העליון דן בערעורים בהולילנד; דני דנקנר במדי אסיר כתומים

הראשון לטעון היה עו"ד גיורא אדרת, סנגורו של הלל צ'רני: "בית המשפט הרשיע את צ'רני בשוחד אך לא יכול היה לקבוע שום ממצא אם הכספים שהועברו לדכנר אכן הגיעו לפקידים והאם בגינה ניתנו הטבות שמעבר"

דני דנקנר / צילום: אוליבייה פיטוסי / "הארץ"
דני דנקנר / צילום: אוליבייה פיטוסי / "הארץ"

בית המשפט העליון מקיים הבוקר (ב') דיון ראשון בערעורים הרבים שהוגשו בפרשת הולילנד. המערערים השונים הגיעו בלוויית סוללות עורכי הדין שלהם. המערער דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, המרצה מאסר בגין הרשעה אחרת, הגיע במדי אסיר כתומים וצופה בדיון כשהוא ישוב בין שני אנשי שב"ס.

עו"ד גיורא אדרת, סנגורו של הלל צ'רני, היה הראשון לטעון. צ'רני, בן למשפחה שבבעלותה הייתה הגבעה שעליה נבנה פרויקט הולילנד, הורשע בהעברות כספים לעד המדינה, שמואל דכנר המנוח, למטרת תשלומי שוחד לנבחרי ופקידי ציבור לרבות אורי לופיליאנסקי, סגן ראש העיר ירושלים ויו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה בזמנים הרלוונטיים.

אדרת מבסס את קו ההגנה של צ'רני על שני נדבכים: הראשון הטענה שצ'רני העביר כספים לדכנר באופן לגיטימי משום שדכנר שימש כמנהל הפרויקט בהולילנד. לפי הטענה, צ'רני לא היה מודע לכך שמטרת הכספים ששילם לתשלום שוחד ובלאו הכי, לא הוכח בבית המשפט המחוזי שניתנה הטבה כלשהי שלא כדין בנושאי התכנון והבניה; הנדבך השני שעליו נשענת הגנתו של צ'רני, נושא שיעלה בטיעוניהם של כלל המערערים בתיק - חוסר מהימנותו של עד המדינה, דכנר.

"ההליך הפלילי החל סביב האמירה שאושרו בפרויקט 1,200 אחוזי בניה", טען אדרת, "כבודכם, בסופו של ההליך, הנושא הזה ירד מסדר היום. בית המשפט לא נכנס לנושאים התכנוניים, קבע שהתביעה לא הוכיחה אף לא אחת מהטענות התכנוניות. התיק שינה את פניו לתיק המבוסס על טענות חשבונאיות.

"בית המשפט המחוזי קבע שאין צורך לברר את השאלה התכנונית והשאלה המכריעה היא האם עבר כסף או לא עבר כסף? באשר להלל צ'רני, בית המשפט הרשיע אותו בשוחד אך לא יכול היה לקבוע שום ממצא אם הכספים שהועברו לדכנר אכן הגיעו לפקידים והאם בגינה ניתנו הטבות שמעבר".

כשהעמידו השופטים את אדרת על כך שאין צורך בכך שיינתנו הטבות יתרות, שמעבר לדיני התכנון והבניה, כדי לבסס את עבירת השוחד, השיב אדרת: "הסטייה מהשורה אכן אינה מיסודות העבירה, אך לאור הלך הרוח, התביעה לא הוכיחה הטבות שניתנו".

בהמשך התייחס אדרת לשאלת מודעותו של צ'רני למטרות העברת הכספים לדכנר: "אני אומר לכם שמדובר במתן כסף מיזם הפרויקט (צ'רני, ג.מ.) למנהל הפרויקט (דכנר, ג.מ.). כשיש מחלוקת לגבי המודעות של מעביר הכסף, אז אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שדכנר איננו מתווך קלאסי אלא מנהל פרויקט שקיבל עשרות מיליוני שקלים שהוסכם ונקבע הן ע"י התביעה והן ע"י בית המשפט המחוזי שהיה מדובר בהעברות לגיטימיות", טען אדרת. וסיכם: "מר הלל צ'רני לא היה מודע לכך שהכספים מטרתם לשלם שוחד. כאן טעה בית המשפט המחוזי".

באשר לדכנר, שב אדרת על דברים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי באשר למהימנות המועטה שיש לייחס לדברי דכנר, ולקביעות בפסק הדין שלטענתו התבססו על דברי דכנר; "איך ניתן לעשות את ההבדלה בין דכנר דובר האמת לדכנר השקרן?", שאל אדרת.

בהמשך, התייחס לקביעת בית המשפט המחוזי, שאחת האינדיקציות לתשלום השוחד היא כך שהכספים שהועברו לדכנר שנקבע שהנם תשלומי שוחד, שולמו לדכנר עצמו ולא לחברות שבשליטתו. "דכנר היה קובע בכל פעם לאן ישלמו לו פעם לחברה הזאת ופעם לחברה הזאת. הוא היה אשף, צריך לומר את האמת, בניהול של כספים, אך גם בהימנעות מתשלום מסים" טען אדרת, שסיכם שאין לייחס לשאלה של איך הועברו הכספים את המשמעות שייחס להם בית המשפט המחוזי.

באשר לכספים שבית המשפט המחוזי קבע שהם כספי שוחד כספים שדכנר תרם בסופו של תהליך לארגון "יד שרה", טען אדרת: "מי שתרם יותר מיליון ומאתיים עבור לחצני מצוקה מדוע הוא צריך להתחבא מאחורי אותו דכנר כדי לשלם ל'יד שרה'".

בבית המשפט המחוזי נפסק שהתרומה ל"יד שרה" מהווה שוחד, מאחר שלופוליאנסקי דרש את התרומה לארגון בתמורה לקידום מיזם הולילנד. לופוליאנסקי כיהן כסגן יושב הראש של "יד שרה", הארגון שהקימה משפחתו ואשר נקרא על שם סבתו, שעה שהיה סגן ראש העיר ויו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה.