ממציאים, לא רק פטנטים

חוק הפטנטים בישראל אינו יודע להבחין בין המצאה חלוצית או משמעותית להמצאה זניחה

פטנט הוא עסקה בין הממציא לציבור. הממציא אמור לתרום מנת ידע נוספת לציבור, כזו שלא הייתה קיימת קודם לכן. בתמורה הוא מקבל מונופול בן 20 שנה, ולפעמים יותר, בצורת פטנט.

קבלת המונופול פירושה - יצירת שוק ללא תחרות, מגרש עם שחקן אחד בלבד שעולה לציבור ביוקר. המשמעות הישירה של מתן פטנט היא - יצירת מונופול עסקי המאפשר קביעת מחירים גבוהים שאיש אינו מפקח עליהם.

יש לעתים נדירות המצאות חלוציות העומדות בכל הקריטריונים, שהן בבחינת צעד גדול לאנושות. המצאות אלה מצדיקות את מתן הפטנט ואת הזכות לפעול במשך שנים ארוכות בשוק ללא מתחרים. תרומת הידע הגדולה שמניבה המצאה כזו לאנושות, ידע שישמש בעתיד את הציבור כולו, מצדיקה את הענקת המונופול.

אבל חוקי הפטנטים בעולם אינם מעניקים פטנטים רק בגין המצאות חשובות כאלה. הם אינם בוחנים את גודל הצעד. כמעט כל המצאה שיש בה "חידוש" ו"התקדמות המצאתית" תזכה לפטנט, ומכוחו למונופול עסקי. הבעיה היא שפטנטים רבים בישראל ניתנים גם להמצאות "בלוף", שאין בינן לבין התקדמות המצאתית דבר וחצי דבר.

צעד לאנושות או צעד לכיסינו

בעיה גדולה עוד יותר היא שחוק הפטנטים בישראל אינו יודע להבחין בין המצאה חלוצית או משמעותית, לבין המצאה זניחה. הוא מעניק אותה תקופה של מונופול בגין התקדמות המצאתית קטנה כגדולה.

בקשות פטנט מוגשות כדבר שבשגרה מבלי שהממציא טורח לפרט בהן מהי ההתקדמות ההמצאתית או מהו הצעד ההמצאתי שעשה, כפי שדורש חוק הפטנטים. רוב בקשות הפטנט המוגשות היום אינן מגדירות את התרומה שלהן לאנושות; הן פשוט תובעות את התמורה.

בפסק דין מנחה של בית המשפט העליון בעניין בחינת ההתקדמות ההמצאתית (עניין hughes), הוכר דבר קיומו של קשר בל-יינתק בין ההתקדמות ההמצאתית לבין התרומה של ההמצאה לציבור. אם אין תרומה - לא תוכר התקדמות המצאתית, ולא יינתן פטנט. אבל כשזה מגיע לרישום פטנטים, איש אינו זוכר מה נאמר בפסק דין זה.

אילו היה מאן-דהוא מקפיד עם הממציאים, הם היו נדרשים להגדיר בבקשת הפטנט מהי אותה תרומה. לשון אחר, שומה היה על בקשת הפטנט לפרט מה הן הידיעות שכבר נתפרסמו, ומהו הצעד שנעשה, או מהי הדלתא שבין מה שהיה לפני ומה שישנו ביום אחרי. אבל לא מקפידים איתם.

רוב בקשות הפטנט המוגשות היום אינן מגדירות את ההתקדמות ההמצאתית שבהן, הן מסלפות את הידיעות שכבר נתפרסמו קודם, ואינן מנסות להגדיר את הצעד, את מידתו ואת משמעותו. במקרים רבים, גם כאשר מגיע הפטנט לבחינה משפטית, מסרב הממציא להגדיר את ה"התקדמות" בצורה פוזיטיבית.

ניתן וראוי לבנות מודל כלכלי היוצר קורלציה בין משך תקופת תוקפו של פטנט לבין עוצמת התרומה, או גודלו של הצעד ההמצאתי. פתרון כזה יחייב את הממציא להגדיר את הצעד. כך נוכל לדעת אם אכן מדובר בצעד כלשהו לאנושות, או רק בצעד נוסף של הממציא לכיסים שלנו.

הכותב מתמחה בקניין רוחני.