המרת מטבע

חניון שגובה תשלום בערמונים, מטבע עירוני שמיועד אך ורק לעסקים מקומיים, מסעדה שמציעה מנות ראשונות תמורת לייקים, קהילת סחר חליפין שמשתמשת במטבע וירטואלי בשם "שפע", ושוק מיוחד לאימהות שמשלמים בו ב"לבבות". יותר ויותר צרכנים קוראים תיגר על השיטה המוניטרית. האם זה באמת יכול לשנות את פני הכלכלה? >

ב כל פעם שאני מגיעה ליוסי, בעל חנות יד שנייה באחד מיישובי רכס הכרמל, הוא מבקש ממני לזכור אותו ברגע שאני חושבת להיפטר מכלי שולחן ישנים, או מכירה מישהו כזה. "אני קונה הכול", הוא חוזר ואומר, "קונה ומוכר הכול". אני לא לגמרי יודעת מה הסיפור של יוסי, אני יודעת רק שהוא איש לא צעיר, שהוא הולך קצת מכופף ושיש לו הרבה אבק על המדפים. אולי תשוקה לעתיקות הובילה אותו בזמנו לביזנס, אבל עכשיו, נדמה לי, הוא שם בעיקר כדי לשרוד. בביקור הראשון מצאתי אצלו מסגרת עץ מגולפת והזמנה בצרפתית לכנס משוררים במצרים, שמתוארכת לשנות ה-50. פתחתי את הארנק אבל היו לי שקלים בודדים. "אני לא גונב את הסחורה, זה עולה לי כסף", הוא שלף טיעון מנצח במשא ומתן. "אבל יוסי, אין לי מזומן, מה נעשה?", המשכתי לחטט בארנק. מצאתי שם תלוש ישן מהחגים על סך 50 שקלים, "אתה מקבל אולי תלושים?". היום, ההזמנה בצרפתית תלויה אצלי על הקיר.

החוויה הזאת, קצת משעשעת וקצת שנויה במחלוקת מבחינת מיסוי ועסקים, גרמה לי לחשוב. הרי מה יוסי צריך? למלא את המקרר בסוף היום? אולי חולצה חדשה לחורף? ומה אם הייתי מביאה לו חתיכת נייר מהמכולת הסמוכה שמזכה אותו ב-50 שקלים - זה היה עובד? ואילו הייתי מביאה לו סוודר חדש שסתם שוכב עמוק בארון, הוא היה מקבל אותו?

אלה לא שאלות חדשות כלל ועיקר: שטרות ומטבעות הרי אינם נמדדים על-פי ערך החומר שלהם, אלא לפי כללי משחק שכוללים יכולות כלכליות של מדינות, ריביות, הלוואות וחובות אמיתיים ווירטואליים, משחקים אלקטרוניים חובקי בורסות, ומדי פעם גם דיונים סוערים על האישיות שתהיה מודפסת על השטר. אבל יש מי שמשוכנע שאפשר גם אחרת: הכלכלה האלטרנטיבית ושוק המטבעות החלופיים מתפתחים בקצב גובר ברחבי העולם - ודי לזרוק לחלל האוויר את השם "ביטקוין" כדי שכמה בנקאים יזוזו באי-נחת בכיסאותיהם.

אך לא רק מטבעות וירטואליים היא כוללת: אפשר לסחור גם במטבעות קהילתיים, במטבעות עירוניים, להחליף סחורה ושירותים בין פרטיים ועסקים, ואפילו לשלם על שעת חניה בערמונים. כן, כן, קראתם נכון: ערמונים. ברשת חניונים מקומית בעיר לידס שבבריטניה אפשר לשלם על שעת חניה בארבעה ערמונים, כשערכו של כל ערמון הוא 20 פני. את 1,500 הערמונים שנאספו עד כה, מספר בעל הרשת, ישתלו יחד עם עצים נוספים כדי לאזן את הזיהום הסביבתי שהלקוחות מייצרים בנסיעתם.

