מומחה: "ההצלחה של כיפת ברזל גורמת לתסכול אדיר בחמאס"

לחמאס יש רקטות שמגיעות לגוש דן ומסוגלות לשאת ראש נפץ במשקל של כ-90 קילו ■ "חמאס יודע שגם אם כל התחמושת שלו הייתה נופלת במכה אחת על ישראל, הוא לא היה מצליח להוריד אותה על הברכיים"

עמוד ענן / צילום: רויטרס
עמוד ענן / צילום: רויטרס

מרבית הרקטות שנאגרו בידי חמאס ומאיימות כעת על יישובי הדרום וגוש דן, יוצרו בקווי ייצור סדורים והוברחו לתחומי הרצועה במהלך הרגיעה היחסית מאז סיום מבצע "עמוד ענן" בשלהי 2012. הרקטות הוברחו לתחומי הרצועה באמצעות המנהרות באזור רפיח, ואפשרו לעבות באופן ניכר את מערך ההתקפה של הארגון בעומק העורף הישראלי. בחלק ניכר מן המקרים מדובר ברקטות שיוצרו באיראן.

בשיחה עם "גלובס", העריך היום טל ענבר, ראש המכון לחקר החלל במכון פישר שעוסק גם בתחום ההגנה מפני טילים, כי "חוט השדרה של המערך הרקטי של חמאס הוא הגראד - רקטה תקנית בקוטר של 122 מ"מ, בעלת טווח שבין 20 ל-40 קילומטר, וראש קרבי (רש"ק) של רסס מתכתי לפגיעה בבני אדם". לדבריו, "ברוב המוחלט של המקרים הממ"ד (מרחב מוגן דירתי) מאפשר הגנה מספקת מפני רקטה כזאת".

אלא, שחמאס לא עצר בהתחמשות ברקטות הגראד שמאפשרות לו לאיים על באר שבע, אשדוד, אשקלון, יבנה ועד לפאתי רחובות, וכבר בעמוד ענן הוכיח לראשונה יכולת לפגוע גם בערי המרכז. רקטה המכונה M-75 שמבוססת על הרקטה פאג'ר 5 ולטענת חמאס מיוצרת בתחומי הרצועה, פגעה אז בבניין מגורים בראשון לציון והסבה לו נזק רב. משקל הרש"ק שמסוגל לשאת רקטת פאג'ר 5 או כזאת שדומה לה מוערך בכ-90 קילו.

תשתיות השיגור שהכין חמאס מבעוד מועד לרקטות "הכבדות" הן בורות שיגור, שמהם ניתן להזקיף במהירות משגר רב-כני ולשגר בתוך שניות מטח של רקטות אל מרכז הארץ. חלק מבורות השיגור האלה נמצאים במרחבים הסמוכים לבתי חולים ובתי ספר, בלב אזורים מיושבים ומוסדות הומי קהל, כדי להקשות על תקיפתם מהחשש לפגיעה בבלתי מעורבים בלחימה.

עם זאת, עוד לפני שהחל מבצע "צוק איתן", חיל האוויר תקף בכמה הזדמנויות במהלך הימים האחרונים חלק מבורות השיגור ברחבי עזה, וסביר שתקיפות כאלה יתרחבו עם התפתחות המבצע בימים הקרובים. תקיפה נרחבת צפויה גם על מחסנים ועל אתרים המשמשים לאחסון של רקטות, וזאת בניסיון "לדלל" את מלאי האמל"ח שצבר חמאס מאז מבצע עמוד ענן.

מנגד, ישראל הקדימה ופרסה טרם תחילת המבצע את הסוללות ליירוט רקטות שברשותה - כיפת ברזל. מדובר ב-7 סוללות שחברת רפאל סיפקה למערך להגנה אווירית של חיל האוויר. "היום, ובניגוד למצב שהיה בעמוד ענן, יש לצה"ל יותר סוללות של כיפת ברזל ויותר טילים מיירטים. המערכות עצמן שופרו עוד יותר ואיתן יכולות הגילוי של האיומים והתפקוד הכללי.

חמאס יודע שגם אם כל התחמושת שלו הייתה נופלת במכה אחת על ישראל, הוא לא היה מצליח להוריד אותה על הברכיים. איום הרקטות מעזה מהווה מטרד עם יכולת מסוימת של פגיעה: בעבר היחס של רקטות להרוגים ישראליים היה הרוג אחד ל-100 רקטות, ובעמוד ענן הוא כבר עלה להרוג לכ-250 רקטות. מערכות היירוט מוכיחות את עצמן בצורה אדירה, מה שמסב בין השאר תסכול רב בחמאס", אומר ענבר.

גורם ביטחוני ישראלי אמר בעבר כי ניתוח ושקלול הביצועים של כיפת ברזל בסבבי הלחימה הקודמים העלו כי המערכת השיגה בממוצע כמעט 90 אחוזי הצלחה. פעילות המערכת משתפרת מעת לעת ובאופן שוטף, בזכות עדכוני תוכנה וחומרה שמובילים במשותף מהנדסי רפאל ואנשי המערך להגנה אווירית בעקבות ניתוח של אירועי יירוט שונים שנעשים בתכיפות.

שיפורים ושדרוגים בתוכנת המערכת מאפשרים כיום לכיפת ברזל ליירט באחוזי הצלחה גבוהים מאוד גם רקטות מסוג פאג'ר 5 או דומיהן, שמאיימות על ערים במרכז הארץ. עם זאת, העלות של כל יירוט הייתה ונותרה גבוהה: העלות המשוערת של טיל מיירט אחד המשמש את מערכת כיפת ברזל ("טמיר") היא כ-100 אלף דולר.