בכיר במארסק: "אין ספק שישראל תהיה על הרדאר שלנו"

ג'ונאס ביורק, מנהל בזרוע האנרגיה של חברת הספנות הגדולה בעולם, הגיע לישראל להתעניין בביצוע קידוחי "לוויתן" ■ המצב הביטחוני לא מטריד אותו ("אנחנו עובדים במזג-אוויר סוער, ואין לנו בעיה לעבוד בסביבה פוליטית סוערת")

"הרושם שלי הוא שהרגולציה בישראל בענף הגז הטבעי קשה, אבל הממשלה מוכנה ללמוד את תחום האנרגיה, פתוחה לשינויים וגמישה", אומר ג'ונאס ביורק המנהל המסחרי במארסק קידוחים, זרוע האנרגיה של חברת הספנות הגדולה בעולם, הנסחרת בקופנהגן, דנמרק. "אין ספק שישראל תהיה על הרדאר בזמן הקרוב".

ביורק השתתף בנובמבר האחרון בכנס האנרגיה UOG 2014 שהתקיים בים המלח, שמטרתו הייתה להציג את משק הגז והנפט בישראל כאטרקטיבי להשקעה. לדבריו, הוא הגיע לישראל כדי לבחון אם יש כאן שוק לקידוחים. "אני יודע שמאגר לוויתן יצטרך אסדות לקידוח וגם להפקה של גז ונפט", הוא אומר.

למעשה, מארסק קידוחים היא מעין "קבלן", היא זו שמבצעת את הקידוחים בפועל, וחברת הגז משלמות לה בתעריף יומי, בין אם נמצא גז או נפט ובין אם לאו. בבעלותה בין השאר אסדות המיועדות לקידוח במים עמוקים ועמוקים מאוד (יותר מ-3,000 מטר), הפעילות כיום במדינות כמו אנגולה וקמרון, הים הצפוני, אוסטרליה ובמצרים.

- למה באת לישראל עכשיו? הרי ייקח זמן עד שמאגר לוויתן יצטרך אסדה לקידוח ובטח להפקה.

"נכון, אבל אנחנו יודעים שנה וחצי-שנתיים מראש היכן יהיו האסדות שלנו. למשל, אני יודע כבר עכשיו שיש לי אסדה שמתפנה ב-2016 במצרים, ואנחנו מחפשים מה לעשות בה הלאה. לוויתן זו אופציה טובה מבחינתנו משום שישראל קרובה למצרים. מאחר שהמפעילים משלמים לנו גם על השינוע, ישתלם להם לשכור את שירותיה של אסדה שכבר ממילא נמצאת באזור".

- איך אתם מחליטים לאיזו מדינה לשלוח את האסדות שלכם?

"כרגע אנחנו חברת הספנות המובילה בנורבגיה, והיינו רוצים להתרחב. היינו גם רוצים להיות השחקן המרכזי בקידוחים במים אולטרה-עמוקים. השאיפות הללו ותנאי החוזה הם השיקולים החשובים ביותר. אם, למשל, מפעיל צריך שנקדח רק באר אחת, יכול להיות שזה לא ישתלם - לא לו ולא לנו".

- ובמקרה של לוויתן?

"לפי הבנתי, בלוויתן צפויים לקדוח כ-8 בארות (לשם השוואה, במאגר תמר נקדחו 5 בארות - ה"כ), כלומר לפעילות הקידוח בלבד תידרש שנה, והחוזה כולו יהיה לשנתיים-שלוש, משום שמעבר לפעולת הקידוח יש לעשות דברים נוספים. פיתוח לוויתן, למשל, כולל הקמה של מתקן צף שיפיק ויאחסן את הקונדנסטים בים. הקמת מתקן כזה דורשת זמן רב יותר מהקידוחים עצמם.

זה כמובן פרויקט מורכב מאד, משום שעל האסדה עובדים כ-100 אנשים מיומנים במשמרות של 28 ימים. כדי להביא את כולם למדינה לכמה שנים, יש צורך בהרבה תכנונים".

- אחרי שהשתתפת בכנס, מה הרושם שלך מישראל?

"אני חושב שהרגולציה פה מאתגרת לחברות זרות, אבל הרושם שלי הוא שהממשלה מוכנה לשתף פעולה ולהקשיב אם היא עושה טעויות, כלומר היא גמישה. במדינות אחרות אתה לא בהכרח יכול לבוא לממשלה ולהגיד לה: תשני ככה ותעשי ככה, ואילו פה אני חושב שקיימת פתיחות שהיא איננה מובנת מאליה בין החברות לממשלה. הממשלה הישראלית אולי מקשה, אבל היא גם מוכנה להקשיב וללמוד. אני גם חושב שהדאגה העיקרית של ישראל היא כרגע שאין כאן מפעילים, למעט נובל ואדיסון. זה המצב משום שהמפעילים היום בוררים יותר מבעבר באילו מדינות הם רוצים לפעול.

"בעבר, המדינה הייתה מפרסמת רישיונות קידוח, המפעילים היו נותנים הצעת מחיר, וההצעה הגבוהה ביותר הייתה נבחרת. אך היום, לאור מחיר הנפט הנמוך וגורמים נוספים, יש בעולם קיצוצים בהוצאות על חיפושי נפט וגז. זה נעשה פחות משתלם. לכן היום זה תפקיד המדינה להרשים את המפעילים ולמשוך אותם אליה".

- מה הופך מדינה לאטרקטיבית?

"שיעור המסים שהיא לוקחת, מצבה הביטחוני והפוליטי, יציבות החוזים, מידת השחיתות, מצב התשתיות. חשובה מאוד גם נגישות לכוח עבודה מיומן. בארה"ב, למשל, אין שום בעיה למצוא אנשים מיומנים לקידוחי גז בים, בעוד שבישראל אני מניח שזו תהיה בעיה גדולה יותר".

- ומה לגבי המצב הביטחוני, האם זה משהו ששובר עסקה מבחינתכם?

"כלל לא. אנחנו עובדים במזג-אוויר סוער, ואין לנו כל בעיה לעבוד בסביבה פוליטית סוערת. כל אזור הים התיכון הוא אזור שטעון פוליטית, ואנחנו יודעים לעבוד בסביבות כאלה".

"אפשר לרתום את המוח הישראלי לתעשייה"

כדי לפתח תעשיית גז מקומית, אומר ג'ונאס ביורק, ישראל צריכה קודם כול להכשיר אנשים שיוכלו לעבוד על האסדות ואז לגייס את תעשיית ההיי-טק.

"אפשר לרתום את המוח הישראלי לתעשייה", הוא אומר ומסביר: "המפעילים רוצים למקסם את פעילות הקידוח שלהם, ולכן הם מתעניינים בטכנולוגיה שתוכל לספק להם את זה, זה הכיוון שאליו הם פוזלים היום. כך, למשל, הם יהיו מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לדעת מה קורה מתחת לאדמה, בלי שייאלצו לקחת דגימה מתחת לפני הים, להעלות אותה לאסדה ורק אז לבחון אותה. היה הרבה יותר משתלם אילו יכלו לבחון הכול כבר מתחת לים - למשל מהי צורתה של קרקעית הים, כמה נקבוביות יש בסלעים, ובכלל לקבל תמונה של הקרקעית. היום הפעילות הזאת עוד לא מפותחת לחלוטין וקיימות חברות מעטות המספקות שירותים לקידוחי נפט וטכנולוגיות מידע, בהן שלומברגר, האליברטון ובייקר יוז האמריקאיות. ישראל, כמדינת היי-טק, יכולה להשתלב בתחום הזה".

המספרים של קבוצת מארסק
 המספרים של קבוצת מארסק