נפילתו של נוחי דנקנר

תחקיר "המקור" בודק מה קרה למי שהיה פעם אחד מעשירי ישראל

נוחי דנקנר / צילום: תמר מצפי
נוחי דנקנר / צילום: תמר מצפי

"המקור", יום ג' 21:00, ערוץ 10

אין כאן כוונה לנסח כלל שיהיה תקף לגבי כל האנשים העשירים והמצליחים, אבל גם אם לא מדובר בכלל, מדובר לפחות באזהרה: האמינו בעצמכם, אבל אל תאמינו לעצמכם.

זוכרים את האזהרה (שלא נלקחה בחשבון, כעצת אחיתופל שהייתה דווקא טובה, בניגוד למה שהתקבע בזיכרון הקולקטיבי) מ"פני צלקת" לאמור: DON'T GET HIGH FROM YOUR OWN SUPPLY?

ובכן, זה בדיוק מה שקרה, לפי תחקיר "המקור", לנוחי דנקנר - פעם איש עשיר מאוד שידו כמעט בכל עסק.

דנקנר, על-פי התוכנית, הקיף את עצמו בחבורה של אומרי "הן", מינף את תדמיתו בעזרת תקשורת מתלהבת - ולבסוף האמין בכל מה שהוא שמע או קרא אודותיו.

לא מזמן סיפר דנקנר לבית המשפט על חלקו בקריסת אי.די.בי, אבל אפילו במה שהיה אמור להיות "וידוי", ניכרה היהירות ההיא: כן, היה לו חלק באחריות - לשיטתו - אבל בכל השאר אשמים אותם "ברבורים שחורים": מהמשבר בשוקי הנדל"ן וההון ועד לרפורמה של כחלון בסלולר, עניין שהיה כה חמור עד שאפילו לרב פינטו (המורשע בעסקת טיעון) לא הייתה תרופה בשבילו. מדהים כמה מעט יכול אדם ללמוד גם כשהוא נופל מגובה רב כל-כך.

כל זה אנושי כמובן: רבים מאיתנו חוטאים לעיתים באמונה בסיפורים שאנחנו מספרים על עצמנו לעצמנו - אבל במקרה של דנקנר, נדמה כי בשלב מסוים גבר הסיפור על כל יתר השיקולים במערך קבלת ההחלטות.

* ציון: 9

שנות ה-80

"ראסטי ג'יימס", יום ג' 23:50, ערוץ הוט פריים

הנה סרט שמוכיח שלא צריך עלילה בשביל להצליח. האמת? לפעמים לא צריך אפילו סרט.

במבט לאחור נראה הסרט הזה כמו שעה בערוץ האופנה: מלבוש ועד אקססוריז במעין רטרו, הומאז' של האייטיז לפיפיטיז.

1983, השנה שבה נוצר הסרט, הייתה שנה של טעם אופנתי שנראה מביך אפילו מקץ יותר מ-30 שנה: גופיות רשת על גבי חולצות טריקו, חגורות רחבות, מכנסי באגי - שלא לדבר על התספורות הקצרות מאחור, מקורזלות ומחומצנות מלפנים. אין שום הסבר מניח את הדעת שיכול להגן על המראה ההוא.

ופתאום, כמו משב רוח נוסטלגי, הגיע הסרט הזה של פרנסיס פורד קופולה והציג אנשים במכנסי ג'ינס, חולצות טריקו, מעילי עור ומשקפי שמש א-לה ג'יימס דין.

אז נכון, מיקי רורק משחק גרוע להפליא בתפקיד אח גדול בעל נטייה להרס עצמי שנערץ על-ידי מאט דילון, אחיו הקטן, אבל זה לא משנה - כי אפילו המניפולציה הזולה של צילום בשחור-לבן עבדה על הקהל, שלא מצא את מקומו במוזיקה ובאופנה של תחילת-אמצע שנות ה-80.

* ציון: 7