דרור פויר חזר מדוכדך משני אירועי המחאה של השבוע

במאהל בצפון שדרות רוטשילד האווירה לוהטת כמו בבר-מצווה של בן של מישהו מהעבודה ■ בדרום השדרה מאות עובדי כיל מפגינים מול דירה ריקה ■ מזל שמשאית עם טיל איראני מקרטון חישמלה לרגע את הרחוב

המחאה ברוטשילד 2015 / צילום: שלומי יוסף
המחאה ברוטשילד 2015 / צילום: שלומי יוסף

יום ראשון אחרי-הצהריים בשדרות רוטשילד בתל-אביב. אתם כבר יודעים ודאי כמה חלוש נשמע קול ענות מחאת האוהלים החדשה לכאורה, וכמה מהר נגוזה. יותר מ-2,600 אנשים אישרו הגעתם לאירוע יום ההולדת של שי כהן שתויג "אני בן 40 - ואין לי דירה", ואם סופרים את שלל האירועים הנוספים, מגיעים לאלפים רבים - אבל בפועל לא יותר ממאה איש הטריחו את עצמם. מספר האוהלים לא עלה באף רגע נתון על 20, ורובם המוחלט היו תרומה של חנות טיולים שנותרו מיותמים.

מי שדווקא כן הטריחה את עצמה הייתה התקשורת, ובמספרים גדולים. בתחילת הערב היו להערכתי פי שניים עיתונאים ממפגינים, או מוחים, או משתתפים במסיבת יום הולדת, או מה שזה לא היה. בלט ערוץ 10 ששלח 3 צוותים לפחות מ-3 תוכניות שונות. לא רק נוכחות הפגינה התקשורת, גם אופטימיות.

"אלפים צפויים להגיע לשדרה", קראתי באתר אחד. "המחאה מתחדשת", טען אתר שני, ושלישי אף הכריז מראש, גם אם מבלי דעת ולבטח בלי כוונה, על תבוסה תודעתית: "זה הניסיון האחרון של עשרות ישראלים שטרם אמרו נואש, לשנות את תוצאות הבחירות כל עוד זה אפשרי". נו, יופי. ולא יהיו עוד ניסיונות?

העיתונאים עומדים בתור - ממש כך - לראיונות אצל "ראשי" המוחים, לפעמים מתווכחים מי היה קודם ומי רק שאלה. אני מזהה שם את נאור נרקיס ממחאת המילקי המפורסמת ששינתה כל-כך הרבה בחיים של כולנו.

לא התרשמתי עמוקות, נאמר זאת כך. יש גם פעילים ותיקים יותר ממחאת 11', כמו גיא זלמנוביץ' הקולני, ברוך אורן ואחרים. הצלמים מביימים את כהן, צא מהאוהל, כנס לאוהל. כאלה.