בוגר 8200: "הסרבנים חסרי אחריות וטענותיהם אוויליות"

אורן הלמן, יוצא יחידת 8200 וסמנכ"ל בחח"י, מסביר ב-4 נקודות למה הסרבנים טועים ומדגיש: "8200 נלחמת בטרוריסטים אכזריים שרוצחים ילדים"

אורן הלמן / צילום: רענן כהן
אורן הלמן / צילום: רענן כהן

שירתתי 5 שנים בסדיר ובקבע ועוד שנים רבות במילואים ביחידה המופלאה שמספרה 8200 וכינויה הוא "אוגדת הסיגינט המטכ"לית", שעושה מלאכת קודש ומצילה חיים. 8200 היא יחידה מוסרית ומקצועית, שעסוקה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה במלחמה בטרור, בהגנה על אזרחי ישראל ובשמירה על ביטחון ישראל.

ראיתי וקראתי את הראיונות ששודרו ונכתבו עם 43 הסרבנים מיחידה 8200. אצהיר מראש: אני לא מסכים איתם לחלוטין. באף אחד מהטיעונים. הסיבה העיקרית היא שהמילואימניקים האלה לא באמת רוצים לשנות משהו, והנה הסבר ב-4 נקודות:

1. לו רצו לשנות באמת, היו נפגשים עם ראשי יחידה 8200 ומעלים בפניהם את הטענות ומנסים לשנות "מבפנים". אני מכיר את היחידה היטב. זו יחידה מתורבתת, עם תרבות ארגונית של שיח ופתיחות כלפי החיילים. אולי דווקא בזכות האיכות של כח-האדם שמשרת בה. הם, לצערי, בחרו בדרך הפומבית והמשמיצה.

2. הם היו יכולים להמתין עוד כמה שבועות, עד אשר האבק של "צוק איתן" ישקע. אבל לא. הם רצו את הפרסום הפומבי בעיתוי בעייתי לישראל בהיבט התדמיתי. כאשר בעולם מנסים לפגוע בנו, כשיש ועדת חקירה באוויר.

3. הם לא הסתפקו בעיתונות ובטלוויזיה בישראל, אלא רצו להתראיין בתקשורת הזרה ולהעביר את המסרים העלובים שלהם לעולם. להשמיץ את ישראל ואת צה"ל לא רק בישראל, אלא גם בחו"ל. כל מי שמבין תקשורת, מבין את הציניות והרצון לפגוע יותר מאשר לשנות.

4. הטענות שלהם הן פוליטיות, לא מוסריות. הם משתמשים לאורך כל המכתב בכך שהם מסרבים "להמשיך ולהיות כלי להעמקת השלטון הצבאי בשטחים הכבושים"; "המודיעין הוא חלק בלתי נפרד מהשליטה הצבאית בשטחים"; "מיליוני פלסטינים חיים תחת השלטון הצבאי הישראלי כבר למעלה מ- 47 שנה"; "מפקיעים מהם קרקעות לטובת המתנחלים"; ועוד. כל אלה הם טיעונים פוליטיים ואידיאולוגיים, שמאפיינים כל סרבן שירות בצה"ל מטעמי מצפון. הם לא מאפיינים דווקא את 8200.

לכן יש לומר ביושר: אלה הם סרבנים שלא משרתים ביו"ש. וטיעוניהם אינם בהכרח לגבי אופי הפעילות של 8200, אלא לגבי צה"ל וישראל בכלל.

היתרון של הסרבנים

עם זאת, יש קושי טכני-תקשורתי להתמודד עם הטענות הלא-נכונות של החיילים הללו. 8200 היא יחידה מסווגת, שפעולותיה סודיות. עקרון השקיפות, שאני מאמין ביכולתו להתמודד מול כל משבר תקשורתי מסוג כזה, לא אפשרי כאן. התמודדות בשקיפות עם הטענות של החיילים הללו, תביא לחשיפה של מידע מסווג ועלולה לפגוע באנשים רבים ולחשוף בפני האויבים שלנו שיטות פעולה ומידע רב.

לכן, קשה ואולי בלתי אפשרי בכלל להסביר לציבור כמה אוויליות ושטותיות הטענות של המילואימניקים חסרי האחריות הללו. וזה היתרון הגדול שלהם מול צה"ל.

צריך לזכור: עשרות אלפי חיילים שירתו במהלך השנים ביחידה 8200. רובם מילואימניקים זה זמן רב. את מה שעשו 43 החיילים הללו, עשו כולם. אבל לא שמענו שטויות כאלה מעולם. נהפוך הוא: יש מאבק עצום, קרב של ממש בין המתגייסים החדשים על הזכות להגיע ולשרת ביחידה היוקרתית הזו.

לו הייתה התנהלות לא מוסרית או לא חוקית ב-8200,היו קופצים רבים כל כך על השירות בה?! מעת לעת מתכנסים כל בוגרי 8200 בכנסים המוניים. האם מישהו שמע ולו ציוץ קטן על היעדר מוסריות?! בוגרי היחידה הם מבכירי המשק וממלאים תפקידים בכירים באקדמיה, בפוליטיקה, במשק ובגופים פרטיים וציבוריים. אין להם שום בעיה לבקר את המערכת או את היחידה. והנה, הדבר לא קרה מעולם.

ודבר נוסף לגבי הטענות של אותם 43 קצינים וחיילים לשעבר: 8200 היא לא יחידת האזנה של משטרת ישראל. היא לא מתמודדת עם אויבים או פושעים מבית. 8200 נלחמת בטרוריסטים אכזריים שרוצחים ילדים, מבצעים פיגועים. חלקם במה שנקרא "יוזמות מקומיות" וחלקם מפגעים בודדים. כל "פספוס" של יוזמה כזו יכול להביא לרציחתם של עשרות ישראלים. בואו ניזכר בגלי הפיגועים של המחבלים המתאבדים לפני כמה שנים. הדרך היחידה למניעה של היוזמות הרצחניות הללו ולניטור שלהן, היא אך ורק על ידי איסוף מודיעין, ויחידה 8200 היא גורם מרכזי בכך.

גם דמוקרטיה גדולה כמו ישראל, שהיא לתפיסתי מהדמוקרטיות הגדולות בעולם, חייבת להתגונן. חייבת לאסוף מודיעין על אויביה. וכל ניסיון למנוע איסוף מודיעין הוא כמו הנחת מכשול בפני עיוור. או במקרה הזה, חירש.

המשבר התקשורתי הזה לא אמור למנוע מ-8200 להמשיך בפעילות החשובה ומצילת החיים שלה. גם אם יהיו כמה סרבנים שייגררו אחרי ה- 43 הללו, התור לשרת ביחידה ארוך ואיכותי מאוד. וכמו שאומרים בערבית: "אחסן מינהום ראחו" (טובים מהם הלכו).

* הכותב שירת ביחידה 8200 בסדיר, בקבע ובמילואים ומכהן היום כסמנכ"ל רגולציה, קשרי ממשל ותקשורת בחברת החשמל