רועש, עמוס, בלי כבוד לאסתטיקה. כך נראה האינטרנט הישראלי

"כמו המזגנים על קירות הבניינים והמרפסות שסגורות בתריסולים מכוערים, ככה נראה גם האינטרנט שלנו: רועש, עמוס ובלי שום כבוד לאסתטיקה". המעצבים הבכירים של ישראל מסבירים למה אתרי האינטרנט שלנו נראים כמו חנות "הכל בדולר"

"(האתר) לא עונה לציפיות כעיתון אינטרנטי. היעדר אישיות מותג (סטריליות, ניכור), פוגע ביכולת ההזדהות. קושי בקריאת תוכן - טקסט צפוף מדי, פונט קטן מדי, צבעים חיוורים, מלל בשמאל דורש גלילה. המבקר מתקשה לנווט בשיטוט. חוסר עקביות בעיצוב". כך פסקו, לפני 12 שנה, משתתפי קבוצות מיקוד שהתבקשו לחוות דעה על אתר חדשות עברי חדש. בסעיף שביעות הרצון כתבו מחברי הדוח: "רק מיעוט מעידים על עצמם כמי שימשיכו לבקר באתר באופן קבוע". פרנסי האתר החליטו ללכת עם תחושת הבטן והאמת שלהם, והשיקו את האתר כמו שהוא.

12 שנה קדימה, ynet הוא אחד מהאתרים הגדולים והמצליחים באינטרנט העברי. עם זאת, ההתנגדות הראשונית והרפלקסיבית לעיצובו מובנת גם בדיעבד - הוא לא נראה כמו שום דבר שהיה באינטרנט הישראלי לפניו. הוא היה נקי יותר, מרווח יותר, שקט יותר, מין מטבח שוודי מינימליסטי, שתוכנן על ידי איש מקצוע בריטי, המעצב נוויל ברודי, והותקן בווילה בג'ונגל הרשת העברית.

"אתרי החדשות בישראל רועשים, עמוסים, מפוצצים בחסויות, באנרים, מודעות מילים והרבה מאוד רעש וקקופוניה, בהשוואה לארה"ב ובטח בהשוואה לאירופה. שם, באתרים המובילים, תמצא בדרך כלל הרבה יותר שקט, איפוק וקו עיצובי שמוביל את האתר מתחילתו ועד סופו", אומר עמיר חדד, בעל סטודיו שנושא את שמו, שעיצב את Xnet ב-2010-2011, ולפני כן עיצב מחדש את nrg כעורך הגרפי הראשי של קבוצת "מעריב" בשנים 2007-2009. "זה לא ייחודי רק לעולם הממשק, זה נכון בכלל לגבי ישראל. הרי אף אחד בלונדון או פריז לא היה מעלה על דעתו לתלות מזגנים על קירות בניינים ברחובות ראשיים ולסגור מרפסות בתריסולים מכוערים מפלסטיק. זה בא מאותו מקום של חוסר כבוד לאסתטיקה ועיצוב, מתוך תפיסה שמדובר במותרות ולא במשהו שמייצר סביבת חיים.

"המרחק בין כיעור והזנחה לסביבה אלימה קצר מאוד. הכאב הזה שיש לך בעיניים כשאתה חוזר לישראל ונכנס בנתיבי איילון לתוך תל אביב, דומה לא פעם לזה שיש לך בחוויית הגלישה באתרי תוכן בארץ", מוסיף חדד.

"האסתטיקה הישראלית עמוסה"

"למה האינטרנט הישראלי נראה כמו תחת של גמל" היא כותרת מאמר שפרסם לפני שנתיים גדי שמשון, מאבות האינטרנט הישראלי. הוא נפתח כך: "כל יציאה לרחוב הישראלי, גם באור התכלת העזה של אמצע החורף החמים הזה, אינה מחזה אסתטי מרנין. שלטי פרסומת מסתירים את מעט הנוף שיש, רוב העיריות סבורות שאיי תנועה מאקרשטיין זה דבר יפה והעוברים ושבים עצמם, ובכן, חבר'ה, בואו נודה: לא יצאנו מז'ורנל. המציאות האסתטית שמקבלים כשחוזרים מהרחוב הישראלי למסך המחשב לא שונה בהרבה. אפשר לומר הרבה דברים על אתרי האינטרנט העבריים, 'עיצוב עדכני' לא יהיה אחד מהם, 'מכוערים פחד' דווקא כן. האינטרנט העברי נראה כמו חנות 'הכל בדולר' בפאתי מגרש חניה בראשון לציון, מתחת לשלט פרסום ענקי שאחת מהמנורות שלו מקולקלת ומהבהבת".

"יש לנו אופי מסוים, יש לנו אסתטיקה או חוסר אסתטיקה מסוים", אומר היום שמשון, שהיה העורך הראשי של וואלה ב-1998-1999 ושל נענע ב-1999-2001, הקים את מערך הבלוגים של אתר הלייף-סטייל Xnet מבית "ידיעות אחרונות" והיום הוא מנהל המדיה הדיגיטלית בסוכנות היהודית. "כשכתבתי את המאמר דיברתי עם כל מיני מעצבים ואנשים שעוסקים בעניין, והתזה הייתה שלכל אומה יש האסתטיקה שלה".

מה מאפיין את האסתטיקה שלנו?

"האסתטיקה הישראלית עמוסה: הכל כמעט בעמוד הראשון, פרסומות מכל כיוון, עיצוב בסימן קריאה רבתי. וזה כנראה גם מה שהקהל שלנו אוהב ורגיל לקבל. אנדרסטייטמנט מעודן לא כל כך תופס, חוץ מהאתרים הגדולים שתלויים בכספי פרסום ועובדים לפי מצוות אנשים מלומדה. כשאתה צריך לעשות עמוד שגם צריך להפנות לכל התכנים וגם צריך לכלול 18 באנרים ו-17 הפניות שיווקיות, הוא נהיה עמוס ודברים מתאמצים לבוא זה על חשבון זה ולא זורמים באופן קוהרנטי ואחיד. דוגמה מעניינת הפוכה היא אתר Xnet. בניגוד למצבים בהם יש תחושה שהיה עיצוב ועליו הוסיפו מקומות לפרסום וטלאים נוספים, בעיצוב של Xnet לקחו את העניין של צבעוניות, גודל ורעש, והפכו אותו למשהו שהוא אסתטי ונעים וזורם".

מכוער / צילום: יחצ

ynet לקחו מעצב בריטי. יכול להיות שהמעצבים פה לא מוכשרים מספיק?

"יכולות העיצוב שיש בארץ לא נופלות ממה שיש בארה"ב, בריטניה וגרמניה. אבל לישראל עדיין לא חלחלה באמת ההבנה של תרומת עיצוב טוב למוצר. זה הולך ומשתפר. הרי בתיאוריה כולם רוצים לעבוד עם המעצב הכי טוב, להיות ב'קאטינג אדג'', להוביל חדשנות. מילת הקסם בכל ישיבת מנהלים, בכל חברה שנייה, היא 'להיות כמו אפל', אבל כשזה מגיע ליישום בשטח זה בדרך כלל מתנגש מהר מאוד עם המציאות. כולם אומרים 'בואו נשקיט את זה, נשמור על היררכיה ברורה, על קו עיצובי, על החלטות פשוטות', אבל אז יבוא מנהל המסחר ויגיד 'מעולה, אבל בואו נוסיף לעמוד עוד עשרה מוצרים, שלכל אחד מהם צורה וגודל משלהם', ואחריו מגיע עורך שבדיוק חסרים לו ארבעה רכיבי תוכן וזה מה שיוצא בסוף".

גם המעצב הראשי של ynet ב-2000-2007, רונן בש, מביע אמון במעצבים הישראלים: "התקופה שבה נלחמים על המולדת, ולמי חשוב העיצוב והשטויות האלה, כשצריך להשקיע את כל המאמצים בלהגן על גבולותינו ולהיות יצרניים - כבר לא איתנו. התפקיד שלנו כמעצבים הוא לעזור לפתח את התרבות העיצובית. בשנים האחרונות עושים צעדים בכיוון הנכון, יש מעצבים מאוד מוכשרים, וזה קורה".

"בגדול, אנחנו אנשים יותר גסים. אנחנו כישראלים, ואני כולל את עצמי בזה, יותר צעקנים, לא יעזור כלום", מסביר זאב חספר, ממייסדי ynet ועורכו הראשי הראשון, את כיעורו של האינטרנט הישראלי. "האתרים, לצערי, נכנעים ביתר קלות - בגלל אילוצים כלכליים - ללחץ של השיווק ושל המכירות". כ"שאתה מעצב מוצר עיתונאי אתה לא יושב בחלל ריק", מוסיף חדד. "מוצר עיתונאי הוא תוצר של פשרה. התוצאה שהגולשים נתקלים בה היא אף פעם לא הכוונה הראשונית שהייתה למעצב, אלא תוצר שמנקז לתוכו הרבה מאוד אילוצים, כיפופי ידיים, קרבות אגו בין עורכים למעצבים ועוד אלף ואחד דברים שאין ביניהם ובין עיצוב דבר".

מכוער / צילום: יחצ

ynet, חבר מכוכב אחר

לא במקרה אחראי מעצב לא-ישראלי לנטע הזר ynet. "התחלתי לגלגל את הרעיון של נוויל (ברודי) כשנה לפני ההשקה, בשנת 1999", נזכר חספר, שאחרי ynet היה עורך ראשי ומנכ"ל נענע10 ב-2007-2009, והיום הוא עורך "היום שהיה" בערוץ 10 ומבקר המערכת של חדשות 10. "ניקח מכונת זמן ונלך לאינטרנט של אז: מה היה באינטרנט הישראלי? כלום, בטח לא עיצובית. האתר המוביל אז היה - הפתעה - וואלה!, שהיה חדש ולקח את העיצוב מיאהו של אותה תקופה כאינדקס אתרים פשוט. היו נטקינג, הארץ, IOL, אבל לא היה עיצוב. אני לא מתחום העיצוב, אני עיתונאי, אבל חיפשתי מה עושים בעולם ונתקלתי ב'גרדיאן'". לא מדובר בהשראה גרידא: בש, שעבד בצמוד לברודי, אומר ש"נוויל פחות או יותר שכפל את ה'גרדיאן'".

חספר גייס את ברודי פעמיים לעצב אתר חדשות בשפה ובמנטליות שזרים לו. זה הצליח עם ynet, ונכשל, שמונה שנים אחר כך, עם נענע10. ההצלחה מפתיעה יותר מהכישלון: ynet עוצב בצלמו של אתר חדשות בריטי שמאלני, ונראה כמו התרסה מול הצעקנות והעומס של האתרים העבריים, אולי אפילו נגד הישראליות. "אתה לוקח את הגריד של ynet, מתרגם אותו לאלף שפות והוא עדיין ynet: ברור מה הכתבה הראשית ומה שלוש הידיעות שאחרי, והערוצים, וכפתורי ניווט של ערוצים נוספים ו*וידיאו. הכל מאוד פשוט", אומר אילן יצחייק, ממייסדי האתר, שהגיע לתפקיד משנה לעורך הראשי, עזב ב-2008 לתפקיד סמנכ"ל התוכן בחטיבת האונליין של מיקרוסופט והעורך הראשי של msn ישראל, וב-2011 חזר לקבוצת ידיעות להקים את Xnet, ומשמש כיום עורכו הראשי.

"ידיעות אחרונות" מכנה את עצמו "העיתון של המדינה" ואת ynet "האתר של המדינה", אבל העיצוב שלו, לפי יצחייק, הוא על-לאומי: "לקחנו את המעצב הכי טוב בעולם. הוא עלה יותר ממה שעלו כל האתרים בישראל ביחד, ולכן היה נכון לצפות שהעיצוב יהיה הרבה יותר מוצלח ואיכותי ונקי. העיצוב של ynet מוצלח, אבל אני לא חושב שהוא אירופי. ynet עוצב בעברית, אבל לא כאתר ישראלי. אני חושב שנכון לעצב אתר לאינטרנט ולא בהכרח לישראל. פייסבוק מוכיח את זה - לגולשים ולתבניות גלישה יש דמיון, בלי קשר לתרבות, קונטקסט חברתי וכו'. הגלישה, כיוון שהיא פעילה, היא תהליך רגשי יותר מאשר מודע. נכון יותר לעבוד על הקשרים רגשיים, ויזואליים. כל הקטע של הניווט נעשה אינטואיטיבית. אלה דברים שלא קשורים בהכרח לשפה. עיצוב טוב יכול לעבור ב-80% מהתרבויות".

"כשהשקנו את ynet, עשינו קבוצות מיקוד, וכ-80% מהמשתמשים אמרו שהם שונאים את האתר ולעולם לא ישתמשו בו", נזכר ברודי. "עשר שנים מאוחר יותר מנסים לשנות את ynet ו-80% מהמשתמשים אומרים: 'אם תשנו את העיצוב לעולם לא נשתמש בו'".

ברודי הציג את העיצוב החדש של נענע10 בפני משרדי אינטראקטיב בארץ ביולי 2008. אולם, כחצי שנה לאחר מכן בוצעו שינויים בעיצוב האתר, ואחרי חצי שנה נוספת הודו שם בכישלון והשיקו עיצוב חדש. "עיצובית, היה שם שוב ניסיון לפנות עם משהו אחר, עם שפה אחרת, שבעינינו התאימה לעידן הטלוויזיוני של האינטרנט, לשוק שבו יש תחרות נורא קשה על תשומת הלב של הגולש", מסביר חספר. "כשעשינו את נענע10, הסובלנות והסבלנות למשהו אחר, שונה, שהוא לא השפה המקובלת, הייתה נמוכה הרבה יותר. אבל זה היה בשוק הרבה יותר תחרותי, בנסיבות אחרות לגמרי מאשר ב-ynet".

למה זה נכשל?

"באיזשהו שלב הייתה מצוקה כלכלית, מה שהפך את כולם לפחות סבלניים, במיוחד בעלי המניות. לא נתנו לזה את הזמן. די מהר רצו שנמכור הרבה פרסום. היו גם בעיות טכנולוגיות אדירות, האתר קרטע. לבקש מגולש להתרגל ללוק חדש לגמרי ולחכות שהעמוד ייטען, זה מוגזם לגמרי. והוא באמת לא חיכה. הרושם היה שהוא דוחה את השינוי".

בוז לספר הלבן!

כמו כל אתרי החדשות הגדולים בארץ, גם ynet עבר כמה שינויי עיצוב לאורך השנים. בעוד אתרים אחרים עשו ניתוחים פלסטיים מסיביים, שייצרו עיצוב חדש לגמרי עד לרמת הלוגו, ynet הלך על מתיחות פנים. ברודי הביע חוסר שביעות רצון מהשינויים בראיון לדה-מרקר ב-2008: "הם זרקו את העיצוב הקודם ועשו לו קצת דאונגרייד. הם פחדו ורצו להיות יותר בינוניים. זה חבל, כי ynet היה צריך ללכת קדימה ובמקום זה הוא הלך אחורה. אני חושב שכיום הוא מבלבל יותר מאשר היה בעבר".

"לא האנשים כאן ולא ברודי חשבו שיהיו כל כך הרבה פרסומות, אז שמו רק באנר קטן למעלה", מעיד בש, וחספר נזכר: "ל-ynet לקח שנים להרוויח כסף. השקנו עם מעט מאוד פרסומות, עם אזורי פרסום מאוד מובחנים, גם כדי שאנשים לא יתבלבלו בין המסחרי לתוכן. אז היו רק באנרים, הם היו על רקע אפור כדי שהעין תבחין שמה שאפור זה מסחרי. זו שפה שרצינו לפתח. לא חשבתי שזה יישאר ככה לנצח, אבל רציתי לקבוע מראש כללי משחק. אותו דבר אפשר להגיד כמעט על כל אתר אחר. קח את ynet של היום ושל אז - אלו שני עולמות שונים".

"כעורך ראשי של ynet קבעתי כללים מאוד נוקשים לגבי מה מותר לשים בהומפייג'", אומר חספר. "למשל, מבחינת פרסום, באנרים, דברים שצועקים, מקפצים ועושים רעש. מאז זה נפרץ. הרעש והצעקנות נובעים מניסיון לתפוס יותר שטח מסחרי בעמוד, ומכיוון שהכל יותר צפוף וגדוש, הפרסומות צריכות לצעוק עוד יותר. אז עושים לך באנר שקופץ עם אקורדיון ושר לך שירי ערש. נורא קשה לעורכים לעמוד בפני הלחץ המסיבי של המחלקות המסחריות, כי אחרת אין כסף. אני מאמין שבעיצוב נקי מאוד אפשר דווקא לבלוט יותר".

"הבריטים גורשו מישראל, ולא בפעם הראשונה. אם אתה מסתכל על ynet היום, אין שם כמעט זכר לאיכויות העיצוביות שהיו בו פעם", אומר חדד. "דווקא ynet היו צריכים לנצל את הכוח שלהם ולהגיד למפרסמים: 'לא נפתח את הרגליים, אנחנו מוכנים לתת לכם מיקומי פרימיום במחירי פרימיום', ולא להפוך את האתר לבאסטה בשוק עם עשרות מיקומים. ynet היו צריכים להכתיב למפרסמים את החוקים, ולא להפך. חבל שהם לא השכילו לעשות את זה.

"קח דוגמה מעולם הפרינט - 'ישראל היום', עיתון מודפס, לכאורה דינוזאור, אמר למפרסמים משהו חסר תקדים, שלא 'ידיעות', לא 'מעריב' ולא 'הארץ' העלו על דעתם להגיד - 'חבר'ה, אצלנו אין פרסומות בעמודי שמאל בחדשות. רוצים לפרסם, קחו עמוד ימין'. זה דבר חסר תקדים. מי העלה על דעתו שאפשר לתת קדימות לעמודי תוכן על פני המפרסמים? אם היית עורך חדשות שבא לסמנכ"ל הסחר של 'ידיעות' ואומר לו שאתה לא מוכן לשים פרסומות בעמודי שמאל, למחרת בבוקר לא היית עובד שם".

מ-ynet נמסר בתגובה: "ynet הוא אתר ישראלי עם חוויית גלישה איכותית, תודות לחשיבה עמוקה ויסודית בנושא. נתוני ועדת המדרוג באינטרנט קובעים כי ערוצי התוכן של האתר הם הנצפים ביותר בישראל, בנוסף לעובדה כי ynet הוא האתר הנצפה בישראל בגילאי 18 פלוס. כל אלו מוכיחים כי אין ממש בטענות המועלות בכתבה. ynet ימשיך להוביל את השוק תוך שילוב ושימוש מושכל של אזורי שיווק ומסחר".

טאבלט ראסה

"אם אתה מסתכל על העיצוב של נוויל בנענע10, ואתה מסתכל היום על עיצוב של אתרים באייפדים, אתה רואה שזה נורא דומה. היום העין התרגלה לדברים הרבה יותר מגוונים ועשירים", אומר חספר. "יש הרבה עיצוב מאוד יפה ומתוחכם בארץ בכל מיני תחומים, זה לא שהכל גס. אבל צר לי שהעיצוב באתרי האינטרנט תקוע. נותנים יותר משאבים וחשיבה לעיצוב בטאבלטים לעומת האינטרנט, שהוא די מוזנח במובן הזה. אני עושה מעבר רעיוני בכל האתרים - הם לא נורא מעניינים, יש להם שפה משעממת קצת. יש עכשיו יותר חשיבה לגבי הטאבלטים, גם בעולם, ושם מתחילים דברים מעניינים. ראיתי את הניסיון של ynet עם האפליקציה שלו לטאבלט. אני לא מת עליה, היא בעייתית, אבל היא מעניינת, וברור לי שזה שלב ראשון והם ילכו הלאה עם זה. וזה נכון לעשות, כי זה ההווה, וזה במידה רבה יהיה העתיד".

"ההחלטה של מו"לים לתת את התוכן שלהם בחינם הייתה טעות קטסטרופלית", אומר המעצב הראשי של קבוצת "הארץ", גל ורטמן, שהשיק בספטמבר אשתקד עיצוב חדש לאתר "הארץ", באפריל השיק את אפליקציית "הארץ" באנגלית לאייפד ובמאי את העיצוב החדש של אתר "הארץ" באנגלית. "הדבר הזה מאוד משפיע אצלנו בישראל. האתרים לא מצליחים להיות רווחיים. כמויות הפרסום והתוכן השיווקי שצריך להכניס להומפייג' כל כך גדולות, שזה הופך את הפרסום למשהו לא אלגנטי ולא נעים לעין. בטאבלט יש פוטנציאל לתקן את הטעות הזאת ולהחזיר את התשלום על תוכן, או לכל הפחות על תוכן 'פרימיום'. הבעיה הקשה היא להעביר את מנויי הפרינט ואת המפרסמים לגרסת הטאבלט. אני לא חושב שמישהו בעולם כבר מצא לזה פתרון. 'קונדה נאסט' (המו"ל האמריקני של מגזינים ובהם ה"ניו יורקר" ו"וויירד", ע.ק) הכי מתקרבים לזה, והם מוציאים בעיקר מגזינים. הם לא מפרסמים מספרים אבסולוטיים, אלא אחוזי גידול, אז קשה לדעת אם זה עובד. יעבור זמן עד שנפנים עד הסוף את הפלטפורמה הזו".

בש, שהיום מפעיל את "סטודיו בש אינטראקטיב", וענת קציר, לשעבר מעצבת בכירה בכמה עיתונים, מעבירים יחד קורס בבצלאל בשם "ממציאים מחדש את המגזינים". לדבריו, "אנחנו מתמקדים בטאבלטים כי לדעתנו שם נמצא העתיד של המגזינים, זה יחזיר את הכוח לידי העורך. תסתכל על מה שעורך 'ידיעות אחרונות' יכול לעשות לעיצוב הדף הראשי שלו ביום חדשותי חלש, לעומת יום שבו נחתם הסכם שלום או נופלים מגדלי התאומים, ואת הדרמה שהוא יכול ליצור באמצעות הכלים שעומדים לרשותו. ואז תסתכל על אתרי החדשות שנראים אותו דבר כל יום, והדבר היחיד שמשתנה בהם זה התמונות. המגבלות הטכנולוגיות של אתרי האינטרנט לקחו הרבה מהכוח שנמצא בידי העורכים. אני חושב שהישועה תבוא מהטאבלטים".

לכתבה הקודמתנאמנות-על: למרות הכל, הציבור הישראלי חוזר לגבינת הקוטג'