מסר לתושבי סטארט-אפ ניישן

בענייני חינוך, ישראל הולכת אחורה בזמן שכל העולם רץ קדימה

בית ספר, חינוך, תלמידים/ צילום:אייל פישר
בית ספר, חינוך, תלמידים/ צילום:אייל פישר

עם הספר, לאן. בין שלל תיאורי שמלת הכלה של נינט לבין הנחיתה ההיסטורית שאירעה השבוע על מאדים (סליחה, התבלבלנו עם ההשקה של אייפון 6), תרשו לנו להתעכב מעט על עניינים שבשוליים, דוח "קטנוני" של ארגון OECD, שקבע כי ישראל כבר לא נמנית עם חוג המדינות המשכילות ביותר.

כן, עם הספר, סטארטאפ-ניישן, זה שלא מייצר טלפונים אבל הופך אותם לחכמים יותר - העם הזה כבר לא משכיל כמו שהיה. על פי הדוח, כ-44% מהצעירים בישראל בגילים 24-34 מחזיקים בתואר אקדמי, לעומת 49% באירלנד, 58.5% ביפן ו-65.9% בדרום קוריאה. למעשה, ישראל היא המדינה היחידה מהמדינות המפותחות שבה קבוצת הגיל המבוגרת (55-64) משכילה יותר מהצעירה (46%). מה זה אומר? בעיקר שישראל הולכת אחורה בזמן שכל העולם רץ קדימה.

תרבות סינית. החשיפה של אילנית חיות ("גלובס") בדבר דרישתו של קונצרן ברייט פוד לקבל הנחה של מאות מיליוני שקלים בעסקת הרכישה של תנובה שלושה שבועות בלבד לפני ה"קלוזינג", העלתה מאז אתמול תהיות וקונספירציות לעייפה. הכי משעשעת התיאוריה שלפיה זו "התרבות הסינית", שבה נהוג לכאורה לבצע מקצה שיפורים רגע לפני הסגירה.

תרבות סינית? באמת? פרקטיקת מקצה השיפורים היא עתיקה ונושנה ובטח חוצה יבשות, אבל אם יש אומה שיכולה לנכס לעצמה את הפטנט, הרי זו הישראלית. מי זוכר את הפניקס ואקסלנס (2009), מבטחים ואי.די.בי (2003), בנק לאומי ואייפקס (2011), חצי חינם מול ויטה פרי גליל (2009), קסטרו מול הודיס (2013) והרשימה עוד ארוכה.

במילים אחרות, תושבי סטרטאפ-ניישן יקרים: הציור של הבית על גביע הקוטג' יישאר ישראלי עם תרבות ישראלית, אבל לכסף יש תרבות משלו וזו תרבות של סוחרים - גם אם בעלי הבית עושים את זה במבטא אנגלי או בחיתוך דיבור אסייתי.

הדואר בא היום? אם גם אתכם לא מטרידים במיוחד העיצומים המתארכים של עובדי דואר ישראל, זהו עוד סימן כנראה לחוסר הרלוונטיות של החברה הזו במתכונתה הנוכחי ולכישלון של ההנהלה, של ועד העובדים ושל רשות החברות הממשלתיות להתאים אותה לשנות האלפיים.

מצד אחד ממשיכים לחלק דואר לכל תיבה בארץ 5 ימים בשבוע גם בעידן האינטרנט, ומצד שני עדיין צריך לעמוד בתור כדי לקבל חבילה בעקבות פתק לבן שלא אומר לכם כלום. אלא שהולך ונדמה כי היעדר הלחץ הציבורי והתקשורתי ביחס לעיצומים האלה משמש כלי שרת בידי הנהלת החברה והאוצר לבצע "מקצה שיפורים" (אפרופו תרבות סינית) בהבנות שגובשו מול הוועד.

לטענת ההסתדרות, לאחר שהצדדים הסכימו על פרישה של כ-1,000 עובדים ועל שורה של רפורמות, עלתה דרישה חדשה: לפטר יותר מ-1,000 עובדים נוספים. בהנהלת החברה מכחישים, אבל קשה להתכחש לכוונה שמופיעה שחור על גבי לבן בתוכנית ההתייעלות המקורית שהיא עצמה גיבשה: לפטר 2,000 עובדים, ואז שימו לב - לגייס מחדש 750. גורמים בדואר מסבירים שיש להתאים את כוח האדם לעידן החדש, ובין היתר לקלוט שליחים עם הכשרה טכנית, שיוכלו להתקין מוצרי חשמל קטנים בבית הלקוח.

אבל ספק אם בשביל זה צריך 750 עובדים חדשים ועוד יותר ספק אם אף אחד מהמפוטרים לא יכול למלא את התפקיד. בדואר קוראים לזה "שחלוף" - מילה מכובסת לדלת מסתובבת שבסופה עובד ותיק מוחלף בעובד ארעי או עובד קבלן. זוכרים איך לפיד התנפל על נגידת בנק ישראל קרנית פלוג בפרשת היחס לעובדת הקבלן ששכלה את בנה בלחימה בעזה? נראה אותו משחלף משהו בתוכנית של הנהלת הדואר ובכירי משרדו.

בין גאונות לעדריות. "כך נראית גאונות שיווקית" כתבתי השבוע בפוסט שהעליתי, בצד צילום משער "גלובס" שבו הופיע הלוגו "עדכונים שוטפים" ביחס להשקה הצפויה באותו ערב של מכשיר אייפון 6. את הגאונות ייחסתי כמובן לאפל, אבל העיר לי דובר המועצה האזורית באר טוביה, יניב אוחנה: "ככה נראה עדר תקשורתי". עניתי לו בקצרה: "גם".

Shay-n@globes.co.il