המדריך למתקפת המבעבעים הגדולה של הסילבסטר

שמפניות צרפתיות יוקרתיות, קאוות ספרדיות מהמכולת, למברוסקו איטלקי מטופש, ברוט ישראלי מצוין ■ הכול היה טעים (בטח אחרי הכוס השלישית)

זו הייתה שנה נהדרת. נו, מה כל-כך נהדר לך, תשאלו מן הסתם. מה כל-כך טוב לך, אחרי שנה שבה גילינו שלא רק שהתקרבנו עוד קצת אל התהום, אלא שאנחנו כנראה כבר רצים מעליה כמו הדמויות בסרטים המצוירים, שמגלות את זה רק רגע לפני הנפילה. בדיוק כמותן אנחנו כנראה כבר שם, ובדיוק כמותן אנחנו כנראה עדיין רק שם. הנפילה עוד לפנינו. ואם זה כך, אז בהשוואה לשנה הבאה זו כנראה באמת הייתה שנה נהדרת.

קחו למשל את החודש האחרון. לא, אני לא מדבר על שלל האירועים האחרונים וכל הבונבונים שמעניקה לנו האקטואליה הישראלית. אני מדבר על מתקפת היינות המבעבעים שחוויתי באופן אישי, ואיתי גם שאר כתבי האלכוהול, אני מניח. מאז שאכלתי מרק שעועית בכרם התימנים, לא חוויתי התקפת גז כזו.

המצחיק הוא שהכול היה לי טעים. טוב, כמעט. ככה זה עם אלכוהול שיש בו גזים. נורא מצחיק ולרוב גם טעים. נכון, דום פריניון הוא באמת יין טוב יותר מקאווה ספרדית ב-30 שקלים במכולת, ושמפניית קריסטל של לואי רודרר היא בכל זאת משהו קצת יותר מובחר מלמברוסקו מטופש, אבל תאמינו לי שאחרי הכוס השלישית כבר לא אכפת לך אם אתה שותה את זה או את ההוא. לפחות לא לי.

ולא, לא יהיו דום פריניונים וקריסטלים בטעימה הזו. לא בגלל דפני ליף. מפני שחבל על הכסף. לא צריך. קאוות זולות דווקא כן יהיו. לא בגלל הכסף. משום שהן טעימות. אז יצרנים ויבואנים יקרים, תודה לכם מקרב לב. הכנסתם קצת אור ובעיקר בועות לחודש גרוע בהחלט, גם מהבחינה האישית, ועל כך אני אסיר תודה. אני, אשתי וכל מי שהתארח אצלנו בבית בחודש האחרון. הנה הפירוט.

שמפניות

לואי רודרר Louis Roederer Brut Premier. את השמפניה של רודרר שתינו עם ש', חברנו הצפר הבכיר, שהביא לנו צלעות טלה מחינאווי. שילוב קלאסי, בתנאי שאתה לא ממש מבין מה הולך עם שמפניה. הרודרר התגלתה כ...ובכן, אחלה שמפניה. כאילו שאפשר אחרת. יבשה, פריכה, שומרת על הגזים לאורך זמן וטעימה להפליא. 56% פינו נואר, 34% שרדונה ו-10% ענבי פינו מוניה, שהם הזנים הקלאסיים המרכיבים את רוב סוגי השמפניה, אם זה חשוב לכם. 259 שקלים

בילקר - סלמון Billecart-Salmon Brut Reserve. את השמפניה הקלאסית הזו מבית בילקר-סלמון שתינו עם הוריי מעל צלחת גולש הונגרי כהלכתו. אני לא יודע אם זה עשה טוב לשמפניה אבל לנו זה עשה מצוין. אבא שלי התפעל מהשמפניה, וגם אני לא סבלתי. מה שכן, היא יקרה רצח. אל תיתנו לרזרב להטעותכם. זה המוצר הבסיסי של הבית המיוחס הזה. מורכב משלוש שנות בציר עוקבות ולא מוצהרות, נון וינטג' כמו שזה מכונה בלעז ב"מוצרי היסוד" של הבתים היוקרתיים האלה.

414 שקלים

מואט שנדון ברוט אימפריאל Moet & Chandon Brut Imperial. השמפניה היחידה שאל הטעימה המקצועית שלה נגררתי השנה. לא מפני שרציתי. פשוט הבקבוק שקיבלתי הביתה היה "משועם" או איך שלא קוראים בעברית ליין קורקי (כזה שהפקק שלו דפוק). אני לא מתלונן. לשם שינוי אכלתי מה שאוכלים עם שמפניות. אויסטרים וכל מיני דגים נאים ממטבחו של מיכאל גרטופסקי, השף המחונן של מסעדת סושיאל קלאב. המואט היא בדיוק מה שמצפים ממנה. בומבה של שמפניה. יבשה, פריכה, אלגנטית, מאוזנת. נפלאה. 250 שקלים

וו קליקו ילו לייבל Veuve Clicquot Yellow Label Brut. יוסף, חברי הטוב ביותר, הכין לכבוד האלמנה קליקו פפריקש צ'ירקה - עוף הונגרי בפפריקה. חדי העין הבחינו בוודאי שהמטבח ההונגרי כיכב החודש בארוחות השמפניה שלנו. מקרי לגמרי. הפפריקש היה נהדר, וכך גם השמש הסתווית על הגג. לשמפניה זה לא עזר. היא הייתה מתה. "משועמת" לגמרי. כפיצוי פתחנו בקבוק וינטג' רוזה 4002. הוא היה נהדר. וו קליקו 330 שקלים, וינטאג' רוזה 2004 545 שקלים

שאר ירקות

קאווה פאוסטינו Cava Faustino Cava Extra Dry. בלי שום בושה שתינו אשתי ואני את הקאווה הזו עם סלט ירקות גדול בלילה, אחרי שהילדים הלכו לישון. זה היה מצוין ועשה את העבודה. ענבי פריידה (Parellada), מסבאו או מקבאו (Macabeo) והחרלו או השרל (Xarel-lo), שהם הזנים המקומיים של קטלוניה המשמשים לייצור קאוות, עושים גם כאן את העבודה ויוצרים קאווה סבירה לחלוטין. אולי לא מספיק יבשה כמו שאני אוהב, אבל Beggars can't be choosers. 40 שקלים

קאווה חאומה סרה Jaume Serra Brut Cava. השלוק הראשון היה קצת מריר ומתכתי, אבל אחר כך זה הסתדר, מה שהוכיח לנו שוב שביינות מבעבעים לפעמים הכמות כן קובעת. שלא לדבר על כך שעם קציצות הדגים שהכין לנו איתמר, בננו הבכור בן ה-11, לא היה לקאווה הזו שום סיכוי להיכשל. כשר, 30 שקלים

קאווה ואיי-פורמוסה מוסא Cava Musa De Vallformosa.

רשת ברי הקאווה התל אביבית לה צ'פמה הצליחה מאוד עם בית הקאווה שייבאה במיוחד לעצמה, בית ואיי-פורמוסה המצוין, עד שחברת בנימינה ספירטס החליטה לייבא לרשתות השיווק את הגרסה הכשרה של הקאווה היבשה שלהם. עם פסטה ברוטב עגבניות זה הצליח להם ביותר. את הבקבוק גמרנו בכל מקרה. טוב, אני גמרתי. אשתי נרדמה אחרי כוס אחת. אה כן, נו, יבש כמו שצריך וטעים מאוד. כשר, 49 שקלים

פרוסקו וילה סנדי Prosecco Villa Sandi Extra Dry. הפרוסקו התגלה כהפתעת הטעימה, לפחות בקטגוריית הזולים. אחרי שלל הקאוות - שאין לי שום תלונות אליהן, אבל בסופו של דבר הן דומות זו לזו - התגלה היין המבעבע של אזור הוונטו הצפון איטלקי כמשהו אחר. קצת פחות כבד ראש וקצת יותר שובב. אני מחבב בדרך כלל יינות מבעבעים יבשים מאוד, והנה, דווקא כאן, התגלתה הפירותיות המסוימת של הפרוסקו כיתרון יחסי. מיוצר מענבי פרוסקו, כשמו של היין. 55 שקלים

כרמל ברוט PC. אף שלא התאפקנו וערבבנו את הברוט של כרמל עם ליקר קסיס נהדר מבית ודרנה - קיר רויאל הוא יופי של קוקטייל - הספקנו להבחין לפני כן שמדובר ביופי של יין מבעבע. חומצי מאוד, עם טעם נהדר המזכיר תפוחים ירוקים. הברוט של יקבי כרמל מיוצר בשיטת שרמנט - תסיסה שנייה במכלי נירוסטה, ולא בבקבוק עצמו כמקובל בשמפניות צרפתיות מקוריות או בקאוות הספרדיות, להבדיל אלף אלפי הבדלות. הוא מיוצר מענבי שרדונה ופרנץ' קולומבר. כשר, 59 שקלים

562 ברוט, יקב תבור. גם הברוט של תבור מיוצר כמו זה של כרמל בשיטת שרמנט. הוא עשוי מענבי שרדונה ומ...ענבי קברנה סוביניון אדומים. קצת ביזארי, ועדיין התוצאה טובה מאוד. היא גם ידידותית מאוד למשתמש באופייה הקצת פחות תובעני ויבש. שמפניות ושאר מבעבעים יבשים עשויים להיות לפעמים מפתיעים קמעה במפגש הראשון, בשל היובש ה"נייר זכוכיתי" שלהם. כשר, 53 שקלים