פגיעה בחופש הניהול העסקי

האיום בהשבתת המשק על-ידי ההסתדרות הכללית, שעדיין תלוי מעל הציבור בישראל, מעלה שאלה שהיא מרכזית וקריטית לעתיד המגזר העסקי כולו. טעות לחשוב שמדובר רק במאבק נגד חברות המציעות שירותים של עובדי קבלן. הנושא נוגע למגזר העסקי כולו. הוא יורד לליבת השאלה של חופש הניהול העסקי.

מה שעומד על סדר היום אינו תנאי העבודה של עובדי קבלן או ביצור זכויותיהם, אלא שלילת החופש מהארגון העסקי להחליט, איזה חלק מפעילותו העסקית הוא יבצע באמצעות עובדים קבועים בהעסקה ישירה, ואיזה חלק מפעילותו העסקית הוא יכול להעביר לביצוע בדרך של מיקור-חוץ.

מטרת השביתה, היא פגיעה חסרת תקדים, עפ"י כל קנה-מידה מקובל בעולם המערבי, בחופש הניהול העסקי. ניסיון שאין לו תקדים בעולם החופשי - לחייב את הארגון העסקי לבצע את פעולותיו העסקיות דווקא באמצעות עובדים קבועים. ההשפעה של המהלך, שאותו רוצה להשיג ההסתדרות, לא תפגע רק בחברות הנותנות שירותים של עובדי קבלן, אלא במגזר העסקי כולו וכמעט בכל ארגון עסקי במדינה.

עלויות השכר ינסקו

אם מטרת ההסתדרות תושג, אלפי חברות המציעות שירותים של עובדי קבלן ומיקור-חוץ ייעלמו מהנוף העסקי, על אף שעד היום הן ניהלו ופיתחו פעילות עסקית לגיטימית במסגרת החוק.

חברות המציעות שירותים, כמו שירותי ניקיון ותחזוקה, שירותי הסעדה, שירותי שמירה ושירותי ניהול מערכות מחשוב, פועלות בתחום ההתמחות המיוחדת שלהן. במספר מקרים אפשר להגדיר את עיסוקן כחלק מליבת העיסוק של מזמין השירות, וברוב המקרים זה לא נופל בתחום ליבת העיסוק של מזמין השירות. אולם לשם הבנת הנושא המרכזי וחידודו נתעלם מגורלן של אותן אלפי חברות.

נבחן את ההשפעה שתהיה על כלל המשק, אם תתקבל עמדת ההסתדרות. חברות עסקיות אשר עד היום ביצעו חלק מפעולתן באמצעות מיקור-חוץ, ייאלצו להגדיל את מצבת העובדים הקבועים. מבנה התעסוקה שלהן יהיה קשיח. הן לא יוכלו להתאים את מבנה כוח-האדם לתנאי השוק המשתנים, שכן, פיטוריו של העובד היחיד בכל סיטואציה הם תהליך ממושך ולפעמים לא בר-השגה, אפילו אם העובד כבר אינו תורם לארגון.

האבטלה הסמויה תעלה, הארגון העסקי ייעשה מסורבל יותר, ועלויות השכר ינסקו. כושר התחרות ייחלש מאוד והוא ייחלש במיוחד בזירת הכלכלה הבינלאומית, שכן, בשום מדינה בעולם החופשי לא מעלים על הדעת שמותר להכתיב לארגון העסקי מתי הוא חייב להעסיק עובדים קבועים ולא להשתמש בשירותים של מיקור-חוץ.

מה שמתואר כאן אינו נבואה שחורה. זוהי פשוט חזרה מתומצתת על מה שבפועל התרחש בישראל בשנות השמונים. בשנים אלו 30 חברות בבעלות ההסתדרות העובדים הכללית וחברת העובדים, פשטו את הרגל. חלק גדול מפעילותן העסקית נקטע ובוצעו פיטורים נרחבים בבחינת אין ברירה. חלק גדול מהמגזר העסקי הגיע לסף משבר.

חלק מהחברות שקרסו, היו מהגדולות במשק, כמו: כור, סולל-בונה וסולתם. הסיבה המרכזית לפשיטות רגל אלה, הייתה קשיחות מבנה התעסוקה וחוסר יכולת להתאים את מבנה התעסוקה לדרישות השוק המשתנות. סולל-בונה לבדה החזיקה 6,000 עובדים מיותרים בתקופה של חמש שנים, והסוף ידוע.

אפילו שינוי קל ביותר של שלילת חופש הניהול העסקי בתחום מבנה כוח-האדם בחברה, יחרוץ את עתיד המגזר העסקי. העיקרון יישבר, ואם מותר יהיה להכתיב אפילו במעט גיוס עובדים קבועים, בניגוד לרצון המעסיק, ניתן יהיה להרחיב תכתיבים אלה בעתיד, בדרך של כרסום הדרגתי. מסיבה זו, אסור להתעלם מההיבטים העקרוניים ורחבי ההשפעה שעלולים להתרחש כתוצאה מכניעה לדרישות ההסתדרות. אני מטיל ספק בחוקיות של מהלך כזה, שכן מדובר בפגיעה בחופש העיסוק שהוא זכות חוקתית בישראל.

דרך המלך אינה בניסיון להכתיב לעסק מתי מותר לו להשתמש במיקור-חוץ, אלא בביצור ובשיפור זכויותיהם של כלל העובדים. ענף-ענף בפני עצמו. יהיו אלה עובדי קבלן, או עובדי מיקור-חוץ, או עובדים זמניים בהעסקה ישירה.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר