עניין של חופש הביטוי

זו הסיבה שבגינה נדחתה ייצוגית על הכנסת תנ"ך לשירותים ב"האח הגדול"

1. האם זכותם של אזרחי ישראל לחופש דת כוללת גם זכות לתביעת נזיקין נגד זכיינית טלוויזיה שבאחד ממשדריה נצפתה משתתפת בתוכנית ריאליטי מדברת על האפשרות להיכנס לחדר השירותים כשספר תנ"ך בידה?

בשאלה הזו הכריעה לפני שבועות אחדים שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, גילה כנפי-שטייניץ, במסגרת בקשה לתובענה ייצוגית שהוגשה נגד שידורי קשת וקופרמן הפקות. הבקשה הוגשה בעקבות שידור תוכנית "האח הגדול" בדצמבר 2010, שבה נכלל הקטע האמור, שעורר סערה ציבורית מסוימת, בעיקר באינטרנט.

לטענת התובעים, בקטע האמור יש משום פגיעה חמורה ברגשות הדת שלהם, באופן היוצר להם עילת תביעה של הפרת חובה חקוקה ורשלנות. הנוסחה המשפטית שיצרו כוללת סעיפים מחוק העונשין, מחוק הרשות השנייה ומפקודת הנזיקין - קונסטרוקציה ראויה לציון, ולו משום היצירתיות הגלומה בה.

הגופים המשדרים טענו, באמצעות עו"ד מוטי ארד ממשרד רון גזית, כי מדובר במקרה מובהק הנכנס תחת כנפיו של חופש הביטוי.

בית המשפט קיבל באופן כללי את עמדת הנתבעים, וקבע כי אף שיש בקטעים המשודרים פגיעה מסוימת ברגשות הציבור או חלק ממנו, עוצמת הפגיעה איננה חוצה את גבול המותר ואיננה מקימה עילת תביעה נזיקית.

הצורך לאזן בין פגיעה ברגשות הציבור לבין מתן הגנה רחבה ככל הניתן לחופש הביטוי, על הנגזרות השונות שלו, עלה כבר בפסיקות קודמות של בתי המשפט בישראל, לרבות בהקשר של שידור טלוויזיוני. כך אישר בג"ץ לרשות השידור לשדר סרט המבוסס על חייה של המשוררת הצנחנית חנה סנש, אף ששאלת הדיוק ההיסטורי הייתה שנויה במחלוקת בין יוצריו לבין משפחת סנש.

מקרה נוסף של שמירה על חופש הביטוי הוא הפסיקה בעתירתו של השחקן והקולנוען מוחמד בכרי נגד החלטת המועצה לביקורת סרטים לאסור את הקרנת סרטו "ג'נין, ג'נין", שכלל - לדברי כל הגורמים המוסמכים - כמה שקרים בוטים והוצאת דיבות על פעולות צה"ל במבצע חומת-מגן במחנה הפליטים ג'נין ב-2002. גם שם הוחלט להעדיף את ערך חופש הביטוי על פני הפגיעה ברגשות, ולאפשר את ההקרנה.

השופטת כנפי-שטייניץ כתבה כי "רק במקרים חריגים ויוצאי דופן שבאופיים מזעזעים את אמות הספים של הסובלנות ההדדית, ניתן יהיה להצדיק הגבלה על חופש הביטוי בשל פגיעה ברגשות".

היא הזכירה לתובעים, וגם לציבור כולו - בעיצומה של תקופת בחירות הולכת ומתחממת - שיעור שחשוב לשננו: "חופש הביטוי לא נועד להגן רק על דעות מקובלות ואהודות, אלא גם על דעות חריגות, מקוממות ומכעיסות, המושמעות על רקע מאורעות מסעירים ובסגנון בוטה וצורם". (ת"צ 50876/02/11).

מלבינים את הנהגים

2. האם זכותם לפרטיות של אזרחי ישראל, לרבות עברייני התעבורה שבינינו, גוברת על האינטרס של משטרת ישראל לתת פומבי לסרטונים המתעדים את אכיפת עבירות התעבורה?

מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים נדרשה בשבועות האחרונים לסוגיה זו, נוכח תלונות שהופנו נגד המשטרה על האופן שבו היא מלבינה פני אזרחים ברבים, באמצעות הפצת קטעי וידיאו שבהם נעצרים נהגים החשודים בנהיגה רשלנית, מסוכנת או במהירות מופרזת.

הסוגיה נבחנה בעקבות תלונתו של עו"ד פנחס פישלר ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, נגד המשטרה. וינשטיין נדרש להורות למשטרה לחדול מצילום אכיפת עבירות התעבורה, אלא גם לפתוח בחקירה של מח"ש נגד האחראים לצילום.

במשרד המשפטים בחנו את הדברים, והגיעו בסופו של דבר למסקנה כי עמדתה העקרונית של המשטרה, שלפיה אגף התנועה רשאי לתעד בצילום את פעילותו ולפרסם את הסרטונים לציבור לשם הגברת האפקטיביות וההרתעה, היא עמדה לגיטימית. עם זאת, יש צורך להקפיד על כך שפרטיהם המזהים של הנהגים המצולמים, לרבות פניהם ומספר הרכב שבו הם נוהגים, לא ייחשפו, וזאת מטעמי הגנת הפרטיות.

וכך כתבו אנשי משרד המשפטים: "מצאנו לנכון להפנות את תשומת-לבו של אגף התנועה למספר היבטים הנוגעים לאופן יישום התיעוד, כך שיימנע זיהוים של הנהגים על-ידי הציבור". זאת, על-ידי "בין היתר, הקפדה על טשטוש מלא של פני הנהגים ומספר רכבם, העלאת הסרטונים ללא קול ובצירוף כתוביות, תוך השמטת פרטים העשויים להביא לזיהוי הנהגים, והעלאת הסרטונים באופן שאינו מאפשר תגובות גולשים".