ניתוח "גלובס": מי ימצמץ ראשון - כיל או העובדים?

מפעלי כיל בדרום מושבתים זה יותר מחודשיים ■ העובדים מתבצרים בעמדותיהם בגיבוי ההסתדרות ■ ההנהלה לא ממהרת לפתור את המשבר, ומקווה להשתמש בעובדים כמנוף לחץ על הממשלה בנושאים אחרים, כמו המלצות ששינסקי

עובדי כיל מפגינים / צילום: אוריה תדמור
עובדי כיל מפגינים / צילום: אוריה תדמור

עובדי תרכובות ברום ומפעלי ים המלח מקבוצת כיל שובתים מאז תחילת פברואר בעקבות תוכנית ההנהלה לפטר עובדים במסגרת התייעלות. שלשום האריך בית הדין את תקופת ההקפאה של הליכי הפיטורים בעוד שבוע, אז ייערך דיון בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע על טענות ההסתדרות הכללית שנוגעות לחוקיות הפיטורים. זאת, לאחר שהניסיון של נשיא בית הדין הארצי לעבודה, יגאל פליטמן, לאפשר לצדדים להגיע להסכמות תוך מו"מ - כשל.

דבריו של בכיר ההסתדרות מאיר בביוף בדבר הרצון לסיים את המשבר לא זכו לתמיכה רשמית מצד העובדים. יו"ר ועד העובדים בתרכובות ברום, אבנר בן סניור, התנער מהדברים ואמר כי "הכרעה של בית הדין במשבר הזה בלי הסכמות בינינו לבין כיל תהיה הפסד לכולם. אז נניח שבית הדין ייתן הכרעה שמותר לכיל לפטר: יש עוד שבע נקודות שעליהן דנו במהלך המו"מ ואינן קשורות לפיטורים. מדובר בתוכניות ההנהלה לאחד מטות, לאחד חדרי בקרה של מפעלים, לשינויי שכר. לא יהיה לזה סוף. זו תהיה חבלה בכל מערכת יחסי העבודה בחברה".

אלא שגורמים אחרים שהיו מעורבים בהתדיינות בין כיל לעובדים וההסתדרות טענו בשבועות האחרונים כי הם מתרשמים כי בחלק גדול מאותן נקודות ניכרת התרככות מסוימת, לפחות מצד ההסתדרות. לדבריהם, אבן הנגף האחרונה היא סוגיית הפיטורים שבה הצדדים מתבצרים בעמדותיהם, רחוקים מהסכמות ומותירים את המשבר, לפחות כרגע, בלתי פתיר: כיל מתעקשת על זכותה לפטר, בעוד בוועדים טוענים כי ההתעקשות הזאת נועדה להעמיד לחברה את התקדים שעל בסיסו תנהיג תוכניות פיטורים במפעליה גם בעתיד.

אותם גורמים טענו כי דבריו של בביוף, שצולמו בין אם בידיעתו ובין אם לאו, מביעים תסכול מהמבוי הסתום בשיחות. להערכת הגורמים, גם הכרעה משפטית לרעת העובדים תאפשר להם מוצא של כבוד, והם יוכלו לטעון שנלחמו עד הסוף, לא ויתרו ולא הסכימו לפיטורים.

הוועד: "מורל העובדים גבוה"

בינתיים, ההסתדרות והוועדים ממשיכים במלחמה, והם צפויים להגיש עד השבוע הבא לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע את נימוקיהם לטענה כי הפיטורים במפעלי ים המלח ובתרכובות ברום אינם חוקיים ומנוגדים להסכמי העבודה.

כיל צפויה לטעון שהפיטורים חוקיים וכי הסכם העבודה הקיבוצי בתרכובות ברום מתיר לה לעשות זאת. לגבי ההסכם במפעלי ים המלח, כיל נמצאת במצב מורכב יותר, שכן לא מופיע בו סעיף שעוסק בפיטורים. מנסחי ההסכם, לפני שנים רבות, פשוט לא התעכבו על הנקודה. עם זאת, לכיל יש חוות דעת משפטיות שעל בסיסן החברה סבורה שהליכי הפיטורין במפעלי ים המלח חוקיים.

מאז תחילת השביתה בתרכובות ברום ובמפעלי ים המלח, העובדים לא מקבלים משכורות. חלקם, שמתוקף הסכמי העבודה שלהם בקבוצה קיבלו גם רכב צמוד, נדרשו להחזיר אותו.

אתמול (ג') התכנסה הנהלת ההסתדרות כדי לאשר לעובדים מהדרום סיוע כספי בהיקף שהוערך בכמה מיליוני שקלים מקרן השביתה שלה.

"המורל של העובדים גבוה", אמר ל"גלובס" יו"ר ועד תרכובות ברום, אבנר בן סניור: "אבל אחרי יותר מחודשיים וחצי של שביתה ובלי משכורת - זה קשה. איכשהו לומדים להסתדר. לוקחים הלוואות מהבנק".

בן סניור התייחס בהלצה גם לפרסומים בעבר שנוגעים למשכורתו החודשית הגבוהה: "גם אצל מי שמרוויח לפי פרסומים זרים 90 אלף שקל בחודש - קשה. אתה יודע, אנשים חיים לפי גובה המשכורת".

להנהלה אין מה להפסיד

בזמן שההסתדרות נערכת להזרמת חמצן לעובדים השובתים, ניכר שגם בהנהלת כיל לא מתרגשים יתר על המידה מהימשכות השביתה. על פי הערכות של גורמים בשוק ההון, כיל עשויה לספוג ברבעון הנוכחי נזק בהיקף של כ-200 מיליון שקל בעקבות השביתה. עם זאת, היקף הנזק עשוי להצטמצם עם חידוש הפעילות במפעלי ים המלח, שתאפשר חידוש של יצוא אשלג שהצטבר במתקניו.

כיל מצדה לא ממהרת לסיים את המשבר בכל מחיר. מבחינתה, מדובר בהשקעה לטווח הארוך. בן סניור טוען שכיל משקיעה במשבר הזה בהקמת מנוף של לחצים נוסף מול המדינה, כשעל הפרק סוגיות הרבה יותר גדולות, כמו קבלת הקלות בהמלצות ועדת ששינסקי 2. "זה כמו שהיא משקיעה בבנייה של מפעל חדש. בסוף זה ישתלם לה", הוא אומר.

מבחינת כיל, גם יצירת מציאות חדשה בכל הקשור ליחסי עבודה במפעלי החברה היא הישג שערכו לא יסולא בפז. במשך שנים ארוכות, כשכיל ביקשה לפטר עובד משורות החברה, המהלך נעשה בתיאום עם הוועד הרלוונטי, תוך תשלום פיצויי פרישה מוגדלים ומיטיבים. המנגנון הזה, לפעמים מורט עצבים, וגורמים בכיל סיפרו בעבר, תוך התמרמרות, על ניסיון להביא לסיום עבודתו של עובד באחת מחברות הבת של הקבוצה בדרום, לאחר שנתפס עובד בשעות הלילה במאפיה ולעבודה הוא מגיע כדי לישון. הניסיונות לסיים את עבודתו בחברה נמשכים כבר שנה וחצי.