מסימני הגלוקליזציה

אפשר לנעוץ נקודת זמן התחלתית לפריחה של המטבע החלופי: היה זה בבוקר שלמחרת המשבר הכלכלי של 2008. ערכם של מטבעות צנח, השווקים הוקפאו, וכוח הקנייה הפך לחלש יותר. בעיר בריסטול בבריטניה הגיבו לבעיה בזריזות, והשיקו את המטבע העירוני "הבריסטול פאונד". המטרה: להשאיר את הכסף בעיר במקום שינדוד החוצה דרך תאגידים ורשתות ענק.

הבריסטול פאונד חוגג שנה בימים אלה וניתן להכתירו כהצלחה: כ-600 עסקים מקומיים סוחרים במטבע החדש, ויותר ממאתיים אלף מטבעות כאלה נמצאים בסירקולציה של הכלכלה העירונית. גם בעיר ננט שבצרפת מצאו את התשובה לחיזוק הכלכלה המקומית באמצעות מטבע וירטואלי מקומי, בשם Nanto, שנתמך בחזית הטכנולוגיה. במידה רבה, מהפכת המובייל היא שהופכת את המסחר במטבעות אלה לנגישה, באמצעות אפליקציות ייעודיות או שיטת תשלומים במסרונים.

"העיקרון הוא שאם מכרתי במטבע המקומי, אני יכול לקנות בו רק בעסקים אחרים בעיר", מספר אייל צאום, מומחה למיתוג עירוני שעוקב בסקרנות אחר התופעה. "כך, תושב בעיר יבחר לקנות בגדים בבוטיק מקומי במקום ברשת גדולה, שדרכה הכסף ינדוד החוצה מהעיר. לאחר מכן בעל הבוטיק ישלם לאינסטלטור במטבע המקומי שהרוויח, וכן הלאה".

אפשר להמיר את המטבע הזה בכסף?

"בדרך כלל לא. זאת מערכת סגורה. אחרת תושב בריסטול יכול להמיר את הבריסטול פאונד לאירו ולקנות בית בצרפת. עקרונית, כל מה שהוא מקומי יכול להיכנס למערכת. זה אומר שגם בעלי דירות יכולים לכבד את המטבע הזה".

מה מהלך כזה עושה לעיר? לכלכלה?

"קודם כול זה מחזק את העסקים הקטנים. נוצרת ביניהם תמיכה ותחושה של עזרה הדדית. רואים גם איך תושבי העיר מתחילים לחשוב לאן הכסף שלהם הולך כשיש להם בחירה - אם יגיע לחברת ענק בארצות הברית או שיחזור לעיר. זה מפתח מודעות".

המודעות הזאת, מדגיש צאום, מסוגלת לבנות שווקים של ממש. למשל, "הדולר הוורוד" בארצות הברית, שהפך לביטוי שגור, מסמל פלח שוק שמתנהל כלכלית בתוך עצמו, וגם משגשג: "הדולר הוורוד זה מושג בעל משמעות כי זאת דוגמה של קהילה, במקרה הזה הקהילה ההומו-לסבית, הנחשבת לבעלת הכנסה גבוהה מהממוצע, עם הרבה יותר כסף פנוי, והם נחשבים לצרכנים נחשקים. בשלב מסוים הבינו חברי הקהילה שעסקים מנסים למשוך אותם, אז למה לא למנף זאת לטובתם ולבחור בעסקים של חברי הקהילה?".

יחד עם זאת, צאום מבקש להדגיש את חשיבות הממסד במהלכים מסוג זה: "כשמדובר ביוזמות פרטיות, ההשפעה וההיקפים קטנים. אבל כשעיר לוקחת את הרעיון של מטבע מקומי כאסטרטגיה - ההיקפים משמעותיים".

מטבע עירוני בישראל זה משהו שיכול לעבוד?

"תלוי באיזו עיר. ישראל היא מקום קטן. כשחושבים על זה, היה ניסיון לעשות משהו דומה עם הקמפיין 'לקנות כחול-לבן' שעודד לקנות מוצרים מישראל".

נו, ממתי סיסמאות משנות את הכלכלה.

צוחק: "נכון, היו שם רק מניעים אידאולוגיים ולא היה גיבוי כלכלי".

מה לגבי מטבע מקומי בתל אביב?

"בשונה מבריטניה, בישראל יש מרכז כלכלי אחד. אם עיריית תל אביב תעשה מטבע מקומי, אז תל אביב תתנתק והמרכז הכלכלי של ישראל יישאר בחוץ. ברור מה יהיו ההשלכות של זה".

ההיקש הלוגי של מה שאמרת עכשיו הוא שבפריפריה זה יכול לעבוד מצוין.

"בפריפריה זה יכול לעבוד טוב. בעיר שהיא קטנה-בינונית, למשל נהריה או עפולה, אפשר לייצר מטבע מקומי שישאיר את הכסף בעיר ויחזק תחושה קהילתית. כל הרעיון מאחורי המטבעות המקומיים הוא תגובת נגד חזקה לכניסה של תאגידים לערים, ואנחנו מכירים זאת היטב בישראל. ערים מרגישות שהן נכבשות על-ידי תאגידים עולמיים שפשוט שואבים מהם את הכסף. כשמגיעה לעיר בינונית רשת בינלאומית, אז לשום עסק מקומי אין סיכוי להתחרות בה".

ואולי הבשורה תגיע דווקא מדרום הארץ? בחודש הבא יתקיים קונגרס בינלאומי לכלכלה מקומית בנגב, ביוזמת "התוכנית לכלכלה מקומית מקיימת" (כן, יש דבר כזה), הנתמכת על-ידי מספר גופים, ביניהם האיחוד האירופי והקרן החדשה לישראל. אגב, זו ממש אינה התוכנית היחידה שפועלת לקידום הכלכלה האלטרנטיבית בישראל. במהלך העבודה על הכתבה הזו ספרנו כמעט עשר תנועות מקומיות שחרתו את הנושא על דגליהן.

"ברור לנו שבנגב חייבים לייצר אלטרנטיבה וכלים פיננסיים חדשים", אומרת מנהלת התוכנית ד"ר גילי ברוך. "תחשבי מה היה יכול להיות אילו היה מטבע שנקרא 'אופקימה' באופקים".

או-קיי, אני חושבת...

"אני אעזור לך עם דוגמה: בית חולים סורוקה בבאר שבע, למשל, עושה הרבה רכש. עכשיו עולה השאלה למה לא לקנות מספקים מקומיים. הם מסיעים את הכביסה בכל לילה למרכז הארץ, במקום לספק פרנסה לשמונה מכבסות מקומיות".

תני לי לנחש: זה יוצא להם זול יותר.

"גם אנחנו היינו משוכנעים שזה הסיפור - אבל לא. בבדיקה שעשינו מצאנו שזה קורה כי סורוקה שייכים לרשת ארצית, ומי שמגבש את ההחלטות האלה הם לא גורמים מקומיים. כאן מתחילה הבעיה. כלכלה מקומית מאתגרת את מבנה הכלכלה הנוכחי. היא מערערת על מבנה השוק: על הריכוזיות שלו, תהליכי קבלת ההחלטות בו, חלוקת הכוח ועל השליטה במנגנונים. היא מעבירה את המשקל למקומי - לקהילות, לגופים ולהתארגנויות אזוריות. כלכלה מקומית היא הרבה יותר דמוקרטית".

מועדון הלבבות הנסחרים

טליה מיכאלי תתחתן בשעה טובה באביב הקרוב. כמי שקרובה לנושאי סביבה וחברה, ואף עוסקת בעיצוב גרפי אקולוגי, היא ידעה שעל שמלת הכלה שלה היא לא מוכנה לשלם אלפי שקלים. אבל אפילו היא הייתה מופתעת כשמצאה שמלת כלה ב-250 שפע. זו לא טעות הקלדה: 250 שפע. זה המחיר. בשפע.

"ערב אחד גלשתי באתר של קהילת אושר וראיתי שיש מישהי שגרה ממש קרוב אליי, שפרסמה שמלת כלה", מספרת מיכאלי. "הגעתי אליה ומדדתי את השמלה; היא במידה שלי ויושבת עליי בול. נתתי לה בשמחה 250 שפע. לא העליתי על דעתי שאפשר לקנות ככה שמלת כלה. כולם מאוד התלהבו מזה ואפילו רשמתי את אימא שלי לאפליקציה, אולי גם היא תמצא שמלה בשפע".

אז מה זה שפע? מדובר למעשה בכלי מסחר אלטרנטיבי שעובר בין החברים בקהילת אושר. החיבור למערכת נעשה דרך הקבוצה שלהם בפייסבוק. כאשר נכנסים למערכת, מקבלים במתנה 50 שפע שאיתם אפשר להתחיל לרכוש מוצרים - מאופנה, דרך תכשיטים ועד לשירותים שונים. ערכו של שפע אחד הוא שקל, מה שמסייע במלאכת התמחור. כדי להרוויח שפע יש גם למכור מוצרים, וכך מתנהל לו שוק. זה דומה במידה מסוימת לקהילת הבייביסטרים הברוקלינאית שהופיעה בכתבה G בשבוע שעבר.

"הרעיון מאחורי קהילת אושר הוא מערכת כלכלית הדדית שתעזור להפחית צריכה, להוריד את יוקר המחיה ולחזק את הכלכלה המקומית", מסביר אופיר אביגד, אחד מיוזמי הקהילה, שגם לוקח חלק בפרויקט הבנק החברתי והקואופרטיב "בר קיימא" בתל אביב. "המטרה של אושר היא לאפשר לאנשים בישראל לחיות בלייף סטייל שהם רוצים לחיות בו, בלי שזה יעלה להם הרבה. אושר יוציא אותך לחוויית טיפול או ישלח את הילדים לחוגים, או שתקנה לעצמך משהו כדי לחיות את החיים כמו שאתה רוצה לחיות אותם".

אתם מסבירים את המודל באתר באמצעות דוגמה של ירקן שמוכר באמצעות השפע ירקות למעצב גרפי. הרעיון הוא שנוכל לקנות גם מוצרי יסוד בשפע במקום בשקלים?

"זה משהו שאנחנו בונים בהדרגתיות. מי שיכול כיום להיכנס למערכת אלה אנשים שמציעים יד שנייה, אחריהם מגיעים פרילנסרים שיכולים להרוויח גם פרסום ממערכת כזאת, ואחריהם ישנם נותני השירותים המקצועיים. רק לאחר מכן נכנסים מוצרי היסוד, שצריך להגן עליהם מפני שחיקה. כי אם הירקנים יקבלו יותר שפע ממה שהם יכולים לקנות זה לא מקיים לטווח ארוך".

מה לגבי עסקים קטנים ובינוניים, הם גם יכולים לסחור דרככם?

"לא. בגלל ההיבט של המיסוי. עסקים רגילים לא יכולים למכור מוצר אלא רק קופונים, כי להעביר את שפע דרך מערכת המיסוי זה בלתי אפשרי. לכן אנחנו לא יכולים וגם לא רוצים שסופר פארם או AM-PM ייכנסו לשפע".

אביגד מתעקש שמדובר במערכת לשיפור חייהם של אזרחי מעמד הביניים, אבל מיסוד כלכלה אלטרנטיבית כזאת, שמתבססת על כלי מסחר - או במילים אחרות על מטבע אלטרנטיבי במקום השקל - גם יכולה לכרסם באיטיות שיטתית במערכת. "אנחנו לא מתעסקים במטבע ובטח לא מתחרים בשקל", הוא משיב. "להפך, אנחנו רוצים לעבוד עם הממסד. יש לנו מגעים מתקדמים עם התאחדות הסטודנטים בבאר שבע ועם העיריות של גבעתיים ושל באר שבע. אנחנו אומרים לעירייה שאנחנו יכולים להציע תמורה יותר טובה לכסף שמיועד לפיתוח קהילתי. תנו לנו אותו ואנחנו ניתן פי שלושה לעיר. שפע יכול להעצים את פעילות המתנ"ס המקומי, ילדים ישלמו בשפע על חוגים וההורים ישלמו בשפע לבייביסיטר המקומית".

את הפלטפורמה שעליה מתבצע הסחר בשפע פיתחה חברת הסטארט-אפ הישראלית אפקוין, שהפרויקט הראשון שלה היה "מאמאזון מרקט". למי שהספיק למצמץ, מדובר בזירת קנייה ומכירה של אימהות בקבוצת הפייסבוק מאמאזון, המונה למעלה מחמישים אלף חברות. המרקט הושק בחודש מארס האחרון והפך להצלחה מסחררת: לכלי המסחר קוראים כאן לבבות והמוצרים הם מיד שנייה וכוללים אופנה, פנאי, כלי בית, מוצרים לילדים, שירותים ועוד. על-פי מנהלות המרקט, 22 אלף משתמשות רשומות בו, ארבעים אלף פריטים מוצעים בו למכירה, 800 עסקות נסגרות מדי יום וכ-30 אלף לבבות (לבבות הם המטבע) מחליפים ידיים מדי יום. ערכו של כל לב הוא שקל.

כל ניסיון להבין מי הם באמת האנשים שעומדים מאחורי הפלטפורמה הזו נתקל בקשיים. עדי סקופ-כרמון, יזמית בפרויקט, מסבירה: "נורא חשוב לנו לשים את הקהילות בפרונט, ולכן אנחנו, בתור חברה, מעדיפים להיות מאחורי הקלעים ופחות מעניין אותנו לדבר על עצמנו".

כולכם הייטקיסטים לשעבר; יצאתם לדרך לפני שנתיים ובינתיים אתם לא מוכרים את הפלטפורמה אלא מריצים גרסת בתא. אתם לא מחפשים משקיעים או מקורות מימון?

"בשלב הזה אנחנו לא מחפשים משקיעים. לכן לא חשוב לנו להיחשף במדיה. כולנו פה בגלל שאנחנו באמת מאמינים שזאת דרך לשתף פעולה בין אנשים לצד המטבע הממשלתי שחי וקיים".

אפקוין פיצחו את חוויית המשתמש בלוחות המסחר האלה, שנגישים במיוחד למשתמשי המובייל, אבל עקב האכילס של צורת המסחר הזאת היא הנגישות: הנה, קניתי בעשרים לבבות תמונה מתוקה של ג'ירפות לחדר של הקטנה. עכשיו אני צריכה לנסוע לאסוף אותה מההורים של מי שמכרה לי את זה. קצת סיפור.

הפתרון לסוגיה הוא דואר ישראל: חברות המרקט הסבירו לי שתמורת חמישה לבבות בלבד הן ישלחו לי את המוצר דרך הדואר, שבכל מקרה עושה קולות של תחייה מחדש על רקע התעצמות המסחר המקוון. וגם תמיד אפשר למצוא חברה בקבוצה שנוסעת מכאן לשם ותוכל לשנע.

כמה זה בלייקים?

עד לפני חצי שנה אפשר היה לשלם עבור סטייק או בירה במסעדת הלופט בראשון לציון באמצעות לייקים בפייסבוק. במסגרת הקמפיין הוזמנו הגולשים להעלות תמונה מהמסעדה ולצבור לייקים; שמונים לייקים שילמו על שליש בירה, אלף לייקים הם כבר פילה בקר.

"הם לא באמת יכלו להגיע לארוחה שלמה, אלא אם כן יש להם אלפי חברים בפייסבוק", מדווח גיא וייס, שותף במסעדה, "אבל הנורמטיביים היו מקבלים 150 לייקים, שהם מנה ראשונה או כוס קאווה, והיו כאלה שגם קיבלו מנה עיקרית". וייס שבע רצון מההיענות: "זה אקט פרסומי לחלוטין שעבד מצוין, אבל גם גימיק טוב צריך לדעת מתי להפסיק".

אבל הכלכלה האלטרנטיבית עושה אדפטציה גם לעולם העסקי הממוסד, כשהיא מפתחת ומשכללת את מודל הברטר, שלובש בימים אלה צורה מתוחכמת יותר. חברת ברטר מדיה, למשל, השיקה לפני שלושה חודשים את מערכת ברטר1, שמהווה מסלקה לברטרים בין עסקים.

"הברטרים הם לרוב באק-טו-באק, וזה מאוד בעייתי", מסביר יוסי קזימירסקי את החידוש, "במסלקה של הברטרים אפשר בכל זאת לבצע ברטר. אם מחר בעל חנות בגדים נותן סחורה של אלף שקל לווטרינר, אבל לחנות בגדים אין בכלל כלב, הוא יכול בכל זאת לבצע את הברטר. עם האלף שקל האלה הווטרינר יכול לעשות ברטר עם עסק אחר. זה בעצם חשבון בנק של ברטרים".

חברה נוספת שהגיעה לישראל בשנה האחרונה בתחום הברטרים היא אורמיטה, חברה בינלאומית הנחשבת לחברת סחר החליפין הגדולה בעולם. ממשלת פקיסטן, למשל, סיפקה אלפי טונות תפוזים תמורת מכונות חקלאיות מסין בשווי 120 מיליון דולרים; או למשל ברטר שהתבצע בין ממשלת הפיליפינים לסין - מחשבים תמורת אורז; או אלפי טלוויזיות שנמכרו בברטר בין חברה סינית לחברה ירדנית, תמורת שטחי פרסום בחוצות ירדן, בהיקף עסקה של 2 מיליון דולרים.

ובינתיים, בצד השני של העולם, בכפר סבא, מתנהל מודל דומה, אם כי צנוע הרבה יותר - בנק הזמן. המיזם בן חמש השנים מבוסס על מודל בנק הזמן הוותיק יחסית בישראל, שפועל כבר עשור בירושלים. בכפר סבא מנהלת עינת הצמרי-שביט את מסלקת הזמן של 170 מתושבי העיר, שהחליפו עד כה 3,200 שעות של שירותים - ובתנאי שהם לא בתחום עיסוקם ופרנסתם.

"בהתחלה היו יותר צעירים במיזם אבל עם הזמן דווקא מבוגרים שיש להם יותר זמן פנוי מצטרפים", מדווחת הצמרי-שביט, "מבחינת השכלה, יש לנו מהשכלה תיכונית ועד לדוקטורט".

העירייה תומכת בבנק הזמן: "זה הבנק היחיד שלא צריך להיות מודאג מהמינוס," מתגאה ראש העירייה יהודה בן-חמו. "במקום כסף והמחאות תושבי כפר סבא מפקידים בחשבון הבנק שלהם זמן. במקום מטבעות ושטרות הם משתמשים בדקות ובשעות. הבנק מאפשר להם לצרוך שירותים רבים שלולא הבנק הם לא היו צורכים אותם בשל העלויות הגבוהות".

