משק כנפי היונה

אופטימיות זהירה.

אופטימיות ללא תקנה, הייתה מתקנת אותי בוודאי בעלת הבית, או לפחות בן-זוגה חסר המנוח. זו הרי סיסמתם הנצחית.

נמל יפו חיכה הרבה זמן לרגע הזה. לאט-לאט אבל בטוח חוזרים החיים אל המרינה הקטנה על שלל היאכטות הצנועות שלה. דגים אמנם אין יותר בים של יפו, אבל יש עדיין כמה דייגים שמתעקשים לחפש אותם ועל הדרך להזכיר להמוני התיירים שחזרו את אחד המקומות הכי יפים בארץ, לטעמי לפחות.

גם בשנותיו המוזנחות, הילך עליי הנמל הזה קסם. אני מניח שגם על רבים אחרים. הם ואני חיכינו בסבלנות למסעדנים שיפתחו כאן מחדש את המקומות שהלכו ונעלמו מכאן לפני כמעט 20 שנה, משאירים מאחוריהם רק את מסעדת הדייגים הוותיקה, השורדת הנצחית של הנמל.

רק טבעי הוא שמי שתוביל את המהלך תהיה עפרה גנור, מי שלפני 15 שנה כבר סגרה את מסעדת הטאבון, חלוצת מסעדות הגורמה של הנמל.

אז נכון, וינס מוסטר והקונטיינר שלו הגיעו כבר קודם והם קוצרים הצלחה גדולה בפינה השנייה של מעגן הסירות, וכך גם מסעדת בלקאאוט במרכז נא לגעת, אבל דומה שחזרתה של גנור לנמל היא זו שנותנת רשמית את האות לחבורת המסעדנים ההולכת וגדלה המצטרפת בימים אלה לדייריו של הנמל בכלל והאנגר מספר 1 בפרט. ימים יגידו מה יקרה כאן בהמשך, עכשיו כשאפילו הזקן והים מרחוב קדם פתחו כאן סניף ענק שעושה רושם שהוא מדאיג לא רק את קלימרה השכנה הקטנה, אלא אפילו את גנור עצמה.

גלויה של ישראל היפה

עפרה ואבי גנור, הצלם המוערך ובן-זוגה הנצחי, שותפה הצמוד לעיצוב דמותן של מסעדותיה, מצליחים לעשות ביונה את הבלתי אפשרי כמעט.

הם מצליחים לנצח את מאנטה ריי, נמל הבית הוותיק שלהם השוכן מטרים ספורים מכאן על חוף ימה של תל-אביב, בואך יפו.

מאנטה ריי הייתה ונשארה בחירתם של לא מעט תל אביבים, אולי צריך לומר אפילו ישראלים, כמקום המועדף עליהם לארח בו את בני משפחתם, שותפיהם לעסקים או כל קומבינציה אחרת של קירבה, כשאלו מגיעים לבקר בארץ הקודש. נכון, במרוצת השנים שמשה מסעדת החופים האולטימטיבית הזו גם לא מעט מקומיים בלי אורחים, להצעות נישואין או סתם לאחר-צהריים רומנטי ורגוע מול הים. אבל בעיני רוחי לפחות, ואני בטוח שאני לא היחיד, מצטיירת מאנטה ריי בראש ובראשונה כלוקיישן האידיאלי לארח בו מישהו חשוב מחו"ל.

להראות לו את ישראל היפה, זו הקיימת בעיקר בדמיונותינו.

מה שמוזר הוא שיונה, הבייבי החדש של בני הזוג - במיוחד עפרה כמובן, מי ששוק האוכל של תל-אביב רשום על שמה פחות או יותר - מצליחה לעשות זאת למרות שנתוני הפתיחה לגמרי נגדה.

ולמה נגדה, תשאלו בוודאי. כיוון שאת כל הקסם הציורי המוזנח של הנמל, גודע חלון זכוכית משוריינת ענק ועטור נקודות מעצבנות ותריסי דמי של זכוכית משוריינת שמונעים כל אפשרות לתקשר עם הים, ריחו ורוחו.

והנה, למרות זאת, מצליח העיצוב הנפלא של יונה לגרום לך להרגיש שאתה במקום אחר וקסום. אולי לא ממש הנמל המארח הקטן והצנוע, ויותר משהו שדומה לאיך שהייתי מדמיין את רציף הדייגים הממוסחר של סן פרנסיסקו (לא הייתי, סליחה, אולי בגלל זה מצליחה יונה להזכיר לי את הפנטזיה שלי על הנושא.)

אז למרות שזה יכול היה לעצבן, לשבת בנמל יפו ולא להרגיש שאתה באמת יושב דווקא בו, איכשהו זה עובד.

הטאבון הגדול במרכז החלל העצום, התקרה הגבוהה וחשופת קורות הברזל השחורות והעצומות, תריסי העץ המחפים על החלונות ומצילים אותם מחרפת תריסי הזכוכית המשוריינת שכפו פרנסי הקניון הקטן ההולך ומוקם כאן, כל אלו ועוד שלל אלמנטים שאיני מבין בהם.

אני הרי אוכל לפרנסתי, לא משפץ (אפילו לא את ביתי המט ליפול. הגט בדרך).

בתחום האוכל, יונה עושה קפיצת דרך מסוימת ממה שאתם מכירים ממאנטה ריי. הרוח המשוחררת נשמרת אבל הביצוע הרבה יותר מדויק ומהודק.

קחו למשל מנה כמו סלט העגבניות, אחת המנות הכי קשות להכנה לדעתי ולדעתם של לא מעט מבקרי מסעדות צרפתיים מיתולוגיים ורעי-לב. הסלט הזה, סלט עגבניות ב...צנצנת (מה לעשות, אף אחד לא מושלם והצנצנות הגיעו גם לכאן, אלא מה) היה מפוצץ בעגבניות מכל הצבעים והגדלים, שהוגשו בתוך צנצנת ונשפכו לתוך קערה ובה תלולית גבינת ריקוטה תוצרת בית ורוטב ויניגרט מצוין. סלט העגבניות הזה היה המנה הכי טעימה בארוחה.

אפילו הצנצנת לא הצליחה לקלקל.

שרימפס בטרה-קוטה עם רבעי לבבות ארטישוק ואגוזי מקדמיה הייתה מנה נוספת, אולי יצירתית טיפה יותר מדי, אבל טעימה בהחלט.

רוסטביף מעושן הצליח לסחוט אנחות עונג מפי הנוער וסלט קלמרי קר עם פלחי אשכולית קלופים ושלל עשבי תיבול הוציא את אותו דבר ממני.

נתח קצבים בציר בקר מעושן עם באק צ'וי צלוי קלות המשיך את הקו שהתחיל הרוסטביף המעושן לפניו ועשה זאת היטב.

לקינוח דגמנו פאי שקדים עם דובדבני אמרנה, מנה מענגת במיוחד, ומנת "שוקולד ארכיאולוגי רב-שכבתי" - שכבות שוקולד כמובן, אבל בשפה הגנורית.

פיצוץ של מתוק שהילדים השתגעו עליו.

יונה היא כיף של מקום. במובן הכי בסיסי של המילה. ישרתו אתכם היטב, ינעימו את זמנכם, יאכילו אתכם טוב, יראו לכם את הים ויגרמו לכם להרגיש לכמה שעות טובות כאילו אתם בסן פרנסיסקו או מרסיי. אוכלים במסעדה שפויה במקום לא שפוי.

מסעדת יונה: האנגר 1, נמל יפו. 03-7742222. א'-ש' 12:00-00:00