתם של מבקרי המדינה בעולם הנאור. רבים מהם פונים אלינו כדי ללמוד מניסיוננו וליישם אותה בארצותיהם. אמנם קיימות מדינות שבהן הביקורת מתמקדת בבדיקות חשבונאיות, אך מדינות אלה הן מיעוט כיום.

"מבקר המדינה אינו נוגס חלילה בטריטוריה של היועץ המשפטי לממשלה. להיפך - הוא מגבה אותו ותומך בו. אין חולק כי קיים שיתוף-פעולה מלא בין המבקר לבין היועץ המשפטי לממשלה, אשר אישר זאת בעצמו גם בתקשורת. הניסיון לתקוע טריז בין המבקר לבין היועץ המשפטי לממשלה, הוא נואל ומצביע על הלך מחשבתו של מי שהזין את 'גלובס' במחשבות שאין להן קשר למציאות.

"המבקר אינו רואה עצמו כרשות שופטת או מבצעת. הוא רואה את עצמו כסמכות של הביקורת בלבד. המבקר נהנה מתמיכה מלאה של הכנסת. תיקון לחוק שהתקבל בימים האחרונים קובע כי היועץ המשפטי לממשלה יוכל לפתוח בהליכים משמעתיים נגד המתעלם ביודעין מדוחות המבקר. תיקון זה לחוק התקבל על דעת ועדת השרים לחקיקה וכל הגורמים הרשמיים הנוגעים בדבר אישרו אותו פה-אחד".

ולכן, מבהיר המבקר, "אין מקום להשיב לטענה חסרת היסוד כי המבקר 'חרג' מהמנדט שלו עקב התערבותו בעניינים קונקרטיים ובענייני מדיניות. נדגיש כי המבקר, על-פי הסקרים שפורסמו, זוכה לאמון חסר תקדים של הציבור היודע להעריך את עבודתו המקצועית, מלחמתו בשחיתות הציבורית ובעד מינהל תקין. הטענות כאילו מבקר המדינה 'עוסק בנושאים לא לו' הן שטחיות. הן נועדו רק לפגוע במוסד מבקר המדינה.

"אמון הציבור הוא בעיני המבקר הביקורת הטובה ביותר הקיימת לגביו והקיימת לגבי המוסד שבראשו הוא עומד. אמון זה חסר תקדים גם בהשוואה למדינות העולם".

באשר להערתה של ד"ר טמיר בעניין הביקורת בתחום האזנות הסתר בפרשת רמון, השיב המבקר כי "עניינו של השר לשעבר חיים רמון נבדק על-ידי מבקר המדינה בעקבות החלטת ממשלת ישראל מ-6.7.08 שפנתה למבקר המדינה, להכין חוות-דעת על-פי החוק בנושא האזנות סתר בחקירות פליליות כולל האזנות סתר לחיים רמון".

פרשת גלנט: טיל קרקע-קרקע

פרשת הקרקעות של גלנט התפוצצה לראשונה בדצמבר 2008, עם פרסום תחקירו של קלמן ליבסקינד ב"מעריב", לפיו האלוף יואב גלנט סלל לעצמו כביש פרטי על אדמה ציבורית, הוסיף לנחלה שלו כמה דונמים, נטע עליהם עצים והתקין סביבם תאורה הנשלטת רק מביתו.

במקביל נחשף כי האלוף ורעייתו קיבלו ממינהל מקרקעי ישראל עוד 35 דונמים, כשהמינהל בעצמו מגדיר את המהלך "לפנים משורת הדין", אך גלנט לא הסתפק בשטח שניתן לו ופלש ל-28 דונם נוספים.

בעקבות הפרסומים התנהלו מספר הליכים בבתי המשפט השונים, ובהם בקשה להוצאת צו שימוש חורג שהגישה המדינה נגד גלנט ועתירה לבג"ץ שהגישו תושבי עמיקם. ההליכים התנהלו ברקע, אך הפרשייה נעלמה אט-אט מחוץ לטווח הראייה של העין הציבורית הביקורתית.

באוגוסט האחרון, כששמו של גלנט הוזכר כמועמד מוביל לתפקיד הרמטכ"ל, חזרה הפרשה לכותרות. שר הביטחון אהוד ברק הודיע אז כי הדבר לא מונע את המינוי, ובחר בגלנט לרמטכ"ל הבא. גם ועדת טירקל למינויים בכירים החליטה לאשר את המינוי, וב-5 בספטמבר הצביעה גם הממשלה בעד מינויו של גלנט לרמטכ"ל הבא.

באותה ישיבת ממשלה קם מתנגד אחד למינוי, השר מיכאל איתן, שפנה מיד ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליטות ולמבקר המדינה בבקשה שיבחנו את הפרשה. במקביל, באמצע ספטמבר, התנועה הירוקה עתרה לבג"ץ נגד המינוי.

בשבוע שעבר העביר מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, את ממצאי בדיקתו בפרשה.

מהממצאים עולה כי גלנט הגיש לבית משפט השלום בחדרה תצהיר שקרי, חתם על מכתב שקרי למינהל מקרקעי ישראל, פלש לשטח בן 28 דונם שאינו שלו ונמנע מלפנותו במשך 4 שנים, וכן עשה שימוש חורג לצרכיו בשטח ציבורי פתוח שאינו שלו.

כעת נותר לראות כיצד ישפיעו ממצאים אלה על עמדת היועץ המשפטי בבג"ץ - האם עדיין יגן על מינויו של גלנט לרמטכ"ל?