אמנם לבנק הזמן עוד לא נרשמתי, אבל מצד שני - עד לסיום כתיבת שורות אלה גם לא נסעתי לאסוף את תמונת הג'ירפות שרכשתי תמורת עשרים לבבות, ואני ממתינה בקוצר רוח למשלוח התיק הקטן בדואר שעלה לי 25 לבבות. במערכת שפע לא מצאתי מוצר שאני זקוקה לו, אבל בהחלט הודעתי על חיפוש וילונות, אם מישהו מחפש למכור בעבור השפע הדל שיש לי בינתיים.

מצד שני, בינתיים קפצתי לקניון במוצאי שבת כדי לקנות לקטנה כמה צעצועים ומוצרים הכרחיים. הקנייה הזאת, אני יודעת, עלתה לי יותר מדי, יותר מהערך של המוצר או מהעלות האמיתית שלו. הכסף ששילמתי בשקלים ינדוד הלאה להנהלת רשת החנויות ששוכנת אי-שם בארצות הברית.

מודה אני כי חטאתי, חשבתי לעצמי ביציאה מהחנות כשעברתי ליד בית קפה לילדים שפתחו בקניון, מנצנץ וחדש, מלא במדפים של צעצועים למכירה. מעניין מי מהילדים האלה יבחר בבגרותו לקנות בשקל ומי בשפע, בערמונים, בזמן, בברטר או בלבבות. *e

מוניטריות אהובתי | פרופ' עומר מואב סקפטי בנוגע לשיטה החדשה

בצד השני של המטבע, הכלכלן פרופ' עומר מואב סבור שהציבור מתמקד ברעיונות הפחות חשובים לשיפור פני הכלכלה: "אלטרנטיבה מוניטרית זאת זריית חול בעיניים", הוא אומר. "המהלכים שבאמת יכולים לשפר את איכות החיים של הישראלים הם מהלכים קשים לביצוע ולא פופולריים".

זה גם אקט של ייאוש. אנשים לא עומדים בקצב המסים, מתחילים לחשוב ברצינות להתנהל בממד מקביל.

"אנחנו יודעים שמסים מדכאים פעילות כלכלית, ואנחנו שמים את זה על השולחן. אין לי שום דבר נגד ברטר, אבל צריך להבין שהפופולריות של הברטר נובעת מזה שהוא מאפשר גם התחמקות מתשלום מס".

ומה לגבי רעיון המטבע המקומי?

"הרעיון של מטבע מקומי כשלעצמו הוא לא רעיון מטופש. אם באזור מסוים אנשים עניים, אין להם כסף והם תקועים, אז מתחילים לקנות זה מזה באופן שהכסף יישאר בתוך העיר ועל-ידי כך יניע את גלגלי הכלכלה. אבל זה בדיוק ההיפך מהשיטה של הברטר, של החלפת סחורה באחרת. וזה שהשתחררנו מעולם הברטר ועברנו למטבעות זה יתרון ולא חסרון".

חיסרון בכיס, גם.

"יש יתרון למדינה שכולם משתמשים בה באותו מטבע ולמדינה יש מונופול על ייצורו. מה רע בשיטה הזאת? זאת שיטה מצוינת. תארי לך שהיית חיה רק בעולם של ברטר, ובעל המכולת יגיד לך, תכתבי לי שיר ואני אתן לך לחם וחלב".

דווקא נשמע רומנטי.

"מאוד רומנטי, אבל לא כל-כך פרקטי. המדינה בכללותה יוצאת נפסדת. אני, שקצת מבין בכלכלה, מבין גם שאין ארוחות חינם; אין אפשרות בהוקוס-פוקוס להגדיל את כוח הקנייה של הציבור. צריך לעשות כלכלה יותר תחרותית".

אנחנו שומעים את הקריאות האלה גם מהמיזמים לכלכלה אלטרנטיבית. אלה קריאות נגד הריכוזיות שתוקעת את התחרות ובגלל יוקר המחיה.

"אבל הציבור לא מפעיל מספיק לחץ. פשוט לא מספיק".