סותמים את הפרצה

על שאלת מיסוי תשלומים שסווגו כ"תשלומים בגין אי-תחרות"

מס, פיננסים / צלם: thinkstock
מס, פיננסים / צלם: thinkstock

אחת השאלות הבוערות, אשר זכתה בשנים האחרונות למבול של פסקי דין שנתנו בתי המשפט בישראל, היא שאלת מיסוי תשלומים שסווגו כ"תשלומים בגין אי-תחרות". מדובר בדרך-כלל בסכומי כסף נכבדים אשר משולמים לעובדים במסגרת פרישתם מעבודה, לנותני שירותים במסגרת הפסקת מתן שירותיהם המקצועיים וכן לבעלי שליטה שמכרו את מניותיהם במסגרת אקזיטים של החברות שבבעלותם.

לאחרונה נתבשרנו כי כחלק מהתוכנית הכלכלית לשנת הכספים 2015, וכחלק מניסיונות משרד האוצר להתמקד בסתימת פרצות מס הגורמות לאובדן להכנסות המדינה ולהגדלת אי-השוויון, מוצע לתקן את פקודת מס הכנסה, כך שבמסגרת סיום יחסי עובד-מעביד ו/או במסגרת הפסקת מתן שירותים, יסווגו מענקים ו/או סכומים שהתקבלו, לרבות בגין אי-תחרות, כהכנסה פירותית.

כמו כן, מוצע לקבוע כי במכירת מניות של בעל שליטה, סיווג ההכנסה כולה ייחשב כתמורה בעד המניות, ובמקביל לא תותר הוצאה בידי הרוכש אלא במכירת המניה.

במה דברים אמורים? חבות המס בגין הכנסת עבודה או הכנסה ממשלח-יד בידי מקבלי ההכנסות (בעגה המקצועית - "הכנסה פירותית") מסתכמת לשיעורי מס גבוהים של עד 50% - בעוד הכנסה הונית כפופה לשיעור מס מוגבל של 25% (או 30%-32% כשמדובר במכירת מניות על-ידי בעל שליטה בחברה).

יתר על כן, הכנסה פירותית (מעבודה) - להבדיל מהכנסה הונית - כפופה בנוסף למס הכנסה גבוה, לתשלום דמי ביטוח לאומי ומס בריאות (בכפוף לתקרה).

באשר לתשלומים לבעלי שליטה שמכרו נכס, קיימת משמעות נוספת לסיווג כתשלום לאי-תחרות לגבי הגוף המשלם; שכן הסכומים ששולמו לבעל השליטה לשעבר וסווגו כ"אי-תחרות" מתירים לגוף המשלם לבקש ולתבוע את הסכומים כהוצאת פחת שוטפת, שכן מצידו רכש "נכס", וזאת לאורך תקופת אי-התחרות.

במהלך השנים קבעו בתי המשפט מגוון רחב של מבחנים לשאלת הסיווג כאמור. כך למשל, לשאלת עיתוי התשלום יש משמעות מכרעת בעצם הסיווג. כלומר, תשלום אשר ניתן בעת ובעונה אחת עם מענק פרישה של עובד, או בגמר חשבון בעת הפסקת מתן שירות בידי נותן השירות, עלולים להצביע על אופי פירותי. זאת, תוך שימת לב לאופן תחשיב הפיצוי, ואם הוא ניתן בגין רכיבי שכר או תשלום שהעובד/נותן השירותים היה זכאי להם ממילא. זאת גם אם הצדדים בחרו לכנות את הסכומים כ"תשלום בגין אי-תחרות".

עדיין לא נאמרה המילה האחרונה

מנגד, פיצוי בגין הסכמת מקבל התשלום שלא להפעיל את "כוחו" ביצירת תשואה עתידית בגין הידע שצבר, התחייבותו לאי-יצירת קשר עם מתחרים, מניעת שימוש ברשימת לקוחות, מניעת שימוש בידע שרכש אשר נחשב בדרך-כלל לגורם ייצור של העובד בפני עצמו, דהיינו, תשלום אמיתי בעד מניעת תחרות לאורך תקופה ארוכה דיה (לפי הפסיקה לא פחות מ-24 חודשים), והכול כחלק מ"הסכם היפרדות" אמיתי בין הצדדים - יכול להצביע על היות התשלום הוני במהותו.

יחד עם זאת, במקרים מיוחדים של תשלום בגין התחייבות לשמירה או אי-הפרה של סוד מסחרי, קבעו בתי המשפט כי מדובר בתשלום אשר מהווה הכנסה פירותית, מאחר שסוד מסחרי שייך מבחינה קניינית למעביד, כך שתשלום בגין מרכיב זה ייחשב להכנסה פירותית.

נראה כי אם הצעת החוק תעבור ככתבה וכלשונה, ייסתם הגולל על הטענה של קבלת "תשלומים בגין אי-תחרות כהכנסה הונית", שהמס עליה נמוך בהרבה; ובכך תבוא לסיום סוגיה רבת-שנים שהייתה במחלוקת בין הנישומים לרשויות המס.

יחד עם זאת, לאור פסיקת בתי המשפט בנושא סבוך זה, ולאור העובדה שקיימים מרכיבי תשלום שונים ומגוונים במסגרת סיום יחסים עסקיים, נראה כי עדיין לא נאמרה המילה האחרונה, ועוד צפויים לנו מקרים מורכבים ולא חד-משמעיים שיביאו לפסקי דין נוספים בנושא.

ראוי לציין בעניין זה מקרה מעניין לנושא חבות המס. באחד המקרים שבו שולם פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לעובד בשל עוגמת-נפש, קבע בית המשפט כי מדובר בהכנסה ללא מקור, לא פירותי ולא הוני, ולכן היא לא מחויבת במס בכלל.

■ הכותב הוא מנהל מחלקת המסים במשרד פרל-כהן-צדק-לצר-ברץ.